בית המשפט החליט לשחרר היום (חמישי) את הקטין שמסר הודאה שקשרה אותו לפיגוע בדומא ונפסלה בשל הפעלת אמצעים פיזיים - עם זאת, ביצוע ההחלטה יעוכב עד יום ראשון. אותו קטין הואשם בתכנון הפיגוע שבו נשרפו למוות שלושת בני משפחת דוואבשה. הוא שוחרר לבקשת עורכי דינו, שהגישו בקשה לשחרר אותו למעצר בית עד תום ההליכים בתגובה לפסילת ההודאה, שנתיים וחצי לאחר שנעצר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
בפרקליטות מחוז מרכז מסרו בתגובה כי הם לומדים את ההחלטה וטענו כי לא מדובר במהפך במהלך המשפט. בהודעה מטעמה נמסר כי "הפרקליטות ביקשה להמשיך את מעצרו של הקטין, לאור העבירות החמורות שיוחסו לו, בין היתר מעורבותו באירוע רצח משפחת דוואבשה בכפר דומא, חברות בארגון טרור ואירועים נוספים שבוצעו ממניע גזעני. בית המשפט קבע בהחלטתו היום כי באשר לאישומים בעניין הרצח בדומא והצתת כנסיית הדורמיציון, חרף כרסום בעוצמת הראיות בעקבות ההחלטה במשפט הזוטא, לא מדובר במהפך ראייתי ועדיין נותרו ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה".
"עוד נקבע כי באשר למרבית האישומים בעניין הקטין, אין בפסילת חלק מהראיות כדי לשנות באופן משמעותי את המצב הראייתי ואת סיכויי ההרשעה בתיק", הוסיפו בפרקליטות. "לאחר בחינת מכלול הנסיבות החליט בית המשפט לשחררו באיזוק אלקטרוני ואנו לומדים את הכרעתו בעניין זה. נדגיש כי המשפט עודנו מתנהל כנגד שני הנאשמים".
פעילים של ארגון "תג מאיר" הגיעו יחד עם סב המשפחה, חוסיין דוואבשה, אל מחוץ לבית המשפט. הפעילים נשאו שלטים עם הכיתוב "לא תרצח", וציטוט מספר תהילים: "סור מרע ועשה טוב". לפני כחודש קבע בית המשפט המחוזי בלוד כי ההודאות שמסרו הנאשמים במהלך חקירתם על ידי השב"כ לא קבילות בבית המשפט, וכן כי ההודאה שמסר הקטין ששוחרר היום אינה קבילה גם היא. עם זאת, ההודאה שמסר הנאשם המרכזי, עמירם בן אוליאל, במהלך השחזור קבילה, והמשפט נגדו יימשך. "כלל התוצרים של חקירות הצורך בעניינם של שני הנאשמים אינם קבילים כראיה", ציינו השופטים לורך, דותן ועטר.
השופטים החליטו לא לקבוע אם אותן "חקירות הצורך" שבהן הופעלו "אמצעים מיוחדים" נחשבות לעינויים לפי המשפט הישראלי והבינלאומי. "בעניינו של נאשם 1, ההודאות שנגבו במהלך החקירות העוקבות, החל מהחקירה המתועדת הראשונה ועד לפני חקירת הצורך השניה – קבילות כראיה", נכתב לגבי בן אוליאל. "ההודאה שנגבתה לפני החקירה המתועדת, מיום 19.12.2015 בבוקר, אינה קבילה כראיה".
עוד ציינו השופטים: "לא ניתן לקבל את כלל ההודאות שמסר הנאשם במהלך התקופה השלישית לחקירתו, באשר לא הוכח מעבר לספק סביר כי אלה נמסרו באופן חופשי ומרצון". ההגנה טענה כי נפלו "פגמים רבים" בחקירותיו של בן אוליאל - שלא הוזהר לגבי זכות השתיקה ונמנע ממנו מפגש עם עורך דין.
