"הניצול, ההשפלה, ההתעללות, האונס"

רותי ידעה איך המוות שלה ייראה. בסוף ימי העבודה, בדרך לתחנת האוטובוס, כשמכוניות שועטות על הכביש הסואן לידה, "הייתי אומרת לעצמי, אני אחכה שאחד האוטובוסים יתקרב, וברגע האחרון אקפוץ לכביש וככה הכל ייגמר. 

"בבקרים הייתי מתארגנת לעבודה וחושבת שהיום יהיה היום שבו אמות. שאלה הרגעים האחרונים שהילדים שלי רואים אותי. שאתמול היתה הפעם האחרונה שהקראתי להם סיפור והשכבתי אותם לישון.

17 שנות מאסר לפרסומאי שאנס עובדות

"הרגשתי שהדרך היחידה שלי לצאת ממה שקורה לי היא מוות. כי אם מישהו יידע מה עובר עלי, בלאו הכי החיים שלי ייגמרו. אני אאבד הכל. את בעלי, את הילדים שלי, את הקהילה שלי. ואם מה שקורה לי ימשיך, אלה לא חיים. כך שאם אני נדרסת, יגידו, מסכנה, נהרגה בתאונת דרכים, וזהו. אני קוברת את הטראומה הזאת איתי". 

רותי (שם בדוי, כשמן של יתר הנפגעות) היא אישה חרדית, נשואה ואם לילדים, בשנות העשרים לחייה. אחת מתוך שש נשים, שתלונותיהן כלולות בכתב האישום שהגישה בשבוע שעבר פרקליטות מחוז ירושלים נגד מתתיהו בן דוד, פרסומאי בכיר במגזר החרדי. עד סוף שנת 2016 שימש בן דוד (30) בעלים ומנכ"ל של כמה חברות פרסום גדולות בירושלים, שעבדו בעיקר מול המגזר החרדי. בחצי השנה האחרונה, עד למעצרו ב־11 ביוני, שימש מנהל מוסד חינוכי ביישוב החרדי אלעד. 

כתב האישום, שהוגש לבית המשפט המחוזי בירושלים, מוגדר על ידי גורמים בפרקליטות כאחד החמורים שהוגשו בשנים האחרונות. הוא מגולל כיצד, במשך חמש שנים, בין 2011 ל־2016, נהג לכאורה בן דוד "לנצל את סמכותו ומרותו כדי להטריד מינית ולעבור עבירות מין חמורות בעובדות של משרדי הפרסום שלו - נשים צעירות מהמגזר החרדי, שהיו כפופות לו באותה העת".

כתב האישום קשה מאוד לקריאה ומפרט עשרות עבירות מין, הכוללות, בין השאר, אינוס, מעשי סדום ומעשים מגונים תוך כדי הפעלת כוח וניצול יחסי מרות. על פי הנטען, בן דוד פעל באופן דומה כלפי עובדות שונות שהעסיק, כולל שימוש חוזר בזירות קבועות: תאי שירותים, קומות נטושות באתר בנייה, חדרי מדרגות וחדר משרדו.

מעשי האלימות המינית הקשים שמיוחסים לבן דוד התאפשרו, על פי העדויות, באמצעות הטלת מורא ורמיסה נפשית של קורבנותיו. כתב האישום שזור במילים המתארות כיצד "איים", "התנכל", "השליט פחד", "נתקף התקפי זעם", "השפיל" ו"הכאיב" לאותן נשים צעירות - חלקן רווקות, שמעולם לא קיימו מגע מיני עם גבר, חלקן נשואות ואימהות לילדים קטנים.

בן דוד עצמו נשוי ומשתייך למגזר החרדי, אולם עובדות לשעבר במשרדים מציינות כי מהיכרותן איתו "הוא היה חרדי כלפי חוץ בלבד". 

"מעל הכל הוא התעלל בי נפשית", מספרת לאה, אף היא מקורבנותיו, בת גילה של רותי, שתלונתה מופיעה בכתב האישום. "הוא דיכא והשפיל אותי. עברתי התעללות מחרידה. לא רק בי הוא פגע נפשית, אלא בכולן, וגם בעובדות ובעובדים אחרים במשרדים שלו.

