הקנאה אוכלת אותי / על המרחק של ישראל מהמונדיאל
הדרמות, המהפכים והרגעים המרגשים בגביע העולם, רק העצימו את תחושת הריקנות אצל דניאל סעדון. כי עם כל הכבוד לנבחרות הנוצצות, מה שהיא באמת הייתה רוצה, הוא לראות פעם אחת גם את הנבחרת שלנו על הבמה המרגשת מכולן
אני לא זוכרת מתי הייתה הפעם האחרונה שהתרגשתי מכדורגל. התרגשות אמיתית כזאת, מתוך תחושת שייכות, שהלב מחסיר פעימה. זה בטח קרה כשהייתי ילדונת עטופת צעיפים ירוקים באיזה משחק של מכבי חיפה, כשהיא עוד הייתה משהו.
אני זוכרת במעורפל רגעים של עצמי צורחת משמחה ובוכה מאושר, וגם את אבא מנגב בשקט דמעה שזלגה לו על הלחי כשאיבדנו את האליפות להפועל. אבל נבחרת ישראל, היא מעולם לא גרמה לי להתרגש. לא לשמוח ולא להיות עצובה, ובטח שלא לאבד את הקול ליומיים אחרי משחק, או לחזור הביתה בתחושת החמצה אמיתית.
והמונדיאל הזה, הוא רק מעצים את תחושת הריקנות והכישלון שלנו. כמה שהוא רחוק מאיתנו. הוא כל כך טוב, מרגש ומעניין, מלא מהפכים ורגעים מרגשים ושחקנים שנותנים את הכל.
אני אכולת קנאה. גם אני רוצה להיות שם. לא סתם תיירת שיושבת ביציע ומעודדת איזו נבחרת, נפלאה אמנם, אבל כזו שאין לי כל קשר רגשי אליה. בא לי לעצור את החיים שלי לחודש ולטוס לצד השני של העולם עם חצי מדינה כדי לראות את הנבחרת שלנו ברגעים הכי מרגשים שלה, גם אם היא תפסיד.
אבל המונדיאל הזה, הוא רק גורם לי להבין כמה שאנחנו רחוקים אפילו מלהפסיד שם. זה הרבה מעבר לכדורגל. זו תרבות, וזה משהו שפשוט אין לנו. לא סתם רוב משחקי ליגת העל משוחקים מול יציעים ריקים. אנחנו רחוקים שנות אור אפילו מהנבחרות הכי חלשות שהיו בטורניר הזה.
איפה המחויבות של השחקנים שלנו למשהו שהוא לא חשבון האינסטגרם שלהם? גם שחקני נבחרת אנגליה עושים שטויות, נכון, אבל כשנגיע לרמות האלה, גם אנחנו נוכל לרכוב על חדי־קרן בבריכה של המלון בלי דאגות. כשהקפטן שלנו משליך את הסרט על הרצפה כמו ילד קטן, קל לנו לשנוא אותו, אבל תכל'ס, גם אנחנו קצת עלובים, כי מי צועק לנבחרת שלו בוז?
ולא רק מבחינה מקצועית אנחנו מאחור. מתלהבים כמו מפגרים מכל קלוז־אפ של איזו רוסייה ביציע, כי אנחנו לא רגילים לראות כאן יותר מדי נשים. לא במגרשים, לא בפאנל המונדיאל של כאן11 ולא בקרב שליחי התקשורת הישראלית לרוסיה, שרק בישראל הם כולם גברים. ואיזה גזענים אנחנו. כאילו לא למדנו כלום מההיסטוריה של עצמנו. מעלים על המוקד את הקפטן שלנו רק כי הוא לא יהודי. אלוהים, לאן נגיע? כנראה שככה לא נגיע לשום מקום.
לפנייה לכתב/ת 
