מאות מהדורות, גדלים וצורות שונות יש להגדה של פסח. אלא שישנם את ההגדות הכי מרתקות עם הסיפור הכי המיוחד. חלקן נמכרו לאחרונה, אחרות נמצאות בוויכוח משפטי ואחרים נשמרים היטב אחרי שהצליחו לשרוד מאות שנים ללא פגע. לכבוד חג המצות יצאנו בעקבות ההגדות הכי שוות והכי מעניינות.
עוד על פסח בערוץ יהדות:
- חושבים שקשה בפסח? תראו איזה חומרות מצאנו
- איך מנקים סלולרי? כל הלכות פסח בקצרה
ההגדה הכי מפוארת ומורכבת
בבית המכירות הפומביות "ווינרס" נמכרה הגדת "שיר המעלות לדוד" ב-20 אלף שקל, פי שלוש מהמחיר ההתחלתי. מדובר בהגדה שעיצב האמן היהודי-אמריקני דויד מוס ב-1987 במהדורת פקסמיליה. היא הודפסה בסך הכל ב-550 עותקים ממוספרים, לפי הזמנת אספן היודאיקה האמריקני ריצ'רד לוי. עותק של ההגדה הוענק על ידי נשיא ארה"ב רונלד רייגן לנשיא ישראל חיים הרצוג. היא מתארת באמצעים אמנותיים את קיבוץ הגלויות לנוכח קיומה של מדינת ישראל. אגב, לאחר הכנת ההגדה החליט האומן לעלות לישראל.
"ההגדה מכילה קליגרפיות מרהיבות מיצירתו של מוס ומיקרוגרפיות של פסוקים, שיוצרות צורות גיאומטריות ייחודיות. חלק מהעמודים מעוטרים בעיטורי זהב שהוטבעו בתהליך מיוחד וחלק מהעמודים מכילים מגזרי נייר והטבעות שעווה", מתוארת ההגדה הייחודית. על מנת לייצר אותה, נבחרו בתי דפוס שמתמחים במלאכות מסוימות ברחבי העולם. כך, הנייר המשובח יוצר בוורונה, איטליה, מגזרות הנייר נחתכו בסנטה רוזה קליפורניה, הכריכה נעשתה במילאנו ומלאכת ההדפסה נעשתה על ידי "סטמפריה ולדונגה" מאיטליה. כדי להפיק את ההגדה בצורה האיכותית ביותר הודפס כל עמוד יותר מ-25 פעמים.
הגדת "שיר המעלות לדוד" // צילום: ווינרס
ההגדה הראשונה שהודפסה באנגלית
ההגדה הודפסה בלונדון ב-1770 עם הגעת היהודים לאנגליה, ונחשבת לאחת ההגדות הנדירות ביותר בעולם. הדינים וההסברים כתובים באנגלית ואילו הפיוטים שבסופה וסדר ספירת העומר הודפסו בעברית במקום התרגום לאנגלית. במקביל, באותה השנה הודפסה הגדה לספרדים שהתגוררו באנגליה בנוסח עדות המזרח.
ככל הנראה לא שרד עותק שלם של ההגדה, ועל כן היא לא קיימת בספריות הציבוריות בארץ או בספרייה הלאומית, ומה שנותר הוא צילום השער. בנוסף לכך שמדובר בהגדה הראשונה, מדובר גם באחד מחמשת הספרים העבריים הראשונים בעולם שתורגמו לאנגלית ואחד הספרים העבריים הראשונים שהודפסו באנגליה בכלל. היא נמכרה ב-30 אלף דולר, כשהסכום ההתחלתי היה 1000 דולרים בלבד.
הגדת לונדון תק"ל // צילום: בית מכירות קינג דיויד
ההגדה היקרה ביותר
"הגדת ראשי הציפורים" שנכתבה במאה ה-13 נמצאת במוקד של מאבק משפטי בין מוזיאון ישראל למשפחה שטוענת שהיא שייכת לה. ההגדה המאוירת נחשבת ליחידה שנשמרה מתקופה זו ולכן היא מעורכת בסכום של כ-10 מיליון דולרים. לטענת המשפחה, אב המשפחה נספה בשואה וההגדה נלקחה ממנו ונמכרה ל"בצלאל" ב-600 דולרים בלבד.
חוק יצירות אמנות בינלאומיות קובע שאם מדובר ברכוש יהודי שנגזל על ידי הנאצים, המוזיאון צריך להשיב אותו למשפחה, ואם מישהו טוען שזה לא שייך למי שמבקש הוא זה שצריך להוכיח את הטענה. אלא שלטענת המוזיאון, אנשי בצלאל ידעו את המשפחה ב-1950 על הימצאותה. בשנת 1984 ביקרה במוזיאון ישראל נציגת המשפחה ובעקבות הצפייה בהגדה היא כתבה למוזיאון שהמשפחה החליטה שההגדה צריכה להישאר במוזיאון לטובת רווחת הציבור.
הגדת ראשי הציפורים // צילום: מוזיאון ישראל
ההגדה הכי עתיקה
הגדת סרייבו, שמוצגת במוזיאון הלאומי של בוסניה, נכתבה ככל הנראה בברצלונה ב-1350 ונחשבת להגדה העתיקה ביותר שנשמרה עד היום. היא נכתבה ואוירה בכתב יד על עור מולבן, ומעוטרת בזהב ובכסף. כתב היד מחולק לשלושה חלקים-איורים של סיפורי התורה, בית המקדש, חלוקת חרוסת ויציאת מתפללים מבית הכנסת לאחר תפילת החג. החלק השני הוא נוסח מעוטר של ההגדה, מלווה באיורים, ובחלק האחרון מופיע מחזור פיוטים לחג.
ההגדה נמכרה ב-1894 למוזיאון הלאומי של בוסניה, לאחר שהמוכרים, בני משפחת כוהן, נותרו ללא מפרנס בשל פטירת אבי המשפחה. כבר אז עוררה ההגדה עניין רב בעולם האקדמי. במלחמת העולם השניה הסתיר הספרן הראשי של המוזיאון את כתב היד מחשש שהנאצים ישמידו אותה. לשם כך הבריח אותה מסרייבו והחביא אותה במסגד בזניצה. בעקבות שמועות שממשלת בוסניה מכרה אותה כדי לממן רכישת נשק, החביא אותה ספרן אחר בכספת תת קרקעית של סניף בנק. ב-1991 הוערך שווי ההגדה ב-7 מיליון דולר.
הגדת סריבו // צילום: המכון לאומנות יהודית
ההגדה הכי קרבית
בשנות קום המדינה נהגו קיבוצים ואישים לפרסם הגדות ששונות באופן מהותי מהנוסח והצורה של ההגדות המסורתיות. כך, לוחמי הגדוד השלישי של הפלמ"ח, שפעל בגליל מתחילת מלחמת העצמאות, הוציאו הגדה בהשראת החוויות השונות שהותירו הקרבות, והיא עוסקת בשבריריות הקיום של היישוב היהודי בשנה הראשונה שלאחר הקמת המדינה. הגדוד עסק באותו הפסח בקרב קשה במצודת נבי יושע.
הגדת הפלמ"ח // צילום: הספרייה הלאומית
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו