הזירה הלשונית: בדל דעתו בקצה המערה

"אל תעלו את זה על בדל דעתכם!" זעק השבוע משה גפני באחת מהורדות הידיים המתוקשרות בינו לבין משה כחלון.

גפני ערבב לפחות שני ביטויים: "העלה על דל שפתיו", ו"לא העלה על דעתו", ולאלה נוסף השימוש בהקשרים שונים במילה 'בדל'. השימוש אהוב על המשפטנים: "אין לו בדל ראיה". שיבוש מאותה משפחה: "לא העלה על בדל שפתיו". הביטוי מזכיר גם את "לפי עניות  דעתי", שיש לו גרסה מוכרת פחות: "על פי דלות דעתי".

תופעת שילוב הביטויים מכונה באנגלית mix metaphors, ובעברית "ביטויים מעורבבים". אנשי ציבור ובני אדם מהיישוב מערבבים ביטויים בלי דעת, לצד יוצרים וקומיקאים המערבבים ביטויים בכוונת מכוון. להלן דוגמאות מהעבר הרחוק והקרוב למערבבים בלי כוונה. חלקן תועדו בעבר בזירה, אבל נעים להיזכר:

"אני לא רואה אור בקצה המערה". רובי ריבלין כחבר כנסת, בראיון רדיו. הביטוי המקורי "לא רואים אור בקצה המנהרה" זוכה לשיבושים רבים, כמו "לא רואים קצה אור" האהוב על קצינים בכירים.

"פרצה מלבנו רווחת אנחה". מפכ"ל המשטרה משה קראדי, לאחר שנתפס האנס בני סלע. שיכול של הביטוי "אנחת רווחה".

"השער הזה הוא היהלום שבקצפת". ניר לוין אחרי הבקעת שער מרהיב. חיבור של "היהלום שבכתר" עם "הדובדבן שבקצפת".

"אני לא יודעת לאן נושבות פניי". יוליה גלושקין בריאליטי "הישדרות". חיבור של "לאן מועדות פני" עם "לאן נושבת הרוח".

"הגופה רקמה עור וגידים". טכנאית במכון הפתולוגי. ההקשר: שחזור גופה מושחתת לצורכי זיהוי פלילי. הביטוי הלא משובש הוא "קָרַם עור וגידים", ויש אומרים בעדות הקוסמטיקה: קְרֶם עוד וגידים. המקור ביחזקאל: "וְנָתַתִּי עֲלֵיכֶם גִּדִים וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר וְקָרַמְתִּי עֲלֵיכֶם עוֹר וְנָתַתִּי בָכֶם רוּחַ וִחְיִיתֶם".

"חייבים לברור את המוץ מן התבן". צחי הנגבי בראיון רדיו, ועוד רבים רבים וטובים טובים. מוץ ותבן הם שאריות התבואה, שאותם יש לברור מן התבואה הטובה, הבר. הביטוי הנכון "לברור את הבר מן התבן" כמעט ולא נשמע. מקורו בספר ירמיהו: "מַה לַתֶּבֶן אֶת הַבָּר?".

לא העלה על בדל דעתו את גודל הטעות. גפני // צילום: גדעון מרקוביץ'

ועוד שמענו השבוע:

"כולם טיפסו על עץ גבוה, ועכשיו מחפשים סולם לרדת ממנו". שני דימויים חוזרים בדברי פרשני כל הערוצים על המשבר הממשלתי. גרסת נתניהו: כולם צריכים לרדת מצמרות העצים בחורשת האקליפטוס.

"אם תמשיכו להתבכיין לא תהיו מנהיגוֹת". אופיר אקוניס ביציאה סקסיסטית בסגנון שנות השבעים. כנראה החמיץ את פרנסיס מקדרמונד בטקס האוסקר.

"ווֹט דֶה הֶאק, אַיי אֶם דֶה פְּריימיניסטֶר". ביבי נתניהו במפגש סחבקי עם הקהל המשולהב של אייפא"ק. הביטוי what the heck, מעין גידוף או הבעת הפתעה, מוכר באנגלית מן המאה ה-19 ומוגדר במילונים כצורה מעודנת של what the hell, ובעברית: מה לעזאזל.

