אנגליה כולה, עם כותרות שצועקות "We Kane Win It", צופה בעיניים כלות לקראת מחר בשעה 21:00 שעון מוסקבה.
אז יעלו הבחורים, ככה מכנים אותם שם, לדשא באצטדיון לוז'ניקי לקראת חצי הגמר נגד קרואטיה.
ידידי מבקר המוזיקה בועז כהן דיווח אתמול מהופעה של אריק קלפטון בהייד פארק של לונדון, שהזמר בן ה־73 עלה על הבמה, חייך וחזר על המנטרה: "it's coming home", ועשרות אלפי אנגלים יצאו מדעתם מרוב אקסטזה. קלפטון יודע שהאנגלים בטרפת, וזה הדבר העיקרי שמעסיק את כולם - המונדיאל, חצי הגמר, שלושת האריות. קלפטון שר את "ליי דאון סאלי" ושלח אותם הביתה להמתין לטוב.
אז נכון שיש עוד זמן עד להנפת הגביע, אבל כולם לא מסוגלים לחכות וכבר מקדימים את המאוחר.
סאות'גייט. זוכה לשבחים // צילום: רויטרס
איך מקדימים? מכניסים למנהרת הזמן את ג'ף הרסט, האיש הנכון בזמן הנכון שב־30 ביולי 1966 הביא לאנגליה גביע מול 96,924 צופים בוומבלי.
הרסט בכותרות כעת בערך כמו הארי קיין וקייט מידלטון, וכשנשאל על הלחצים החיצוניים על הנבחרת בהשוואה להיום ענה: "זה לא בר השוואה עכשיו. עוצמת התקשורת היום והמדיה החברתית שווה חשיפה של בערך פי 1,000 ממה שהיה במונדיאל אצלנו באנגליה. השחקנים היום מודעים למה שקורה בבית, אי אפשר באמת לנתק אותם. הם רואים את האוהדים ואת התמונות ושומעים שכולם שרים שהגביע חוזר. האומה באמת ניצבת לימינם".
הרסט וחבריו היו סגורים בסוג של בועה במונדיאל שלהם, בלי לדעת באמת מה מתרחש בחוץ, למרות שהמשחקים נערכו באנגליה. "היה לנו משחק ראשון רע, 0:0 נגד אורוגוואי, וזו היתה פעם ראשונה שיכולנו לצאת קצת החוצה אחרי תקופה ארוכה, כולל ההכנה", המשיך במסע בזיכרונו, "לקחו אותנו לאולפני פיינווד לראות סרט אקשן של ג'יימס בונד ופגשנו שם אפילו את קירק דאגלס, שבדיוק עבד שם על סרט".
עושים כבוד לקוון
המונדיאל מ־66' חזר להיות רלוונטי עבור האנגלים, שמקווים להפסיק להתרפק על העבר. ואיזה עבר זה היה.
הלמוט הלר העלה את גרמניה ליתרון, אבל הרסט השווה ל־1:1 במחצית. מרטין פיטרס העלה את אנגליה ל־1:2 בדקה ה־78, אבל הפעם וולפגנג ובר השווה דקה לסיום.
אז הגיע "שער הרפאים" של הרסט, בן 24 באותם ימים, היום כבר בן 76. בדקה ה־101 הוא שלח כדור אדיר שפגע במשקוף וירד על קו השער, ספק אז אם עבר אותו. הקוון תופיק בחרמוב - שהאנגלים מכנים אותו מאז ומעולם "השופט הרוסי" אבל הוא בכלל ממוצא אזרי - סימן לשופט הראשי משווייץ שהכדור עבר את הקו. יש גביע.
בלונדון יחגגו בכל מצב // צילום: אי-פי
לפני שנתיים חגגה סקיי ספורט 50 שנה לזכייה, ובעזרת אמצעים טכנולוגיים מתקדמים הוכיחה כי הכדור של הרסט עבר את הקו. שער חוקי, אם שואלים את האנגלים.
הקוון בחרמוב מת ב־1993, אבל נשאר גיבור לאומי באנגליה ובארצו. לאורך השנים נפוצו סיפורים שבחרמוב סיפר שמבחינתו זו היתה סגירת מעגל עם הגרמנים על מלחמת העולם השנייה, אבל קשה להאמין שזה מה שהוא חשב באלפית השנייה כשסימן לשופט שהכל בסדר.
אחרי מותו, ההתאחדות באזרבייג'ן שינתה את שמו של האצטדיון הלאומי בבאקו (שנקרא קודם על שמו של סטאלין ומאוחר יותר לנין) לשמו של בחרמוב. זה האצטדיון הראשון בעולם שנקרא על שמו של שופט כדורגל.
"הקריירה עוד לפניהם"
בחזרה להווה. הסגל המהודק שגיבש המאמן, גארת' סאות'גייט, לקראת המשחקים ברוסיה זוכה לשבחים רבים עד כה, בעיקר בזכות העובדה ששבר סטיגמות רבות ומחסומים פיזיים ונפשיים על אודות הנבחרת.
הרסט טוען שההישג של סאות'גייט הוא גדול ומשמעותי עוד יותר נוכח העובדה שבנבחרת של המאמן אלף רמזי ב־66' שיחקו ארבעה גאוני כדורגל - גורדון בנקס, בובי מור, בובי צ'רלטון וג'ימי גריבס. "לנבחרת של היום אין את סוג השחקנים שהיו לנו", הוא אומר בצדק, "כולם היום בערך באותה רמה. זה בגלל שרובם צעירים והקריירה עוד לפניהם. אם הם יביאו את הגביע, האומה לא תשכח אותם עד יומם האחרון. אני יודע על מה אני מדבר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
