ארוטיקה זו לא מילה גסה: נקודות ההתחלה של סדרת הספרים הלוהטת על מועדון אופנועי ההארלי דייוידסון "ריפרס", בעייתיות מהרגע הראשון, בלשון המעטה. הספרים מגוללים את מסעות הכיבוש של גייג' (GAGE) שייד (SHADE) והגדול מכולם - הו͘רְס ( HORSE) - שנקרא כך בדיוק מהסיבה שאתן חושבות), בדרך ללבן ומיטתן של טינקר, מנדי ומארי בהתאם, בדרכים די עקלקלות: אחת ניתנת כערבון לחייו של אחיה, השנייה מחוזרת דרך מסך שקרים של זהות בדויה והשלישית מוצאת עצמה "ניתנת" כתשלום על חלקי חילוף לאופנוע. אבל זו רק ההתחלה. מהר מאד נפרשת עלילה המובילה לנקודת הג'י של קוראות רבות - ספר קליל מצד אחד, עם סצנות לוהטות הגורמות גם למנורת הקריאה להסמיק, אך מהצד השני - סיפור סוחף ודמויות שקל להתחבר אליהן ולדאוג לשלומן, בעיקר לאור הסתבכותן במלחמות בין מועדוני אופנועים קשוחים או מאבקי כוחות בין נשים וגברים אכזריים.
את הספרים ניתן להשיג בקלות באינטרנט בשפת המקור באנגלית ומתאימים גם למי שכלל לא רגילה לקריאה בשפה זרה. הוצאת הא(ה)בות הישראלית פרסמה את "רכוש הריפרס" בעברית לאחרונה, שנחשב לטוב ביותר בסדרה.
גילטי פלז'ר
ז'אנר הרומנים הארוטיים מושמץ כל כך, עד שקריאה של ספרים מהז'אנר נחשבת טאבו. הם מתויגים כמובן כ"ספרות זבל", אך עיקר הביקורת מופנית דווקא כנגד חובבות הז'אנר ולא הספרים, מאחר שהן "לא מבינות" ספרות "אמיתית".
אפשר להגיד שלל דברים בגנות העלילה ופיתוח הדמויות, כולל סגנון הדיבור השוביניסטי של הגברים בעלילה, הפורנוגרפיה באצטלה של רומנטיקה ושימוש בשפה מינית בוטה. משום כך מעדיפות הקוראות המושבעות לטעון שמדובר ב"גילטי פלז'ר" ותו לא. הבעיה היא שריסון פומבי של היכולת ליהנות ללא אשמה מספר קריאה, עלול למנוע ממעריצות לקרוא ספרים נוספים בתחום, מקוראות חדשות להיחשף לספרים האלה, ומכותבות מוכשרות לפרסם נרטיבים שכאלה.
ועם כל זאת, ביקורותיהן החיוביות של מאות אלפי קוראות ברחבי העולם עודדו את הסופרת ג'ואנה ויילד להמשיך לכתוב עשרה כרכים בסדרת "מועדון הריפרס" ועוד שתי סדרות נוספות, כאשר כל ספר עוסק באופנוען שרירי ומקועקע אחד ואהובתו הבלתי המושגת, וגיבורי הספרים האחרים מופיעים בתפקידי אורח.
אין אשמה בקריאה. כריכת אחד מספרי הסדרה באנגלית
לטס טוק אבאוט סקס
במיוחד לחנוכה, להלן שמונה דברים שלא ידעתם על סדרת הספרים שמציתה בנו שלהבות:
1. נושא ההסכמה נוכח כל הזמן בסצנות המין בספרים, גם הספונטניות ביותר, והמושג שמדובר עליו הוא לא "הסכמה" אלא "רצון": האם היא רוצה, האם הוא רוצה? בנוסף, הרבה פעמים רק צד אחד רוצה, ולא תמיד זה הגבר, גם אם הם מאוד נמשכים אחד לשני.
2. הגיבור והגיבורה מדברים ביניהם על יחסי המין, גם על ההתלבטויות לפני ואחרי וגם אם מדובר ברגע סוער במיוחד. תקשורת במילים היא מרכיב חשוב בכל הסצנות, ובמקרים בעלילה בהם לא מדברים, ההתלבטויות בראשם של הגיבורים רועמות חזק יותר ממילים.
3. כמות האורגזמות הנשיות עולה בהרבה על הגבריות, מאחר שהגבר דואג תמיד שלאישה תהיה יותר מאורגזמה אחת לפני שבכלל מתחילים. בספר "רכוש הריפרס" היא כפולה מאשר בשני הספרים האחרים יחד. אבל מי סופר?
4. נושא השימוש בקונדום ברור לשני הצדדים גם בסצנות לוהטות במיוחד.
5. התקשורת הברורה בין שני הצדדים כוללת גם בירור מראש לגבי HIV ומחלות מין, כולל וידוא לגבי תכיפות הבדיקה. זה מרגיע את שני הצדדים.
6. מבחינת העלילה יוצא, במקרה או לא במקרה, שהפעם הראשונה או אחת מהראשונות שהגיבורים מבלים לילה שלם יחד, הם מחובקים בלבד, בלי שום אקשן. בדרך כלל גם האישה מופתעת. אחר כך אמנם הגבר מתלונן על כל מיני איברים שהפכו כחולים, אבל בדרך כלל בהומור.
7. העצמה נשית- זה מוזר לדבר על העצמה נשית בספרים בהם נראה שהאשה נמסה ברגע שהיא רואה את שרירי הבטן המוצקים של הגיבור והופכת לשלולית בזרועותיו המסוקסות, אך הגיבורות הנשיות בספרים הן המחליטות להיות נוכחות בכל סצנה וסצנה בספר באופן עצמאי ותוך הבנה מלאה של ההשלכות. אם משהו לא מוצא חן בעיניהן, הן מעיפות מהמיטה או מהבית את הגבר, שרירי וחזק ככל שיהיה. ויש גם העצמה גברית - הגיבור לא זקוק לאלכוהול, סמים או איומים כדי למשוך את הגיבורה למיטתו, גם אם הם בקושי מכירים זה את זה. הגיבור נמשך גם לעצמאות של הגיבורה ולכוח שלה.
8. לא ספרים לנשים בלבד. העולם המתואר בהם - עיירות אמריקאיות, הרפתקאות של מועדוני אופנועים, מאבקי הכוח וסצנות האקשן - מתאים לכל אחד. נקודת המבט בספרים עוברת מהגיבור אל הגיבורה ובחזרה, כך שיש ייצוג הולם לכל דמות ואופי. בנוסף, למרות האופי הקליל לכאורה של הז'אנר, הספרים עוסקים בסוגיות חברתיות לא-פשוטות - אלימות במשפחה, הריונות לא רצויים והתמודדות עם מצב כלכלי קשה.
בשורה התחתונה, מדובר בעלילות קולחות שמשאירות טעם טוב אצל כולם – הגיבור, הגיבורה והקוראים. צריך רק לזכור שאין דבר כזה "גילטי פלז'ר", ספר קריאה הוא לא משהו שיש להרגיש אשמה לגביו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