"אתלטיקו לא באה להתבַּנְקֵר". אלון חזן בפרשנות במשחק העונה בספרד של אתלטיקו מדריד מול ברצלונה. עוד פועל הצטרף לשפה העברית. למאותגרי כדורגל: 'להתבנקר' נגזר מ'בונקר', משחק הגנה צפוף. דרך אגב, אתלטיקו דווקא התבנקרה, והפסידה. כשנזכרה לצאת מהבונקר כבר היה מאוחר מדי.

לא בא להתבנקר. חזן // צילום: משה שי

ברוך הבא, מסרון יקר

המילה 'מסרון' הוצעה במילון האקדמיה למערכות מידע משנת 2004 כחלופה עברית לראשי התיבות אס-אם-אס – short message service. משום מה המילה החמודה והפשוטה הזו לא נקלטה בקצב המתבקש, אולי מפני שהפועל שהוצע לגזור ממנה, למַסְרֵר, לא נשמע חמוד כל כך, והציבור ממשיך להעדיף את 'לסַמֵס'. 

מסתבר שמילים צריכות מזל. לא ברור עדיין מה יולידו פרשיות תיקי האלָפִים, אבל הם כבר השיבו ל'מסרון' את הכבוד הראוי לה. בין "פרשת המסרונים" של החוקר והשופטת, ועד מסרוני שרה נתניהו והגברת אלוביץ הפכה מסרון כמעט למילת השנה, והיא כאן כדי להישאר, גם אחרי שישקע האבק מהפָרשות העכשוויות.

המילון הדתי הולך ומתרחב

כתב העת "עיונים בשפה וחברה" בעריכת עירית קופפרברג הופיע בגיליון נוסף. באחד ממאמריו עוסקת בת ציון ימיני בכינויים הניתנים לחוזרים בתשובה וליוצאים בשאלה ומנתחת אותם. המגוון הדתי בישראל הולך ומתעשר עם השנים, והעיון בכינויים המלווים את המגוון מלמד על כך. לצד הכינויים הרבים בתוך הספקטרום הדתי, מסתבר שגם לקבוצה הייחודית של הנכנסים לדת או ליוצאים ממנה ספקטרום לשוני-דתי משלו. ימיני דגמה 160 כינויים, 129 כינויים ליוצאים בשאלה, ו-31 לחוזרים בתשובה. רובם הגדול ניתנים בתוך העולם הדתי, ורק ארבעה נוצרו בחברה החילונית.

עולם הכינויים, כותבת ימיני, מעיד על טשטוש ההבחנה הדיכוטומית בין דתיים לחילוניים. את התופעה הזו משרת הכינוי "דתיות הבּוּפֶה", התנהגות דתית הבוחרת ממצוות הדת דברים מסוימים לפי הטעם והחשק. כך למשל חרדי המקבל היבטים מסוימים שהעולם המודרני הוא אד"ם: אורתודוכסי דתי מודרני, או ד"ל, דתי ליברלי, ראשי תיבות שאפשר לראות בהם גם אירוניה או ביקורת. גישה יצירתית במיוחד הפגין משה קקון בספרו "מגדיר דוסים", ובו הוא מציג בין היתר את מידת הדתיות באמצעות כיסויי הראש הגבריים והנשיים.

מיהם היוצאים בשאלה, על פי מאגר הכינויים שמציגה ימיני? חלקם מוצגים באמצעות בניין התפעל: אחד "התקלקל", שני "התחלן". כמו בעניינים יהודיים רבים גם כאן ראשי התיבות תורמים את חלקם. חל"ש הוא "חרדי לשעבר", דלו"ח הוא "דתי לאומי חדש". שני הכינויים מביעים זלזול מופגן ביוצאים בשאלה, או המתרחקים מהגרעין הקשה של הדתיות. גם הפוסט מודרניזם תורם את חלקו במושגים "פוסט מסורתי" ו"פוסט דתי". ביטוי מתוחכם במיוחד הוא "תואם דוס מתפקר", דתי הסוטה מהדת, בהתייחסות לתוכנת דוס מעולם המחשבים. יש גם מטאפורות בעולם היצירתי של כינויי היוצאים בשאלה, כמו "עלים נושרים". 