"על זה צריך להעמיד אותו לדין, לא פחות מאשר על המעשים הפיזיים, המיניים. כי הפגיעות האלה בנפש הן שאפשרו את הכל. הן שסללו את הדרך לניצול המיני. הוא לא היה יכול להגיע למעשים שעשה מבלי שריסק לנו את הנשמה קודם.

"אנחנו נשים חזקות, לא נגררות, ולא נשים שחיפשו יחסים עם גבר. רק אדם כזה, מניפולטור, גאון מרושע במשחקי נפש, הצליח להביא אותי ואחרות לחוסר אונים ולמצבי קיצון, עד כדי רצון למות. קצתי בחיים שלי בתקופה שהוא ניצל אותי". 

בן דוד בדיון בהארכת מעצרו, בחודש שעבר. "הוא היה חרדי כלפי חוץ בלבד" // צילום: נעם ריבקין פנטון

"כבר בתחילתה של מסכת האירועים ולאחר שהמתלוננת הבהירה לנאשם כי איננה מעוניינת... הגיב הנאשם בכעס ואיים כי לו אין מה להפסיד, וכי הוא גם כך הולך להתגרש מאשתו, וכי הבעיה תהיה שלה... היא זו שתפסיד את בעלה והילדים ואת שמה הטוב בתוך הקהילה החרדית, ולכן 'שתחשוב טוב טוב'. נוכח זאת חששה המתלוננת מאוד והמשיכה לבצע את דרישותיו המיניות של הנאשם לאורך כל תקופת העסקתה במשרד הפרסום" (מתוך כתב האישום).

"חשוב להבין את הפרופיל של הנשים שנפגעו לכאורה", אומרת רחלי רושגולד, ממקימות ארגון "לא תשתוק", שנלחם בפגיעות מיניות בחברה החרדית ושחשף ומלווה את הפרשה. "אלו נשים מתוככי המיינסטרים החרדי. אישה חרדית לא מחונכת למיניות בריאה ולמוגנות, ובוודאי לא להבנה מהי פגיעה מינית. כחלק מהלכות הצניעות, השיח הזה נעדר. לא רק מול נערות ונשים, אלא גם מול נערים וגברים.

"אף אחד לא מסביר לנערות בחברה החרדית שפגיעה מינית היא לא תקיפה אלימה בסמטה חשוכה, אלא כמעט תמיד אדם קרוב, מעסיק, בן משפחה או מכר, שמפעיל מניפולציות רגשיות ומנצל חולשה ויחסי כוח. כך שגם עם הבעלים שלהן, הנפגעות היו במצב לא פשוט, והפחד הפך לשחקן מרכזי. פחד מההתרחשויות הבלתי נשלטות ופחד מפירוק של המשפחה, דחייה מהקהילה והטלת פגם עמוק בהיותן נשים חרדיות ראויות. על פי כתב האישום, בן דוד ניצל בחוכמה שטנית את כל התשתית הזאת ופעל מול הנפגעות בדרכים מאוד מדויקות ומתוחכמות".

רותי היתה בהריון עם בתה כשהחלה את עבודתה באחד ממשרדי הפרסום של בן דוד. "חודש אחרי תחילת העבודה מתי קרא לי ואמר שהוא מקדם אותי לתפקיד מאוד מרכזי ומעלה לי את המשכורת ב־20 אחוז. הוא נתן לי חדר עבודה נפרד, חדר צדדי מאוד, פנימי, שבהתחלה שימש גם לאחסון ספרי קודש של אבא שלו.

"הוא לא הפסיק להתפעל מהעבודה שלי. הפלה אותי לטובה לעומת שאר העובדים, שעליהם הוא לא היסס לצרוח באופן משפיל, עד שהקירות של המשרד היו רועדים. הכל ברמה מאוד אישית, ירידה לחייו של אדם, לא על איכות העבודה, אלא על העובדים עצמם באופן אישי, גברים ונשים גם יחד. 

"לי הוא החמיא מול כולם, שיבח אותי, נתן לי שוברי מתנה. בקבלות שבת שהיינו עורכים במשרד בימי חמישי היה מי שמעביר דבר תורה, ולפעמים מתי העביר סדנה מקצועית קצרה והיה אומר לי, מול כולם, 'אני עושה את זה רק בשבילך, כי רק את מבינה פה בשיווק ופרסום'. הרגשתי שיש לי בוס שמעריך אותי וחושב שזה תחום שאני יכולה להתקדם ולהצליח בו.

"קבלות השבת היו מסתיימות ב־3 בצהריים, ואחריהן הייתי חוזרת לחדר שלי לסגור את השבוע, לסדר את הדו"חות ליום ראשון. אז הוא התחיל לכתוב לי צ'טים, דרך המייל. שאל איך הרגשתי בקבלת השבת, מה דעתי על התכנים. ביקש שאגדיר את הצ'טים כך שלא יישמרו, והסביר לי שזה כדי שהשותפים שלו לחברה לא יוכלו לקרוא אותם.

"באחת ההתכתבויות, שעדיין היתה כאילו עניינית, הוא כתב לי שאני יפה. עניתי לו שזה לא לעניין ושהוא עבר את הגבול. זה הצחיק אותו, והוא ענה לי, 'בסדר, בסדר, לא ידעתי שזה מפריע לך'.

"בפעמים הבאות הוא כתב לי, 'אני אוהב להסתכל עלייך. זה נקרא לעבור את הגבול?' וגם כתב, 'כל פעם שאני עובר את הגבול, תגידי לי'.

"בתוך זמן קצר היחס שלו אלי הפך לקיצוני. מצד אחד הוא נתן לי סמכויות מקצועיות נרחבות, ומצד שני התחיל פתאום לנזוף בי מול כולם, לצרוח עלי. לא הצלחתי להבין מה לא טוב, איפה טעיתי. ואז, קצת אחרי הצעקות, הייתי מקבלת הודעות צ'ט מיניות, 'תארי לך שאנחנו לבד במשרד, אני מחבק אותך, מפשיט אותך, משכיב אותך ערומה על השולחן שלך'. תיאורים שלא ייאמנו. פשוט לא ידעתי מה לענות לו. כתבתי לו, 'יש פה ספרי קודש אצלי בחדר', בתקווה שזה יעבוד. אז הוא ענה, 'את צודקת, השולחן אצלי במשרד יותר רחב'. 

"בהמשך הוא כתב לי, 'אנחנו לבד במשרד, אני בא אלייך'. נכנסתי לפאניקה. חטפתי את התיק שלי, עמדתי לצאת, אבל הוא כבר עמד בפתח הדלת.

"הראש שלי התחיל לרוץ. אנחנו לבד במשרד. אני בחדר פנימי. לפני רגע הוא כתב לי מה הוא רוצה לעשות לי. בשיא הלחץ אמרתי לו שייתן לי לצאת, והוא עמד בפתח וצחק. חוסם לי את הדרך, ואני עומדת מולו, עם בטן גדולה של הריון, ולא יודעת מה אני עושה עכשיו.

"הוא אמר לי, 'תלכי, מי מפריע לך'. הוא זז הצידה, וכשעברתי תפס לי את היד. אני קפאתי מאימה, עד שהוא שחרר אותי והלכתי משם מהר. 

"כשהייתי באוטובוס בדרך הביתה הוא התקשר אלי. בהתחלה התנצל, אמר שלא התכוון להלחיץ אותי. ואז מהר מאוד עבר להתקפה, 'מה הסיפור שלך, כולה נגעתי לך ביד. תיכנסי לפרופורציות. עכשיו תגידי את זה לבעלך? את חושבת שהוא באמת יאמין שזאת היתה רק נגיעה ביד? שאת תמימה? שזה לא היה הרבה יותר חמור? בעל שמתגרש מאשתו על רקע בגידה לוקח לה את הילדים. אז מה יישאר לך בחיים? אפשר לחשוב מה היה פה. בואי נרגיע, סליחה שנבהלת. אני לא אדבר, את לא תדברי, ונגמר הסיפור'".

