הסיבוב הראשון בליגת העל 2017/18 הגיע לסיומו ועכשיו אפשר לומר בבטחה – רמת הכדורגל לא הייתה מהגבוהות ביותר שנראו במחוזותינו. הקבוצות שצריכות להוביל את הטבלה דוגמת מכבי תל אביב, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים ואפילו האלופה הפועל באר שבע, שדווקא נמצאת במקום הראשון, הראו יכולת בינונית מאוד על המגרש ובנוסף סיפקו אין ספור שערוריות ומחלוקות מחוצה לו.
למרות זאת, חשוב לציין את החוזק של ב"ש כמועדון. גם אחרי אין סוף טלטלות; מפרשת שיר צדק, דרך הפציעות של אליניב ברדה (שניצל ממוות) ומיגל ויטור ועד ההדחה מליגת האלופות והמחלוקות עם מיכאל אוחנה, הקבוצה מהדרום הצליחה לסיים את הסיבוב הראשון במקום הראשון. ההוכחה הטובה ביותר לניהול מצוין ויציב. מבחינה מקצועית, האלופה כבר ידעה ימים יפים יותר ואני חושב שמאז האליפות הראשונה, בסיבוב הזה היא הפגינה את היכולת הפחות טובה שלה בעידן ברק בכר.
שחקני באר שבע חוגגים. מועדון חזק (עמרי שטיין)לעומת האדומים, מכבי ת"א ומכבי חיפה החלו את העונה בצורה קטסטרופלית. הצהובים סגרו את הסיבוב עם 0:0 חלש מאוד מול מכבי פ”ת שלמעשה ייצג את הצורה בה הם נראו לאורך כל 13 המחזורים הפותחים. אצל הירוקים, העונה שוב נגמרה בשלב מוקדם, כשכעת נשאר להם רק לבצע פעם נוספת חריש עמוק בסגל ולהתחיל לבנות כבר את העונה הבאה.
בכרמל יבצעו טעות אם שוב יעשו תיקונים קטנים במקרה של כניסה לפלייאוף העליון ויוותרו על שינויים מהותיים לקראת העונה הבאה, כי אז, בינואר 2019, צפויה התרסקות נוספת. מכבי חיפה צריכה לבצע חריש עמוק ויעקב שחר יודע את זה. השינוי הדחוף ביותר עבור הסגל הירוק הוא כמובן בסגל הזר, שם נפל הצוות המקצועי עם כל ההחתמות, מלבד הבלם אליסון דוס סנטוס, שמשמש כנקודת האור הבודדת.
שחקני מכבי חיפה. דרוש חריש עמוק (עמית מצפה)נעבור לבית"ר ירושלים. הקבוצה של בני בן זקן אמנם לא משחקת כדורגל גדול, אבל אלי טביב עושה קסמים עם תקציב נמוך יחסית ומגיע לו שאפו גדול על ההצלחה המקצועית. למרות זאת, אני לא שוכח את הבלגן הניהולי השורר במועדון הצהוב. בשורה התחתונה, אלי אוחנה וטביב לא מצליחים להביא שקט לבית וגן, כאשר בפועל יש יותר מדי פרשיות, שערוריות, חילופי מאמנים ובלגן שלם בצד הניהולי.
לעומת המועדונים הגדולים, מי שהפתיעה בגדול והיא ללא ספק קבוצת הסיבוב שלי – הפועל חיפה של יואב כץ וניר קלינגר. האדומים מהכרמל בנויים בצלמו של המאמן שהצליח להתאושש מהביקורת ומראה שכוחו במותניו ושהוא עדיין אותו ווינר גדול. קלינגר בנה קבוצה מאומנת להפליא כאשר כל שחקן יודע את מקומו במגרש וישנה היררכיה ברורה בלי מניירות. בקיצור, חבר'ה שבאים לעבוד. הפועל חיפה עושה זאת בצניעות, בלי הרבה אגו וזו ללא ספק חבורה מלוכדת שאני נהנה לראות מדי שבת.