לחוזרים בתשובה מזומן מגוון כינויים עשיר. חלקם בנויים על משחק מילים. החוזר בתשובה יכול להיות "חוזר בתשוקה", כלומר, נכנס לדת בהתלהבות, "חוזר בתבונה" הנכנס לדת בהדרגה ובבדיקה עצמית, ו"חוזר בלי תשובה" – אדם שנכשל בתהליך החזרה בתשובה. חרדי ידוען שהפך לחסיד ברדסלב זכה לכינו 'ברֶדְסֶלֶבְּריטי'. לעומת אלה העניק הרחוב החילוני לחוזר בתשובה שעבר לעדות החרדיות הקיצוניות ביותר "טאליבאן". מי שמתחיל בתהליך הוא על פי המונח הידוע "מתחזק", או "מתחבר". תמונת הראי שלו היא הפורש בהדרגה מהדת שהוא, מנקודת ראות דתית, "מתחלש". ביטויים נפוצים נוספים: נוטש, עוזב, מתרחק ועוד.

חוזר בתבונה. אביתר בנאי // צילום: קוקו

טראנס יוצא והאדמו"ר מגוגל

קבוצה מעניינת במיוחד של כינויים מיועדת לאלה הנמצאים בתוך המסגרת הדתית אבל לא בלב שלם, ולפעמים בעזיבה פנימית. דתי המזלזל המצוות הוא פשוט חפיפניק, אולי בהנגדה לקו"קניק, תלמיד נאמן לישיבת מרכז הרב. מי שפסק למעשה להאמין למרות שלא עזב בפועל הוא חלו"ד (חרדי לא דתי), או דלו"ח (דתי לאומי חדש). הבחירה בראשי התיבות האלה אינה מקרית. ביטוי המתכתב עם ימי המגדר הוא 'טרנס יוצא': הוא בפנים, אבל בתוכו הוא במקום אחר, בעקבות 'טרנסג'נדר', מונח שלא יעלה על בדל שפתיהם של החרדים. מי שמעדיף לאסוף הלכות מהאינטרנט ולא לדבוק במצוות הרב הולך אל "הרב גוגל", והחסיד אל "האדמו"ר מגוגל", או שהוא פשוט "הרב נוח", עושה מה שנוח לו. קבוצה סודית במגזר היא "חרדים אנוסים", זכר לימי האינקוויזיציה: חיים במסגרת החרדית ומנהלים חיים כפולים. ההערכות אומרות שזו אינה קבוצה שולית, ומונים בה כרבע מהמגזר. חרדי כזה יכול להיקרא גם "כופר עם שטריימל", ומנגד תמונת הראי שלו, מאמין שאינו מופיע כאדם דתי: דתי בלי כיפה.

כאמור, עולם הכינויים המגוון עשיר מאוד, ויש בכך בשורה. גם בתוך העולם הנחשב חד משמעי באמונתו, בנוי על ציות ויש אומרים דכאנות, יש מרחב בחירה עצום. ואולי כולנו, פשוט, דתילונים.

זלנוע ונכדוד

כמה תגובות והצעות הגיעו בעקבות תחרות חידוש המילים שהוצגה באתר בשבוע שעבר.

נוגה אשד כותבת: אשמח לשתף בחידוש (הוותיק) שלי לבראנץ': 'פַּת שַׁחַרַיִים'.

דפנה זילבר כותבת: אצלנו במשפחה, כבר מספר שנים משתמשים במילה נכדודה / נכדוד הכוונה היא לנכדה של הדודה. המילה "הומצאה" על ידי בני יובל, לפני כ 4 שנים, כאשר היה בן 16+.

נדב שרי מתייחס למילים המצחיקות בעברית: גרסה נוספת וותיקה לשֶגֶר-פֶגֶר היא זלנוע. האמת היא שזה יותר מתאים לרכב של חברא קדישא, אבל לפני שנים רבות זה היה פה ושם בשימוש לאמבולנס, ואולי משום כך לא ממש נשאר בסלנג.

חוזרים בתשוקה? כנסו עכשיו לאתר הזירה הלשונית

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו