הרב שצריך לבקש סליחה מהחיילות, ההורים שצריכים להתנצל בפני המורים והשר שצריך לשנות את יחסו לקשישים חסרי הישע - גם השנה כתבי חדשות 2 מנצלים את יום הכיפורים כדי להאיר את אלה שהוזנחו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
סליחה מהקשישים/ יוסי מזרחי
את בקשת הסליחה העמוקה ביותר השנה - אתה שר הבריאות יעקב ליצמן צריך לבקש. סליחה מהקשישים, בעיקר אלו הסיעודיים שנזקקים לתמיכה ולהגנה מצד המדינה, הגנה שלא ממש קיימת. בין הקשישים בישראל, שיעור הסיעודיים הוא 23 אחוזים - מהגבוהים בעולם. אבל הסיוע של מדינת ישראל לאותם חסרי ישע הוא מהנמוכים בעולם. אנחנו ממוקמים איפשהו בין קרואטיה לצ'כיה.
אני לא זוכר, השר ליצמן, שראיתי אותך צועק בכנסת או נלחם בוועדות כדי להשיג תקצוב ראוי עבורם. אולי כי היית עסוק בלדאוג לביטוח סיעודי כללי גם לאלו שלא עובדים - אתה יודע, למגזר שלך.
הקשישים שמאושפזים בבתי האבות צריכים לסמוך על בורא עולם או על המזל הטוב שיציל אותם ממטפלים אלימים. כי להזכירך, תחום הגריאטריה הופרט, בעלי בתי האבות חושבים בעיקר על כסף והמטפלים מקבלים שכר מינימום ללא הכשרה. הפיקוח של משרד הבריאות שברשותך, מר ליצמן, לא תמיד מגיע לביקורות. וכשהוא כבר מגיע, לא מעט מוסדות מעודכנים על כך מראש.
אולי אתה זוכר - נפגשנו בינואר האחרון ליד בית האבות נאות כיפת הזהב בחיפה. אמרת שההתעללות בקשישים היא נוראית, שתסגור את המקום, שדבר כזה כבר לא יקרה. אז אמרת. המוסד לא נסגר, מאז שמענו על מקרי התעללות נוספים ואתה לא הטלת אף סנקציה משמעותית וכואבת על המנהלים, על בעלי בית האבות. המקום הזה, אגב, ממשיך לעשות כסף מאותם קשישים ובני משפחותיהם גם היום.
אם תצליח בשנה הקרובה, השר ליצמן, לשנות את המצב - אז אולי בשנה הבאה תוכל לוותר על בקשת הסליחה והם, הקשישים, יוכלו לסלוח לך. אולי.
סליחה מהמורים/ יעל אודם
המעמד של המורים "בקאנטים". הפופולריות של המקצוע בשפל, השכר נמוך, התנאים גרועים. אבל תאמינו לי, כל אלו לא מטרידים את המורים כמו שמטרידים אותם אנחנו. ההורים. כן! מטרידים אותם! הגיע יום הסליחות? המורים הם הראשונים ברשימה. פשוט כי הם הפכו להיות שק החבטות של החברה. כשמספרים לנו על ילד שנמצא מעשן, שותה או מכה - אנחנו קודם כל שואלים מי המורה שלו, ואיך בית הספר נתן לזה לקרות.
אנחנו ההורים נותנים לכם המורים תחושה לפעמים שאתם רק בייביסיטר, לא באמת מחנכים. את החינוך, אנחנו אומרים בזלזול, תשאירו לנו, לבית. הצרה היא שאנחנו עובדים קשה והמון שעות אז גם לחנך אין לנו כל כך זמן. אנחנו לא סומכים עליכם, מקליטים אתכם, מצלמים אתכם, מפחידים ומשפילים אתכם בקבוצות הוואטסאפ שאותן לא תקראו לעולם - עד שמישהו ידאג להעביר לכם את כל מה שכתוב בהן.
מהר מדי אנחנו נגררים אחרי שמועות ופרשנויות של הורים אחרים, מתסיסים אחד את השני ורצים למנהלת עם דרישות בלתי אפשריות. אנחנו חושבים שאנחנו יודעים הכי בעולם מה הכי טוב לילדים שלנו, אבל שוכחים שמורה זה מקצוע, שלמורה יש ניסיון. הרי אם נלך לרופא שיצווה עלינו להתחיל לקחת תרופה - לא נתווכח, אבל כשמורה יגיד לנו שהילד צריך לעבור כיתה, לרדת הקבצה או סתם שנשים לב להתנהגות שלו נגיד לו ש"יירגע".
כן, אנחנו מתערבים יותר מדי. אבל לא רק ההורים צריכים להתנצל - גם המערכת. משרד החינוך שלא מגבה ולא ניצב לימינם של המורים כשההורים תוקפים אותם כשאומרים להם - "רק תעבירו את הילד לשנה הבאה", "תחתמו על התעודה". הגיע הזמן שכולנו נבקש מכם המורים סליחה, וגם נגיד קצת יותר פעמים בשנה - תודה.
סליחה מהחיילות/ ניר דבורי
אדם אחד ניסה השנה לפגוע, להעליב ולהשפיל עשרות אלפי חיילות, מפקדות, קצינות ומועמדות לשירות ביטחון. הרב יגאל לוינשטיין, ראש המכינה הקדם צבאית בעלי, לא אוהב שילוב של נשים בצה"ל. במיוחד הוא לא אוהב כשהן הולכות לקרבי. השנה הוא קרא להן להפסיק לשרת. זהו מאבק עמוק וייצרי: מי מנהל את צה"ל - הרבנים או הרמטכ"ל? הצבא פותח עוד ועוד תפקידים לנשים. זו לא אג'נדה, זה שיוויון. זו לא חנופה, זה בגלל שיש צורך ובגלל שהן יכולות.
והן - הנשים, ובמיוחד בנות הציונות הדתית, לא סופרות את הרב לוינשטיין. ואולי זה מה שמבהיל אותו. בתוך חמש שנים קפץ מספרן בצה"ל פי 5, ליותר מ-2,500 בכל שנה. והן משתלבות בכל התפקידים, כן גם בכאלה לצד בנים ולוחמים. והכל בסדר, השמיים לא נפלו. ולא נפגעה הרוח. ולא, זה לא מפריע לצה"ל לנצח כפי שטוענים מעריצי הרב החשוך.
הרב לוינשטיין בוודאי יודע שביום הכיפורים מכפרים על עבירות שבין אדם לאלוהים. על עבירות שבין אדם לחברו אין כפרה עד שהאחד לא סולח לשני. לאה גולדברג כתבה בשיר "סליחות" על בת שמבקשת מאביה להרפות ממנה ולמחול לה - "תנני ללכת, לכרוע על חוף הסליחה". ביום הכיפורים הזה זה אולי בדיוק מה שבנות ישראל רוצות מהרב לוינשטיין - הנח להן ללכת בדרכן.