עד הדקה ה־95 במשחק הביתי אתמול מול קונגו, אז מוחמד סלאח כבש מהנקודה הלבנה את הפנדל ששלח את מצרים לגביע העולם הראשון שלה מאז 1990, ריחף לו באוויר של אלכסנדריה החשש מכישלון מפואר. מצרים אמנם שיחקה טוב יותר, לחצה בזעם, והיתה יכולה לתקן בחודש הבא מול גאנה במקרה של תיקו. אך דאגה מהפסד צורם ברגע האמת אינה בשליטתם של האוהדים המצרים כבר שנתיים וחצי.
במרץ 2015 הם התבשרו על אחד השילובים הנפיצים ביותר שיכול לייצר הכדורגל המודרני. נבחרתם, שקרוב לשלושה עשורים מפשלת בעקביות במוקדמות הגביע העולמי ובשש השנים קודם לכן פספסה גם את אליפות אפריקה מינתה למאמן את הקטור קופר, הארגנטינאי שהפסיד והפסיד והפסיד עד שדבקה בו תדמית הלוזר הנצחי.
זה נראה אז כמו פצצה מתקתקת, כישלון ידוע מראש. מצרים הייתה בתקופה קשה, מקצועית ופוליטית, מתאוששת מהאביב הערבי ב־2011 וממאורעות פורט סעיד שנה לאחר מכן, שגבו את חייהם של 74 אנשים. הליגה הושבתה לשנתיים, וכשחודשה התקיימו משחקיה ללא קהל. מצבו של קופר לא היה טוב בהרבה. הקריירה שלו, שהגיעה לשיאה בתחילת שנות ה־2000 כשהוביל את ולנסיה לשני גמרים בליגת האלופות ונבחר למאמן השנה של אופ"א, נראתה בשלבי הדעיכה הסופיים. מוולנסיה, אינטר ומאיורקה הידרדר לנבחרת גאורגיה, אריס סלוניקי, אורדוספור ואל־וואסל וסיים קדנציות קצרות באכזבה גדולה. הרזומה שלו הוכתם בעשר סגנויות, גביע וליגה, ומצרים חיפשה את ההיפך הגמור - מאמן שיגאל אותה מהכמעט ויחזיר אותה לקדמת הבמה.
מוחמד סלאח. עומד כמובן בראש ככוכב הגדול // צילום: איי.אף.פי
"יש רגעים בחיים שאתה בכלל לא מתכונן אליהם והכל מתחבר לך, אז זה רגע כזה", אמר הארגנטינאי בן ה־61 לפני כחצי שנה, 24 שעות לפני גמר אליפות אפריקה מול קמרון. שער שספגה מצרים בדקה ה־88 מנע ממנה את התואר והוסיף עוד סעיף לרשימת הסגנויות של קופר, ולמרות זאת היה ברור לכולם שקורה כאן משהו טוב - שהמאמן היה זקוק למצרים בדיוק כמו שמצרים היתה זקוקה לו. מעבר לכך, כשקיבל את הג'וב מטרותיו היו ברורות: להגיע לאליפות אפריקה ולהשתתף בה בכבוד, עליה סימן וי גדול, ולהביא את מצרים למונדיאל אחרי 28 שנים.
ההחלטה להשאיר את קופר בתפקיד על אף האכזבה היתה קריטית להשגת המטרה. דווקא בביתו החדש שבפרברי קהיר ניצתה בו מחדש אש האימון, ודווקא שם פגש את השחקנים שנדלקו עליה. "מצאתי פה חבר'ה טובים, צעירים וצנועים, שמוכנים לעבוד קשה למען המדינה", סיפר הארגנטינאי, שהצליח דרכם להוציא לפועל את פילוסופיית האימון שלו.
למרות ביקורות מאנשי תקשורת ומאמני ושחקני עבר על סגנון הגנתי ולא נוצץ, הפרעונים סיפקו תוצאות. בשלב המוקדמות האחרון ספגו רק פעמיים ובעזרת ארבעה ניצחונות דחוקים השיגו את הכרטיס לרוסיה 2018. "הוא לימד אותם סדר ומשמעת, הוא לא משנה שיטות והשחקנים מקשיבים לו", הודה חאזם אל־חווארי מההתאחדות המצרית. "היום הכדורגל הולך לכיוון התקפי, אבל הסגנון שלו אחר, הוא אולד סקול" הוסיף אחמד אלמוחמדי.
קופר הוא גורם אחד להישג ההיסטורי, המבצר באיצטדיון בורג' אל ערב הוא גורם נוסף, אך הגורם המשמעותי הוא הסגל הנפלא שעומד לרשותה של מצרים. מלבד עיסאם אל חדארי, שבגיל 44 הפך במפתיע לבאנקר בין הקורות ובקיץ הבא יהפוך למבוגר ביותר שישתתף בגביע העולמי, מרבית השחקנים בגילאי 23-30. מוחמד סלאח מליברפול עומד כמובן בראש ככוכב הגדול ביותר וכמלך שערי הנבחרת, אך מלבדו ישנם עוד שמונה שחקנים שמשחקים באירופה, מהם חמישה נוספים באנגליה.
.jpg)
מהפסד צורם ברגע האמת אינה בשליטתם של האוהדים // צילום: רויטרס
בשונה מבעבר, אז רק יחידי הסגולה היו עוברים לשחק מעבר לים, היום המצרים הבינו את החשיבות ששחקניה הצעירים והמבטיחים יתפתחו מעבר לים. התוצאה היא סגל שחקנים מגוון ומנוסה, ממושמע טקטית, בעל כושר גופני גבוה ובעיקר מוכשר ומנצח. "אני יודע שאתם רוצים מהשחקנים האלה הרבה גולים והצגות", אמר אמש קופר במסיבת העיתונאים; "אבל מי מבטיח לכם שזה ייתן תוצאות?". לכתבים הרבים לא נותר אלא להנהן בהסכמה.
החגיגות ברחבי המדינה הבהירו שקופר צודק, בוודאי במדינה כמו מצרים בה הכדורגל הוא המפלט הגדול. בעצם היציאה לרחובות הודיעו התושבים שהדרך לא חשובה להם כל עוד התוצאה היא השתתפות בגביע העולם. שנתיים וחצי אחרי שחברו זה לזה, המאמן הארגנטינאי ונבחרת מצרים הפכו זיווג שנראה חסר סיכוי להצלחה מסחררת. לא פלא, אם כך, שהפעם קופר לא מתכוון לנדוד לג'וב אחר. "אני מתכוון להדריך את מצרים ברוסיה", הצהיר המאמן דקות אחרי שהשיג את הכרטיס לשם, "אלא אם התאחדות המצרית תודיע לי שהחתימו את פפ גווארדיולה במקומי".