לגבי הקטין פסקו השופטים: "תוצרי תרגיל המדובבים וחקירות השב"כ שנערכו קודם לחקירת הצורך הראשונה קבילים כראיה. כלל ההודאות שמסר נאשם 2 לאחר חקירת הצורך הראשונה אינן קבילות כראיה".
"היו מוכנים להודות גם ברצח ארלוזורוב"
ההליך המשפטי עסק באופן חילוץ ההודאות מהנאשמים. ההודאות הללו הן הבסיס הכמעט בלעדי לכתב האישום, שכן חקירת השב"כ והמשטרה לא הניבה כל ממצא או ראייה פורנזית שקושרת את הנאשמים לרצח או לזירה. לאורך כל תקופת החקירה והמשפט טען צוות ההגנה שההודאות שנגבו מהשניים הגיעו כחלק ממה שנקרא "חקירת צורך", קרי חקירה שבה נעשה שימוש באמצעים פיזיים.
אותה "חקירת צורך" החלה 15 ימים אחרי מעצרם של החשודים שבחרו לשמור על שתיקה. היועץ המשפטי לממשלה דאז יהודה וינשטיין אישר אז להתייחס לחשודים כ"פצצה מתקתקת", אישור שהעניק לשב"כ שלל כלים חריגים, המותרים במקרי חקירה שמטרתן למנוע מעשי טרור עתידיים בעיקר. מאותו רגע החלו השניים לדבר.
בסביבת הנאשמים טענו כי "הם היו מוכנים להודות גם ברצח ארלוזורוב כדי להפסיק את הסבל שגרמו להם החוקרים". פרקליטיהם של החשודים טענו שחקירת הצורך, המאפשרת שימוש ב"אמצעים מיוחדים", היא כלי שעומד לרשות מערכת הביטחון והשב"כ בפרט כגורם מסכל, ולא כגורם חוקר. מה עוד, שעיקר החקירה בוצעה מתוך כוונה לחלץ את הודאתם של החשודים במעשה שכבר בוצע ולא כדי למנוע ביצוע מעשים דומים בעתיד. לטענת עורכי הדין, ההודאות הגיעו כדי להביא להפסקת אותם עינויים, ולא באופן חופשי ומרצון כפי שנדרש בהליך הפלילי. בית המשפט קיבל את הטענה, וקבע כי הודאות אלה לא קבילות.
השחזור שמחזק את ההודאה
לפני מספר חודשים, כחלק ממשפט הזוטא, הודתה הפרקליטות וכן נציגי השב"כ בדיונים שאכן נעשה שימוש בכלים חריגים בתוך חדרי החקירות, אלא שהפרקליטות למעשה אמרה שהיא מוותרת על אותן הודאות וכי אין לה צורך בהן. בתביעה הציגו את השחזור שביצע עמירם בן אוליאל בפני חוקרי המשטרה, ולא רק מול חוקרי השב"כ, מה שחיזק את ההודאה. לטענת הפרקליטות, העובדה שההודאה השנייה ניתנה במקום ובזמן שהיו מנותקים מחקירת השב"כ מעניקה לה תוקף משפטי שלא ניתן היה לקבל בחקירת השב"כ הראשונה. בהגנה טענו מנגד שלא ניתן לנתק בין ההליכים, שכן ההליך נעשה בסמוך וכן בנוכחות איש שב"כ, שהותיר את הפחד מעינויים בבסיס ההודאה.
אלא שלטענת הפרקליטות, פרט לשחזור והחזרה על ההודאה מסר הנאשם המרכזי ברצח פרטי מידע מוכמנים – פרטים שיכול היה לדעת רק מי שהיה בזירה וביצע את המעשה: מיקומים מדויקים, זוויות, נתיבי מילוט, ופרטים נוספים מהותיים לתיק שאסורים בשלב הזה בפרסום. הודאה זו, קבע בית המשפט, קבילה. עם זאת, ההודאה שמסר הקטין גם בשחזור נקבעה ככזו שאינה קבילה, ולכן ככל הנראה גם יוּצא בהמשך מכתב האישום.