לוויני ענק ולוויינים קטנים וחכמים, תא ואקום ענק שמקפיא ומחמם אותם כדי לראות אם ישרדו בחלל - וחדר שמדמה שיגור רועש במיוחד אל מעבר לאטמוספירה: כל זה קורה במפעל יחיד מסוגו בישראל בו מתוכננים ונבנים לווינים - למטרות תקשורת ומשימות אסטרטגיות. אלה משוגרים לחלל ומשרתים נאמנה את מדינת ישראל, אחת מ-8 מדינות בלבד בעולם שמסוגלות לייצר ולשגר לווינים. אז איך למעשה מתרחש כל הקסם הזה? יצאנו לבדוק ולהתרשם מקרוב - שלב אחר שלב.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
לידה של לווין היא הליך סבוך במיוחד ומורכב למדי שדורש תכנון מדוקדק ובחינה בלתי מתפשרת של כל פרט בתהליך שמתרחש במפעל החלל של התעשייה האווירית. התכנון לוקח שנים במהלכן בונים דגמים שונים ועושים הכנות - ובסוף נולדים תכנונים של כל אחת מהיחידות המרכיבות את הלווין.
"כל קופסה כזאת היא יחידה שעושה תפקיד מאוד מיוחד באספקת מתחים, בתקשורת, במחשוב ובצילום", מסביר עפר דורון, מנהל מפעל חלל בתעשייה האווירית. "כל יחידה עוברת הליך בנייה מאוד מורכב כי התהליכים הם תהליכים שמתרחשים בחלל. אם הכנסת גרגר לכלוך פנימה, זה לא יטוס ואי אפשר לתקן או להחזיר חזרה למוסך לבדיקות. לכן צריך לדאוג שהמכונה תעבוד 10-15 שנים בתנאים נורא קשים".
וזה לא הכל: כל לווין שבונים, נבנה למעשה פעמיים. במקביל לבניית הלווין שישוגר לחלל, בונים תמיד דגם זהה לו כמעט לחלוטין - עליו עושים את רוב הניסויים ההכרחיים, כדי לא לגרום ללווין עצמו טלטלות רבות מדי.
לא מדובר רק בלוויני הענק שכולנו מכירים. לאחרונה בונים יותר ויותר לווינים קטנים, ששוקלים קילוגרמים בודדים - כאלה שמרחפים בלהקות בחלל, וממלאים תפקידים שונים וחיוניים. חלקם משמשים לוויני צילום, בין היתר כאלה שמצלמים את הארץ מגובה של מאות קילומטרים. "קופסה בגודל קרטון חלב מספקת תמונות מדהימות של ארץ הקודש, זה מדהים", מספר דורון בהתפעלות.
סדרת העינויים של הלווינים: חשיפה לחום, קור - ורעשים עזים
לא מספיק רק לבנות את הלווין. גם כשהוא כבר מוכן, הוא לא באמת מוכן לשיגור. פשוט כי צריך לוודא שהכל יהיה תקין עם הלווין בחלל עוד כשהוא כאן, על הקרקע. לכן כל לווין שנבנה עובר סדרה מקיפה של ניסויים, כאלה שאפשר גם להגדיר "עינויים", רק כדי לבדוק אם הלווין מותאם לרחף בחלל ולבצע את העבודה לשמה הוא נשלח אל מעבר לאטמוספירה.
"אחד הניסויים הכי חשובים הוא זה של תא הוואקום", מסביר דורון. "זה תא בקוטר עצום אליו מכניסים את הלווינים - ומשאבות מיוחדות שואבות את כל האוויר מסביב. לאחר מכן מחממים את התא לטמפרטורה של כמעט 200 מעלות כדי לדמות את הטמפרטורה כשהשמש נמצאת מול הלווין. אחרי שמחממים - מקררים אותו לטמרפטורה של מינוס 270 מעלות, כדי לדמות מצב שבו הוא מוסתר מהשמש. צריך לדמות את הפרש הטמפרטורות המטורף הזה שעובר על כל לווין בחלל".
אחרי ששרד את תא הוואקום המקרר והמחמם, עובר הלווין לניסוי חשוב למדי, במסגרתו בוחנים כמה הלווין מסוגל לעמוד בתנאי השיגור לחלל שהם מורכבים לא פחות. "במהלך השיגור, כל ההדף של המנוע יוצא לאדמה ונוצר גל הלם שעוטף את כל המשגר - ושם הרעש פסיכי. זה מה שאנחנו בודקים בחדר המיוחד, מאחורי דלתות הענק", ממשיך דורון. "יש שם רעש מטורף - והתא סופג את כולו. רעש שהוא מאות מונים יותר חזק מלעמוד מאחורי ג'מבו בהמראה".
לאחר סיום התהליך של בניית הלווין והמעבר התקין של כלל הניסויים בהצלחה - מגיע הלווין לעמדת השיגור - ומשם, אם הכל עובר חלק - לחלל. הלווינים הישראלים שמייצרים במפעל של התעשייה האווירית מאפשרים למדינה לצלם, לנווט ולהעביר שירותי תקשורת. זו גאווה גדולה שישראל משתייכת למועדון המצומצם והיוקרתי כל כך של מדינות שהצליחו לייצר עיניים משלהן בחלל.