סגר מעגל: משפץ את המטוס שאיתו עלה לישראל

רס"ב מוטי טלה היה בסך הכל ילד קטן כשעלה לישראל מכפר נידח באתיופיה ב-1982. "בכפר צגדה בו גדלתי יחסי הכוחות היו ברורים מאוד - היהודים היו עשירי הכפר ותושבי המקום שאינם יהודים היו עניים. שגרת החיים בכפר הייתה משפחתית מאוד וחמה. כשהיינו אוכלים בשר, כל הכפר היה מגיע וסועד אתנו כי לא הייתה לנו אפשרות לשמור מזון בקירור. היינו האליטה של הכפר".

תושבי הכפר נהגו לשמור על המסורת עתיקת היומין והקפידו על שמירת שבת, חגים ומצוות שונות. החינוך לא היה מפותח, ומי שגר בכפר לא רכש השכלה כלל. "במקום ללכת לבית-הספר היינו עובדים במשק בתור רועי צאן. העבודה התחלקה בנינו כך שאני הייתי אחראי על הכבשים ואחי הגדול על הפרות".

כשהיה בן שש בלבד הגיע השינוי הדרמטי, כשהודיעו להם שהם יכולים לעלות לישראל. "אני זוכר את הרגע בו הודיעו לנו כי נוכל לעלות לארץ ישראל. ההגעה למקום עליו שמעתי כל-כך הרבה בתור ילד הייתה ממש חלום עבורי. הוריי הבינו את משמעות הבשורה והתלהבו אף יותר ממני". במשך שנתיים צעד ברגל עם משפחתו מהכפר לסודן. "הלכנו ברגל במשך שנתיים, בדרך היו נספים רבים", הוא סיפר לאתר חיל האוויר.

סגר מעגל // צילום: קורל דביר

בסודן, הוא מספר, נאלצו בני העדה לשמור את זהותם הדתית בסתר ולהצניע את מוצאם היהודי. אנשי השב"כ ליוו את העולים לאורך כל המבצע. " הם שמרו אתנו על קשר מהרגע בו עזבנו את הכפר לכיוון סודן והצמיד לנו מלווה בן העדה האתיופית", מספר רס"ב טלה. "לכל חלק במסע היה מלווה שהכיר את המקומות בהם נעבור באותו היום, דאג לנו והוביל אותנו אל עבר נקודת המפגש".

עם הגעתם של העולים החדשים לסודן, ריכזו אותם אנשי השב"כ לצורך זיהוי ועשו להם סימונים על המצח - לכל מספר משלה. "הועלנו על משאיות לגבול סודן ומשם העלו אותנו ארצה במטוסי "קרנף" (הרקולס C-130HI). לא ידענו לאן אנחנו הולכים והיינו בהלם. אנשי צוות-האוויר התייחסו אלינו בצורה הטובה ביותר, ודאגו לנו לאוכל ולשתייה. במהלך הטיסה היינו דחוסים בתא המטען, ולא ישבנו על כיסאות אלא אחד על השני. עד שעליתי ארצה לא ידעתי מה זה מכונית, אז קל וחומר שלהמריא עם מטוס היה ממש מפחיד עבורי. ברגע שנחתנו, ירדנו מהמטוס ונישקנו את אדמת ארץ ישראל".

את הסטורי שלנו כבר בדקתם היום? הצטרפו כאן לאינסטגרם של ישראל היום

שנים ארוכות לאחר עלייתו לישראל הגיע רס"ב טלה באוגוסט 1993 לשערי הבקו"ם. בתחילה הציעו לו לשרת בגולני, אך הוא התעקש לשרת במערך הטכני של חיל האוויר, שירת במשך שלוש שנים כמסגר טכני. ארבע שנים אחרי שהשתחרר משירות סדיר, חזר לצה"ל והפך לצבעי מטוסים בבסיס נבטים. בתחילה צבע מטוסי F-16 בלבד, אך לאחר סגירת בסיס חיל האוויר בלוד ומעברו לנבטים, הוא החל לצבוע גם מטוסי תובלה. 

עלייה לישראל // צילום: משה מולנר

"התחלתי לעבוד על צביעת ה'קרנפים' ולפתע הגעתי למטוס שעליתי בו. כאן כבר לא יכולתי להמשיך לעבוד, הדמעות הציפו אותי ולא הצלחתי לתפקד. פניתי למפקד הגף שלי והסברתי לו שאני לא יכול לעבוד כי הזיכרונות מציפים אותי", הוא משחזר. 

סגירת המעגל לא הסתיימה בפגישה במטוס ההיסטורי. רס"ב טלה, אב לשלושה, מספר שלא שמר על קשר עם הטייסים שהעלו אותו לארץ, עד שאלו הגיעו באחד הימים לביקור בבסיס. "עליתי לבמה וחיבקתי אותם. זה היה עוצמתי ומרגש עבורי. אני מודה כל יום למדינת ישראל על מה שעשתה בשבילי. אני צובע את כלי-הטיס שאיתו עליתי ארצה. במטוס הזה אני וההורים שלי עלינו לארץ. אני מרגיש שאני סוגר מעגל ומוקיר תודה למערכת שעזרה לי להגשים חלום".

הכתבה פורסמה לראשונה על ידי שילה לב באתר חיל האוויר

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו