כשהייתי אברך בישיבה, לפני כמה עשרות שנים, היה ברור שאסור ליטול אמצעי מניעה לפני שקיימנו את מצוות פרו ורבו, שלפי רוב הפוסקים מחייב הולדת בן ובת [רמב"ם הל' אישות פט"ו ה"ד]. עד קיום המצווה הדבר אסור לחלוטין וגם לאחר מכן אין היתר אלא דחוק בלבד, וגם זה לאחר קבלת היתר מרב. כך היה ידוע ונהוג, וכך עדיין נהוג במקומות מסוימים.
בשנים האחרונות, כאילו השתנה העולם, וזוגות רבים נוהגים למנוע הריון בצורה אוטומטית בשנה הראשונה וגם מעבר לכך. אפשר להסתכל על התופעה בעיניים מחמירות ולראות אותה כהמשך מגמת המתירנות של הדור או חוסר המשמעת לצו ההלכה. יש שיקראו לזה "רצף". אני בוחר לחפש את החיוב ואת האור במצב החדש.
בדורות עברו אמצעי המניעה היו טבעיים ואכזריים הרבה יותר. בשל מצב הרפואה מתו לא מעט עוברים ותינוקות ובמקביל הגוף כנראה ידע למנוע היריון בעת תקופת ההנקה, כשנתיים. במצב הרפואה כיום, ללא אמצעי מניעה היינו פוגשים 13 או 14 ילדים בכל משפחה דתית וחרדית.
הסיבה לכך שאנו לא פוגשים מציאות שכזו, ואף פעם לא פגשנו, היא שתמיד ידעו למצוא דרך למנוע היריון. כבר בתוספתא, במסכת נידה, (דף מ"ה ע"א) נקבע כי: "ג' נשים משמשות במוך" – כלומר באמצעי למניעת הריון.
בספרים החדשים שיוצאים בתחום הזוגיות נרשמת פתיחות מרשימה ומחודשת בנושא. כך, בספרו של הרב אליעזר מלמד "שמחת הבית וברכתו" וכן בספרם של הרבנים דוד ואברהם סתיו "אבוא ביתך", ישנה התייחסות נרחבת לסוגיית ההיתר להשתמש באמצעי מניעה, אפילו באופן רגיל, על מנת לרווח בין הלידות.
בלי אמצעי מניעה לכל משפחה דתית היו 13 ילדים // צילום: Getty Images
וכך כותב הרב אליעזר מלמד:
"ההיתר למנוע היריון למשך שנה בין הלידות... יש רבנים שנוטים להחמיר שלא למנוע היריון בלא צורך גדול שנובע מחולשה יתירה או עצבנות קשה, מפני שלדעתם מצוות פרו ורבו מחייבת ללדת כמה שיותר ילדים ולא למנוע היריון. אולם הלכה כדעת רוב הפוסקים שסוברים שבשעת הצורך מותר למנוע היריון באמצעים הכשרים על פי ההלכה. וכיוון שהניסיון מראה, שמצד בריאות הגוף והנפש, רצוי לרוב הנשים לעשות הפסקה של כתשעה חודשים עד שנה בין הלידה להיריון הבא, מותר לכתחילה לכל הנשים להשתמש לצורך זה באמצעי מניעה. וכן לאחר הפלה, בשעת הצורך, על פי הוראת רופא ירא שמיים, אפשר למנוע היריון למספר חודשים" (שמחת הבית וברכתו, הרב אליעזר מלמד, עמ' 164).
לשונם של הרבנים סתיו מתירה יותר, והם לא מסייגים את זה בהיתר לשנה אחת בלבד:
"מצווה זו יכולה להידחות מפני שיקולים רבים (לפי רוב הפוסקים): צער לידה, צער גידול בנים, שלום בית, קשיים כלכליים ואף שיקולי חינוך. משום כך, משהוליד אדם ילדים וילדות (ולפחות בן ובת) והוא סבור שאם יוסיף להוליד יווצרו מכך קשיים כלכליים, זוגיים או חינוכיים, הרי שמעיקר הדין אין הוא חייב להביא ילדין נוספים לעולם" (אבוא ביתך, הרב דוד ואברהם סתיו, תכנון משפחה, עמ' 47).
איני בטוח שרבים יסכימו להיתר הגורף של הרבנים או למכלול השיקולים שלהם, אולם איני זוכר אף פעם ספר תורני שמשתמש בלשון זה לגבי מניעת הריון. יצוין כי הרבנים מסכימים שאין היתר לדחות הריון לפני שהזוג קיים מצוות פרו ורבו, והרב מלמד מתיר רק במקרים קיצוניים של מחלת האישה וכדומה.
אחת השאלות הרלוונטיות לזוגות צעירים היא האם לדחות נישואין או להתחתן ולדחות הריון, כיוון שהזוג לא מוכן או יכול ללדת ילדים מיד. כאן נפגשים בהסכמה גם הרב מלמד וגם הרבנים סתיו וסוברים שעדיף להתחתן. וזה לשונם של הרבנים סתיו: "כאשר עומדת בפנינו הברירה בין דחיית נישואין לדחיית הריון, עדיף להינשא בהקדם האפשרי ולדחות את ההיריון לשלב מאוחר יותר" (אבוא ביתך, הרב דוד ואברהם סתיו, דחיית נישואין, עמ' 23).
כאן יש לציין את העבודה המדהימה שעשתה דפנה מאיר הי"ד בנושא של מחקר וחינוך על אמצעי מניעה, ובע"ה אתייחס במאמר אחר לשיטתה ולמכלול נושאים ושיקולים בבחירת אמצעי מניעה.
שלא תהיה טעות. אמנם כל זוג נזקק למנוע הריון בשלב זה או אחר. אך אסור לשכוח שבאמת, אבל באמת, אין דבר חשוב יותר מאשר ללדת ילדים ולהקים משפחה. וכך לשונו של הרמב"ם: "אף על פי שקיים אדם מצות פריה ורביה הרי הוא מצווה מדברי סופרים שלא יבטל מלפרות ולרבות כל זמן שיש בו כח, שכל המוסיף נפש אחת בישראל כאילו בנה עולם" (רמב"ם הלכות אישות פרק טו הלכה טז).
לבסוף חשוב להדגיש: אין לנו שום עניין ללכת אחרי אירופה ולאבד את עצמנו לדעת. אנחנו אוהבים ילדים וחיי משפחה טובים הם האושר הגדול ביותר של האדם. ולכן, הערך של הולדת ילדים צריך להיות תמיד לנגד עינינו, גם אם זה בא על חשבון חופשה בחו"ל או כל פינוק אחר.
הכותב הוא מחנך למיניות בריאה ויו"ר המועצה הדתית גוש עציון.
מאמר זה נכתב לקראת פתיחת סידרת הרצאות על זוגיות בעיר אפרת, ונושא ההרצאה הראשונה היא מניעת הריון – ידע והלכה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו