כתב האישום החמור עד מאוד, שהוגש אתמול נגד שלוש הסייעות מהגן בפתח תקווה פוגש שוב כל הורה באשר הוא בפרט וכל בן אנוש בכלל, באימה מעוררת פלצות ומסויטת, שנדמה כאילו נלקחה מסרט שעלילתו היא בלתי נתפסת וכי ברור לצופה בה כי היא פרי הדמיון בלבד.
וההכרה הזו כי המציאות הזו התרחשה, לא פעם וגם לא פעמיים, והיא עולה על כל דמיון, מתסכלת ומייאשת. ניסיון לתאר מה באמת קרה שם בינות כותלי הגן, הוא מפחיד ומצמרר, אבל אל לנו, ההורים, שישתק אותנו, או חלילה יתאדה ויישכח בין ימי שגרת הקיץ המתישה. כי אמירת "לנו זה לא יכול לקרות" או "הסייעת הזו נראית רגישה ואנושית" תביא עלינו את ההתעללות הבאה או את האסון הבא.
שלוש הסייעות הללו, שבחרו לעבוד עם חסרי ישע ולא יכלו לכבוש את עצביהן, תבואנה על עונשן, וכל שנותר הוא לקוות שימוצה איתן הדין ושפצעי הנפש של אותם תינוקות ופעוטות שהוכו יגלידו.
וכעת, פעולות המנע חייבות להיעשות.
לקראת שנת הלימודים הבאה צריך למנוע מאותן נשים שלא ראויות לעבוד עם היקרים לנו מכל, להגיע לכאלה משרות. כיצד ייתכן שכל צעצוע הקיים בשוק, עצם שהוא דומם, אין זה משנה כלל וכלל גודלו, עובר בדיקת איכות מקפת ודקדקנית מלפני ומלפנים של מכון התקנים ומאושר ומוסמך לשימוש אחרי תהליך אישור ארוך, ואילו אותם אנשים המופקדים על ילדינו אינם עוברים את אותן בדיקות מקיפות? נבדקים על פי קריטריונים מסוימים שהם אכן כשירים לעבודה שכזו שדורשת אנושיות, סבלנות, אורך רוח וחמלה? כיצד מתרחשת השערורייה הזו, כשמדובר בעבודה החשובה בעולם, שמירה ודאגה על ילדים חסרי ישע?
עד שהדברים הללו יעוגנו בחוק, מתפקידנו אנו ההורים לדאוג לעניין הזה.
לדרוש מצלמות מרתיעות שתיבדקנה מדי יום, לדרוש מבעלי הגן ביקורת ומעקב אחרי צוות הגן המועסק, ומבחינתנו נדרשת שימת לב מוקפדת אל כל שינוי התנהגותי של ילדינו, כי מתברר שגם ללא מילים הם יכולים לספר את שנעשה בין כותלי הגן.
אסור שמקרים כאלו יישנו. דרוש בדחיפות תו תקן אנושי.