רחלי רושגולד. "הפחד הפך לשחקן מרכזי" // צילום: אורן בן חקון

האירוע הזה גרם לרותי להבין את עומק המלכודת שנקלעה אליה, כאישה חרדית, נשואה, אם לפעוטות ובהריון מתקדם, המשתייכת לקהילה אדוקה. "מאותו רגע הפחד שלט בחיים שלי. הוא היה מתקשר אלי הביתה בערב, בתירוצים שונים, מקצועיים וענייניים. ברגע שהוא עלה על זה שבעלי עובד בשעות הערב, הוא כבר לא היה נותן תירוצים.

"הוא היה מתקשר בשבע בערב, ואני הייתי בהיסטריה, שאני חייבת לענות לו. אחרת הוא יצרח עלי במשרד, יתנכל לי. כבר קרה שהוא נזף בי בצעקות שאלה השעות שבהן הוא יכול לדבר, כי אחר כך אשתו נמצאת לידו ולא נוח לו. מה אכפת לו שאני אמא לילדים. שאלה השעות שבהן אני מאכילה ורוחצת אותם. 

"לפני שבע כבר הייתי נכנסת ללחץ. נצמדת לטלפון כדי שאוכל לענות לו. חס וחלילה אם לא. והילדים שלי היו מסכנים. הייתי עצבנית, השכבתי אותם מוקדם. לא בכיף ולא בחיוך, כי ידעתי שעוד רגע הוא מתקשר ואני באטרף, אם הם יהיו ערים לא אוכל לענות לו לטלפון כמו שצריך.

"ובטלפון הוא ממשיך בשלו. מתאר לי יחסי מין, מבקש שאומר לו מה אני לובשת, משמיע קולות, גונח. הילדים שלי ישנים בחדר לידי, אני לבד בבית, בהריון, והבוס שלי אונס אותי בטלפון", עיניה מוצפות בדמעות. 

"אמרתי לו כמה פעמים שאני בהריון בסיכון, ושכל השיחות והדיבורים המיניים יכולים לגרום לי לסכנה ממשית ולצירים מוקדמים. למחרת אחד הערבים האלה ילדתי את הבת שלי, חודש לפני תאריך הלידה המשוער. כשהתקשרתי מבית החולים לדווח לו על הלידה, הוא אמר לי, 'את רואה, צדקת. עזרתי לך ללדת'". 

בתחילת חופשת הלידה שלח בן דוד מחשב נייד לביתה של רותי, בתואנה שכך תוכל "לעזור בעבודה מדי פעם". "תכלס לא עבדתי דקה. רק ישבתי כל בוקר וקיבלתי ממנו צ'טים, כמו פעם. הוא ביקש לדעת מה אני עושה ומה אני לובשת וכשביקשתי שיניח לי, הוא התקשר וכעס עלי, 'די, את כבר חודש אחרי לידה. את חושבת רק על עצמך. מה עם לחשוב עלי? כמה אני יכול להתחשב בך שאת לא משתפת פעולה?'

"קצת לפני סוף חופשת הלידה הוא הזמין אותי לישיבת צוות, כדי ש'אכנס לעניינים'. הוא ביקש שאקדים בשעה, כדי שיהיה לנו זמן לעבור על הדברים. באותו בוקר התעכבתי כי שמתי את התינוקת אצל מטפלת, והוא התקשר אלי בלחץ, 'איפה את? למה את לא מגיעה?' אמרתי לו שאני עולה לאוטובוס, והוא ענה, 'אין זמן לאוטובוס, קחי מונית'. אמרתי לו שאני צריכה את הכסף בשביל המטפלת, אז הוא אמר, 'אני אתן לך כסף, תגיעי לפה מהר'. 

"הגעתי עשר דקות לפני כל העובדים ונכנסתי אליו לחדר. ברגע שנכנסתי הוא התנפל עלי, הצמיד אותי לקיר וכאילו ניסה להספיק כמה שיותר. הכניס ידיים מתחת לבגדים שלי, ולתוך התחתונים. ואני המומה, קפואה, מבינה שהוא ממשיך ועולה שלב. למזלי, הוא עצר מהר כי העובדים התחילו להגיע.

"אחר כך בישיבה כמה מהעובדים אמרו לי, 'איך רואים שחזרת מחופשת לידה. את נראית כאילו את לא איתנו'. כשהישיבה הסתיימה עמדתי לצאת ולחזור לתינוקת שלי, והוא אמר לי, 'חכי לי בשירותים, בתא הימני'. הלכתי לשירותים".

