יאנה גרוסמן וצחי מיכאלי תבעו את חברת נטוויז'ן 013 ברק בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בירושלים לאחר שלא היו מרוצים ממצלמות שהותקנו בחנויות בגדים שבבעלותם בתל אביב ובירושלים. לדבריהם, בציוד התגלו תקלות והמצלמות לא היו תקינות מלכתחילה. "השיחות עם טכנאי הנתבעת הוקלטו, ובהן הודה שהציוד שהותקן כנראה לא היה תקין", אמרו.
התובעים ביקשו לבטל את העסקה ולפצותם בסכום של 14,000 שקל עבור התשלום לחברת ברק, וכן עבור עלויות חיבור מחדש לחברת הוט, הפסד ימי עבודה, עוגמת נפש והוצאות עקיפות.
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שהתובעים ביקשו לבטל את העסקה חודשים רבים לאחר החתימה על החוזה, וכן תקופה ארוכה לאחר תום תקופת האחריות, שעל-פי תנאי החוזה הייתה לשנה בלבד. "בבדיקה התברר שעובדי התובעים במוקדים השונים היו מנתקים את המצלמות ממקור החשמל, שלא על-פי הנחיות היצרן ואופי השימוש התקין, ומיכאלי סירב לקבל הסבר על שימוש נכון בציוד".
הנתבעת הכחישה שמכרה לתובעים ציוד בלתי תקין וטענה שכל ביקור של טכנאי הסתבר כביקור סרק. "התובעים ביטלו את התשלומים להם התחייבו על-פי תנאי החוזה ונכון למועד כתב ההגנה נותרו חייבים סכום של 1,560 שקל".
בפסק הדין קבעה השופטת
אנה שניידר כי דין התביעה להתקבל בחלקה. "לאחר שעיינתי בתמליל ובתגובת הנתבעת וכן בכל המסמכים שצורפו, ועקב איכותה הירודה של הקלטת - הגעתי למסקנה שהתובעים לא הוכיחו כי הציוד שהותקן על-ידי הנתבעת היה לקוי ובלתי תקין מלכתחילה. עם זאת, לאור קריאות השירות הרבות מצד התובעים, אשר סביר להניח שבוצעו לא מתוך 'הנאה' ורצון לארח את טכנאי הנתבעת בעסקם, אלא מתוך רצון להפעלה תקינה של הציוד - נראה שבנסיבות העניין הייתה הצדקה לתובעים לבטל את העסקה עם הנתבעת, ומן הראוי להעניק להם פיצוי על התלאות שעברו, גם אם בחלקן עקב אשם תורם מצדם.
"בהתחשב בעובדה שהתובעים לא שילמו עבור הציוד עצמו, ולנוכח כל השתלשלות העניינים בתיק אני מקבלת את התביעה באופן חלקי בלבד וקובעת כי הנתבעת תשלם לתובעים תוך 30 ימים פיצוי בסך של 3,000 שקל", פסקה.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