שחקני הפועל חיפה. קבוצת הסיבוב (עמרי שטיין)מי שעוד הפתיעה היא מכבי נתניה וזאת על אף הדעיכה שלה בסוף הסיבוב. לטעמי, משחק ההגנה של השחקנים של דראפיץ’ וברדה לא טוב, אבל הם היו המרעננים התוססים של הסיבוב. צמד המאמנים בנו קבוצה מוכשרת ואטרקטיבית, שעובדת בצורה מקצוענית. אך יותר מהכל, הכי חשוב שנתניה החזירה את הקהל שלה למגרשים, וזה הסימן הכי משמעותי להצלחה של קבוצה.
נעבור לתחתית, שם הרמה נמוכה מאוד. קבוצות כמו הפועל עכו, הפועל אשקלון, מ.ס. אשדוד והפועל רעננה הוכיחו שמקומן למטה מוצדק והן מציגות יכולת רעה מאוד. הנתון שמלמד על כך יותר מכל הוא תחלופת המאמנים (חוץ מאשקלון), שמקשה על הקבוצות האלה למצוא הרכבים ושיטות משחק עקביות. לדעתי, כל הרשימה הזו נראית רע מבחינה מקצועית ומציגה כדורגל שמבריח את הקהל מהמגרש. היוצא מן הכלל בכל מה שקשור לחלק התחתון הוא שחקנה של מכבי פתח תקווה (מקום 10) מנור סולומון. הבחור הצעיר הזה כבר הראה ניצוצות בעונה שעברה ואין לי ספק שהוא הולך להגיע רחוק מאוד במהלך הקריירה שלו.
שחקני מכבי נתניה. הפתעה נעימה (אחמד מוררה)לסיכום - רשימת מצטייני ומאכזבי הסיבוב שלי:
קבוצת הסיבוב: הפועל חיפה
שחקני הפועל חיפה חוגגים (עמית מצפה)מאמן הסיבוב: ניר קלינגר
ניר קלינגר (אחמד מוררה)שחקן הסיבוב : דיא סבע
דיא סבע חוגג (נעם מורנו)תגלית הסיבוב: מנור סולומון
מנור סולומון חוגג (נעם מורנו)מנהלת הסיבוב: אלונה ברקת
אלונה ברקת (רדאד ג'בארה)הקבוצה המאכזבת: מכבי חיפה
שחקני מכבי חיפה מאוכזבים (עמרי שטיין)המאמן המאכזב: ג'ורדי קרויף
ג'ורדי קרויף (רדאד ג'בארה)השחקן המאכזב: הזרים של מכבי חיפה (מבלבד אליסון דוס סנטוס)
קאיו מתוסכל (עמרי שטיין)ועוד נקודה חשובה לסיום. הגיע הזמן שראשי הכדורגל בארץ יתחילו לחשוב לעומק ויחליטו לעשות שינוי רב מערכתי. שנים שאני ממליץ על הקטנת הליגה ל-10 קבוצות ושנים שאני ממליץ להוריד את כמות הזרים לשלושה בלבד. הגיע הזמן להכריח את הקבוצות לתת לצעירים עד גיל 21 לשחק. למה בכל אירופה שחקנים בני 18-20 פורחים ורק פה הם נעלמים? מרקוס רשפורד ממנצ'סטר יונייטד, שהבקיע בדרבי הגדול של הליגה האנגלית, הוא הדוגמה הטובה ביותר. אצלנו בארץ ישנם הרבה שחקנים מוכשרים, אבל הצעירים פשוט לא מקבלים הזדמנויות. אם היו משכילים בהתאחדות לשנות את כל הדברים האלה, אז היה יכול להיות פה כדורגל מדהים. המהפכה חייבת לבוא מלמטה. אם זה יקרה, נוכל לשפר בעתיד את הנבחרת הלאומית בפרט ואת הכדורגל שלנו בכלל.
תפריט נגישות
ניגודיות עדינה
מונוכרום
הדגשת קישורים
חסימת אנימציה
פונט קריא
סגור
איפוס הגדרות נגישות
להורדת מודול נגישות חינם