למה? הרי בטח כבר שיערת מה יקרה.

"כי הוא אמר לי לעשות את זה. כי פחדתי שאם לא אחכה לו שם, הוא יכעס ויצעק עלי. פחדתי מהאיומים שלו וממצבי הרוח המשתנים. הייתי במצב שהוא יכול להרוס לי לגמרי את החיים. היה בי פחד משתק ממנו, והייתי עדיין תחת ההשפעה של האירוע המטורף לפני הישיבה. 

"אז חיכיתי לו בשירותים. תא מסריח וקטן. הוא נכנס והתחיל לחבק אותי, לנשק אותי, להרים לי את הבגדים. אמר לי, 'תראי לי את עצמך, את הגוף שלך', ועניתי לו שאני לא רוצה, שייתן לי לצאת. 

"אחרי כמה דקות כאלה ואחרי שהגיע לפורקן, הוא אמר לי, 'אני יוצא מפה, חכי כמה דקות עד שתצאי גם'. 

"ואני עומדת לבד בתא השירותים. עלובה. מיישרת את החצאית, מסדרת את הפאה, מנסה לחזור לנשום, ואז מבינה שאין לי כסף למטפלת. כי שילמתי על מונית. ואז נאלצתי ללכת אליו שוב ולבקש ממנו כסף. למלמל, 'אמרת לי לקחת מונית אז עכשיו אין לי כסף'. והוא עונה, 'אה, נכון', שולף שטר של 20 שקל, דוחף לי אותו ליד וממשיך הלאה. כמה מביך. כמה משפיל".

•   •   •

רותי מספרת שהאירוע בשירותים חזר על עצמו שלוש פעמים נוספות לאחר ששבה לעבודה מחופשת הלידה. על פי כתב האישום, תאי שירותים שימשו את בן דוד כאתר לביצוע העבירות בארבע מתוך שש המתלוננות. זירת פעולה נוספת, שגם אליה הזמין ארבע מהמתלוננות, היתה מבנה מסחרי סמוך למשרד הפרסום בהר חוצבים בירושלים, שקומותיו העליונות היו עדיין בבנייה ושוממות מאדם.

"הוא נתן לי הוראה לחכות לו בחדר המדרגות של אחת הקומות הנטושות, באמצע יום העבודה, על חשבון הפסקת ארוחת הצהריים, ולפעמים בסוף יום העבודה", משחזרת רותי. "ברגע שהגעתי הוא משך אותי בכוח ביד, לקומה גבוהה יותר. כל המגע שלו היה קשה, ברוטלי.

"כשיש יחסים בהסכמה יש אינטראקציה, יש שיח, יש מעשים שווים פחות או יותר, יש כבוד מינימלי. כשהוא עשה בי כרצונו, הוא היה מחזיק לי את הפאה, מושך אותה בכוח כדי שלא אזוז, וזה כל כך כאב לי. המסרקים היו דוקרים ופוצעים לי את הקרקפת.

"ובכל המקרים האלה הוא שמר על עצמו וכבודו, ואני הושפלתי. הוא נשאר לבוש, רק היה פותח את המכנסיים שלו, וברגע שהגיע לפורקן סוגר את הרוכסן והולך. לפעמים הזכיר לי שאני צריכה לחכות כמה דקות לפני שאעזוב את המקום.

"ואני הייתי נשארת לבד בחדר מדרגות שומם, עם האבק והזוהמה וההשפלה. באחת הפעמים, אחרי שהוא הלך, הבחילה שלי היתה כל כך חריפה שהקאתי. ככה נראית הסכמה? ככה נראים יחסים נורמליים ושווים?"

היא מספרת שהאירועים בחדרי המדרגות התרחשו כעשר פעמים, על פני תקופה של כשלושה חודשים. "הייתי יוצאת משם, הולכת בצד הכביש הראשי ומרגישה שהנמלים שעל המדרכה שוות הרבה יותר ממני. 

