תקדים: זכויות פנסיה של פושט רגל נשמרו

מאת: עו”ד משה ישראל

סיפור שהיה כך היה, החייב נטל הלוואות מהפניקס חברה לביטוח וכבטוחה לכספים שהתקבלו, משכן החייב את פוליסת הביטוח, קרי כספי קופת הגמל, המנוהלים אצל הפניקס. במסגרת הסכמי ההלוואות שעליהם חתם החייב, נקבע, בין היתר, כי תנאי להעמדת ההלוואה הוא שעבוד, משכון, קיזוז או עכבון הפוליסה לטובת הפניקס, עד לסילוק מלוא חוב ההלוואה.

החייב לא עמד בהתחייבויותיו בהתאם להסכם ונותר חוב בהלוואות, כאשר במקביל, החל בהליך פשיטת רגל וניתן נגדו צו כינוס נכסים. למען השלמת התמונה, יצוין כי, החייב עבד ועודנו עובד תחת אותו מעסיק זמן ממושך ונצטבר בקופת הגמל סכום נכבד של כספי תגמולים, כ- 138,000 שקלים.

לאור צו הכינוס שניתן לחייב וכאשר יתרת החוב כלפי החברה עמדה על סך של כ- 35,000 שקלים, פנתה חברת הפניקס לבית המשפט לפשיטת רגל, בבקשה למימוש ופירעון מוקדם של כספי התגמולים והפיצויים שנצטברו בקופת הגמל של החייב.

במסגרת בקשה מנומקת שהוגשה מטעם חברת הביטוח, הועלו טענות באשר לשעבוד הכספים ולזכות הקיזוז ועיכבון העומדת לחברה, זאת הן מכוח הוראות ההסכם המפורשות והן מכוח חוק החוזים ופקודת פשיטת הרגל, ובהסתמך, בין היתר, על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב שניתנה לאחרונה, על ידי כבוד השופט אורנשטיין, שהתיר לחברת הביטוח לממש כספים במצב דברים דומה.

לפנייה ישירה אל עו”ד משה ישראל לחץ/י כאן

יובהר כי, משמעות קבלת בקשתה של חברת הפניקס, היא כי מהסך של 138,000 שקלים שצבר החייב בקופת הגמל, ינוכה מס בשיעור ניכר של 35%, כאשר יתרת הכספים שימומשו, לאחר ניכוי המס וכיסוי יתרת ההלוואות, תועבר לטובת קופת פשיטת הרגל, כך שלמעשה לא תישאר בידי החייב ולו אגורה שחוקה בגיל פנסיה.

בנסיבות אלה, הלכה למעשה, “מונח על הכף” גורל כספים אותם חסך החייב במשך שנים רבות של עבודה, בסכום נכבד ומשמעותי של 138,000 שקלים. המנהל המיוחד, אשר מונה על ידי בית המשפט ומטבע הדברים לעמדתו משקל רב בהליך, אימץ את טענות חברת הפניקס ודרש מימוש הכספים לקופה.

על אף עמדת המנהל המיוחד וחרף החלטות בתיקי פשיטת רגל אחרים בעניין זה, אשר לא “בישרו טובות” באשר לסיכוי החייב, וכאשר עתידו של החייב לנגד ענייננו, משרדנו אשר חרט על דגלו מלחמה ללא פשרות לטובת לקוחותיו, זאת אף ובמיוחד אל מול הגופים המוסדיים והגדולים, כגון בנקים וחברות ביטוח, לא אמר נואש.

במסגרת תגובה מנומקת מטעם החייב, שהוגשה באמצעות משרדנו לבית המשפט, התנגד החייב מכל וכל לבקשה לקיזוז הכספים, בין היתר, בטענות הן כנגד עצם חוקיות השעבוד וזכות מימושו, זאת בהסתמך על הוראות סעיף 25 לחוק קופות הגמל וסעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל, והן באשר לטענות קיזוז ועיכבון שהעלתה חברת הפניקס, בשים דגש על תכלית הסוציאלית של כספי הפנסיה, שנועדו לשמש את החייב בהגיעו לגיל פרישה.

