על עטיפתו האייקונית של התקליט ״אפר ואבק״, הנחשבת בצדק כאחת העטיפות המוצלחות לאלבום שהוקלט בארץ, מופיעה רכבת בתנועה, החולפת על פניו של ילד הישוב על מחסום מתעקם. נקודת המבט הזו, אותה צילם הצלם הצ׳כי יאן סאודק, סימנה את מהותו של האלבום המתעסק בהתמודדותו של הדור השני לניצולי השואה. הרכבת חולפת על פנינו, ספק כצל, ספק כשד, והילד, שגדל בצל הזוועות ומביט בה כעת עם גבו למצלמה, הוא הגיבור שנמצא בפוקוס. במשך שנים ארוכות ביקשו יהודה פוליקר ויעקב גלעד לקבע את נקודת המבט הזו, ממש מיום צאתו של האלבום לאור. ״זהו אינו אלבום שואה״ הדגישו וכיוונו את המבט אל הדור השני שדיבר לראשונה בגוף ראשון.
עבודת הוידיאו המושקעת שליוותה את המופע לציון 30 שנים ליציאת האלבום (מופע נוסף יתקיים באותו מקום ב-8.3.18), פתחה אמש (ה') את ההופעה דווקא כשאנחנו בתוך קרון רכבת נוסעת. הדימוי הזה אילץ את הקהל כבר מהשנייה הראשונה להיות נוכח, לחוות בעצמו את הנסיעה המצולמת המייצרת אי-נוחות המחוברת בעבותות לכל ההקשרים הטעונים שיש לסמל הזה בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. לאחר שניות ארוכות של נסיעה משקשקת, עלתה הלהקה לבמה ופוליקר פתח את המופע בביצוע מאופק ומצמרר של שיר הנושא.
הצליחו לשמר את הצליל הייחודי של האלבום. פוליקר בהיכל התרבות // צילום קוקו
נדמה שהשינוי בנקודת המבט, מהדור השני המשקיף אל הדור הראשון שנכח - עמד כמוטיב לאורך ההופעה כולה. אולי ברבות השנים, ובעיקר עם הסתלקותו של מרבית דור הניצולים, בחר פוליקר דווקא ״להעלות״ אותנו לרכבת ולהטעין, אולי בפעם הראשונה, את השירים הללו בחוויות ההורים עצמם. במהלך הקריירה שלו ביצע פוליקר תמיד כמה וכמה שירים מתוך האלבום הזה, ואולם במופע הזה ולאורך הערב כולו שולבו קטעי וידיאו של הלינה בירנבאום, אמו של יעקב גלעד ושל ג׳קו פוליקר, אביו של יהודה (קטעי ארכיון מתוך סרטה הדוקומנטרי של אורנה בן דור). עדויות ההורים המתארים בקולם את המלחמה ואת המחנות ואפילו צילומי המקומות המוזכרים (״טרבלינקה״), שימשו אולי בפעם הראשונה אצל פוליקר כחוט מקשר בין כל שירי ההופעה. פוליקר, כהרגלו, לא הרבה לדבר עם הקהל ונדמה שנוכחות קטעי הארכיון הקלה עליו במעט את המשימה לתווך את הערב לקהל.
אחרי צאת האלבום המקורי בשלהי שנות ה-80, בחר פוליקר כמעט מיד לנתק את הקשר החד-ערכי שלו עם זיכרון השואה, סירב בהתמדה להשתתף בטקסי זיכרון בארץ ובפולין והמשיך כידוע ליצור ולכתוב כאחד מעמודי הטווח של הרוק הישראלי. ראיית הנולד החכמה הזו באה לידי ביטוי גם בערב הזה, שהוקדש אמנם לביצוע מלא של שירי האלבום (למעט ״אהבה הורגת״), אך מעבר להם ניגנו פוליקר והלהקה עוד 15 שירים מכל הקריירה המפוארת שלו: מימי בנזין, דרך ״עיניים שלי״ ועד ל״שלושה ימים״ המאוחר יותר. ״המיטב של פוליקר״ קיבל גם הוא ליווי בקולם ובדמותם של דור ההורים, גם כנקודת קישור וחיבור לנושא המרכזי, אך גם, לסיבה ולרצון להמשיך לחיות ולקיים דור חדש ומצליח כאן בארץ.
עבודות הווידיאו והתאורה היו שחקן מרכזי נוסף על הבמה. 30 שנה ל"אפר ואבק" // צילום: שלומי פינטו
על הבמה לצדו של פוליקר עמדו 13 נגנים צעירים, בהובלתו של עמית הראל, שעשו עבודה מצוינת בניסיון לשמר את הצליל הייחודי של האלבום המקורי לצד עדכון ורענון. עבודות הווידיאו והתאורה שהיו כאמור שחקן מרכזי נוסף על הבמה, הייתה ברובה מוצלחת מאוד והגיעה לשיאה בעיצוב מרשים ומדויק ל״רדיו רמאללה״. פוליקר צלח בצורה נאותה ומכובדת את מבחן הזמן וטיפל ברגישות ובחוכמה אופיינית במופע לכבודו של אלבום מכונן בדברי הימים של המוזיקה הפופולארית בארץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו