נטלי פורטמן במד"ב הכי אינטליגנטי והכי פסיכי

אחרי "ברייט", "פרדוקס קלוברפילד" ו"מיוט" - שלושה סרטי מדע בדיוני עתירי תקציב והייפ שנכתשו בידי המבקרים - נטפליקס סוף סוף בחרה לעצמה סוס מנצח. 

"העולם שאחרי: הכחדה" ("Annihilation" במקור), שיעלה לשידור בענקית הסטרימינג היום, הוא ככל הנראה סרט המדע בדיוני הכי אינטליגנטי והכי פסיכי שמגיע אלינו מאז "המפגש". כך שאם אתם נמנים על חובבי הז'אנר, בהחלט יש לכם סיבה למסיבה.

הסרט, שמבוסס על החלק הראשון בטרילוגיה של הסופר ג'ף ונדרמיר, מביא את סיפורה של לנה (נטלי פורטמן), ביולוגית שמצטרפת לקבוצת מדעניות שנשלחת אל תוך "אזור X" - פארק לאומי מוכה אסון שמתרחשים בו דברים שאינם ניתנים להסבר. בעלה החייל של לנה (שמגלם אותו אוסקר אייזק) היה חבר במשלחת קודמת שנשלחה לחקור את התופעה, וכאשר שב משם במפתיע, כעבור יותר משנה, חל בו שינוי קיצוני. האם לנה תצליח להבין מה עבר עליו? והאם תצליח לחמוק מגורל דומה?

את "הכחדה" ביים אלכס גרלנד, מי שמיצב את עצמו בעשור וחצי האחרונים כאחד מהקולות הבולטים בעולם המדע בדיוני. כתסריטאי הוא היה אחראי ל"28 יום אחרי", "סאנשיין" ו"השופט דרד", וב־2015 יצא למסכים "אקס מכינה" - סרט הביכורים שלו כבמאי (שקיבל ביקורות מצוינות ושזכה באוסקר בקטגוריית האפקטים). 

עם תקציב שנאמד ב־55 מיליון דולר, סוללת כוכבים שכוללת גם את ג'ניפר ג'ייסון לי ואת טסה תומפסון ("ת'ור 3") וחופן של רעיונות פילוסופיים־פסיכדליים מורכבים, "הכחדה" היה אמור להיות צעד גדול קדימה עבור הקריירה הקולנועית של גרלנד. אך הדברים לא הלכו לפי התוכנית. לאחר כמה הקרנות מבחן איומות, אולפני פראמונט, שהפיקו את הסרט (ושספגו הפסדים עצומים בשנה האחרונה בעקבות שורה ארוכה של כישלונות), החלו להתעקש שיבצע שינויים שיהפכו את התוצאה לנגישה יותר עבור קהל הרחב. גרלנד סרב. 

כתוצאה מכך בפראמונט החליטו למכור את זכויות ההפצה הגלובליות לנטפליקס, ולהקרין את "הכחדה" בבתי הקולנוע בארה"ב ובסין בלבד. גרלנד לא שמח, בלשון המעטה. אך הנתונים הקופתיים המאכזבים של הסרט בארה"ב (שם יצא הסרט למסכים לפני שבועיים) מלמדים שהאינטואיציה של האולפן היתה נכונה. 

מי שמרוויחה מכל זה היא נטפליקס, כמובן, שיכולה כעת להתהדר בתוכן איכותי, מדובר ומאתגר. אבל בטווח הרחוק יותר, מי שיפסיד מכך הם חובבי הקולנוע, שצפויים לגלות שבתי הקולנוע מציעים להם יותר ויותר סרטים גדולים ומטומטמים, ופחות ופחות יצירות בתקציב בינוני שגורמות להם להתאמץ קצת ולחשוב. את אלה הם ימצאו (יש לקוות, לפחות), על המסך הקטן.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו