המאבק כנגד חוק העבודה החדש נידון לכשלון כמו כל קודמיו, אבל המלחמה הסוציאלית בצרפת עדיין לא הסתיימה. היום הושבתה המדינה (במגבלות המותר) בפעם השלישית בחודש וחצי האחרונים.

למרות מאבקי הכוח בין האיגודים המקצועיים הנובעים מהזיקה הפוליטית של כל איגוד ואיגוד והרצון לתת את הטון, עדיין יצאו לרחובות מארסיי 10,000 איש ועוד 2,000 מחברי איגוד ה-FO שצעדו בשעות הבוקר. האינטרס של כל האיגודים זהה אבל הלכה למעשה הם, יעשו כמיטב יכולתם כדי לא להציג חזית אחידה כדי שחס וחלילה אף איגוד לא יציג דומיננטיות, או ירוויח נקודות.

הפעם ניתנה זכות ההובלה לאיגוד עובדי ההוראה – ה- SNU שהפגין נוכחות גבוהה במיוחד מה שאומר שמרבית בתי הספר היו סגורים. גם פחי האשפה, שלאחרונה לא מספיקים להתמלא וכבר מרוקנים, מאוד לא אופייני למארסיי, מלאים ורוב עובדי העירייה בשביתה.

המאבק כולו, כמו כל קודמיו, נידון לכשלון ועל כך יעיד התקציב שהנשיא עמנואל מקרון העביר בפרלמנט לשנת 2018, תקציב המיטיב עם העשירים ובעלי ההכנסות הגבוהות. מה שכמובן לא הפתיע אף אחד, אבל הוכיח כי ללא כוח אבסולוטי של האיגודים אין לציבור כוח כנגד הפרלמנט והממשלה. ואת כוחם האבסולוטי של האיגודים חיסל ניקולא סרקוזי בזמנו עם החלת חוק שירות המינימום, שלא מאפשר שביתה מלאה ושיתוק המשק ובלעדי הכוח הזה  אין לאיגודים שום קלף מיקוח רלוונטי.

המיליטנטים שבין האיגודים מדברים כבר היום על חסימת הכניסות למזקקות הנפט וחסימות לאורך האוטוסטרדות ובכניסה למפעלים הגדולים. אמצעי לחץ רלוונטי אם כי תמיד גורר קרבות אלימים עם המשטרה.