בהחלטה מנומקת ויש לומר “אמיצה” של כבוד השופט באומגרט, ובשונה מהחלטה שניתנה לאחרונה בבית המשפט המחוזי בתל אביב, קיבל ו”אימץ” בית המשפט את טענות החייב שהוגשו באמצעות משרדנו, תוך שדחה את בקשתה של חברת הפניקס.

תמצית ההחלטה –

בהתייחסו לשעבוד - “אימץ” בית המשפט את עמדת החייב, וקבע, בין היתר, כי הגם שהסכם ההלוואה קובע מפורשות כי בשעבוד עסקינן, הרי שהוראת סעיף 25(א) לחוק קופות הגמל, האוסרת על העברה או שיעבוד זכויות בקופת גמל, היא הוראה קוגנטית, ולכן על מנת להתיר שיעבוד פוליסה, חרף הוראות החוק ונוכח מטרתו הסוציאלית, נדרש הסדר חקיקתי מפורש.

משכך קבע בית המשפט כי לעת הזו הפוליסה אינה משועבדת, כאשר בעת שתקום זכות החייב למימושה, אז ורק אז, יקום השעבוד עליו הסכים החייב.

בהתייחסו למעמד כספים המיועדים לקצבה - קבע בית המשפט, בין היתר, כי לאור הוראות סעיף 85 לפקודת פשיטת הרגל, אין בית המשפט רשאי להורות על מימוש כספים המיועדים לקצבה, אלא אם כן ניתנה הסכמתו המפורשת של החייב.

בהתייחסו לזכות הקיזוז - “אימץ” בית המשפט הנכבד את טענות החייב כפי שעלו על ידי משרדנו, ולאחר סקירה וניתוח של הוראת סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל, הקובעת תנאים מצטברים על מנת להקים זכות קיזוז בהליך פשיטת רגל, קבע כי מאחר והמדובר בכספים המיועדים לקצבה, לא קמה זכות הקיזוז בעת מתן צו הכינוס, אלא בעת פדיונם של הכספים ומשכך התנאי לא מתקיים.

לפיכך, קבע בית המשפט, רק בעת התקיים אירוע מזכה, רשאית הפניקס לקזז מתוך כספי הפוליסה את יתרת חובו של החייב כלפיה מכוח ההסכם.

בהתייחסו לזכות העיכבון - “אימץ” בית המשפט את עמדת החייב, קבע, כי לפניקס זכות עיכבון, אולם זכות זו אינה מעניקה זכות לפדיון מוקדם של הפוליסה.

לסיכום, קבע כבוד השופט באומרט, כי גם כמדיניות ציבורית אין לקבל את בקשת חברת הביטוח לפדיון כפוי של כספי קצבה, וכך בהחלטתו: “מדיניות ציבורית אינה מאפשרת פדיון כפוי של כספים המיועדים לקצבה והמוגנים מכוח סעיף 85(א1) לפקודה. הדבר עולה בקנה אחד עם תקנה 16 לתקנות וסעיף 25 לחוק קופות הגמל. דהיינו, רק במקום בו התיר המחוקק מפורשות פדיון וקיזוז, טרם קיומו של אירוע מזכה, ניתן להורות על פדיון כפוי. ובהעדר הוראה מפורשת, אין להתיר פדיון מקום בו הפוליסה לא הפכה לנזילה.” 

סיכומו של דבר

דומה כי, לאור העובדה שמדובר בסוגיה שנויה במחלוקת, אשר עומדת לפתחו של בית המשפט בתיקי פשיטת רגל רבים, אין חולק שהמדובר בהחלטה בעלת חשיבות רבה ובעלת תכלית סוציאלית מובהקת, השוללת פגיעה בזכויות הפנסיוניות של חייב, וקובעת כי גם לחייב הנמצא בהליך פשיטת רגל, בהגיעו לגיל פרישה, עומדת זכות קיום בכבוד, ויש רק לקוות כי החלטה זו תתווה את הדרך גם בבקשות ובהליכים דומים.

הכתבה מאת: עו”ד משה ישראל באדיבות אתר לייעוץ משפטי LawGuide.