"בעבודה הוא התייחס אלי מזעזע. העובדות במשרד שאלו אותי אם אני סובלת מדיכאון שאחרי לידה. אמרו לי שאני שונה. בתחילת הדרך שלי בעבודה הייתי פעילה מאוד, הובלתי פרויקטים גדולים, צחקתי, הייתי שמחה וגאה, מלאת אנרגיה, מוטיבציה והומור. ופתאום אני אישה אחרת. לא מצליחה להרים את הראש. 

"בכל יום ניסיתי לברר מה לוחות הזמנים שלו. מתי הוא מגיע, אם הוא נמצא במשרד או בפגישות מחוץ לעיר. ידעתי שאם הוא מגיע למשרד, אני מתה. הוא יכול לצרוח עלי לפני כולם, לבייש אותי ולהשפיל אותי. הוא יכול להתעלם ממני באופן מופגן. או שהוא יגיד לי לחכות בחדר המדרגות ויעשה לי את הדברים הכי נוראיים. 

"הייתי עוברת לידו ואומרת בוקר טוב, והוא היה נועץ בי מבט מאיים. למחרת הייתי עוברת לידו ושותקת, והוא היה אומר, 'מה קרה, את לא יכולה להגיד בוקר טוב?' הייתי בשפל הכי נמוך שאדם יכול להגיע אליו".

מסכת ההתעללות ברותי נמשכה קרוב לשנה. מי שנחלצה לעזרתה היתה נועה, עובדת ותיקה במשרד הפרסום, גם היא צעירה חרדית בשנות ה־20 לחייה ואם לילדים.

"במשך תקופה ארוכה הרגשתי שדברים קשים מתרחשים במשרד", היא טוענת. "ראיתי איך חלק מהעובדות חוזרות למשרד אחרי שיצאו לפגישות עם בן דוד, לכאורה מקצועיות, והיה מאוד ברור לי שמשהו רע קרה. אחת מהן עברה לידי ונראתה מבועתת. העיניים שלה אמרו הכל. ובאמת, בהמשך היא סיפרה לי שצדקתי".

היא עצמה לא נפגעה ממנו מינית. "יכול להיות שזה בגלל שהוא לא הצליח באמת להשפיל אותי. למרות יחס נורא שהפגין כלפי כולנו, הרגשתי שהוא שווה ערך אלי, שאני לא פחות מקצועית ממנו, ואפילו יותר". 

ראית בעצמך דברים שקרו לנשים אחרות?

"חלק מהדברים ראיתי בעיניים: את ההסתגרויות במשרד שלו, את ההיעלמויות יחד במהלך יום העבודה, את המצב הנפשי הקשה שהן הגיעו אליו. והרבה דברים שמעתי בהמשך מהנשים עצמן. בתחילת הדרך שלי במשרד הגיעה עובדת חדשה, ובתוך כמה ימים הוא קידם אותה מאוד והתחיל לצאת איתה המון לפגישות בחוץ. זה היה מוזר, קידום מהיר כל כך, וגם כל הזמן הילל ושיבח אותה מול כל העובדים. ואז, בהמשך, הוא התחיל להשפיל אותה בפומבי.

"אחר כך הבנתי שזאת שיטה. לקדם ולרומם - ואז להשפיל. ושוב לרומם, ושוב להשפיל. השפלות ברמה שכל מי ששומע מתכווץ. ואת לא מבינה למה הוא מתנהג ככה. הרי הוא קרוב אליה ומעריך אותה וקידם אותה כל כך, אז למה לרמוס ולמעוך אותה? 

"הבחורה הזאת באה ממשפחה חרדית מאוד מכובדת. בחורה טהורה, רווקה, שמעולם לא היתה עם גבר לפניו. אישה צעירה שאין לה שום סיבה לשתף פעולה ולרצות דבר כזה, שחונכה כל חייה לכך שהיא שומרת את עצמה לגבר שאיתו היא תתחתן. המסלול שלה הוא שידוך, נישואים ובניית חיים עם גבר אחד ויחיד". 

ניסית לדבר איתה?

"לא. חששנו מאוד מניהול שיחות במהלך העבודה. כשהוא היה רואה אותנו מדברות, הוא היה מייד מעיר לנו לפזר את השיחה, לחזור לעבודה, להפסיק עם שיחות המסדרון. ראיתי שהיא הופכת מפוחדת, שהיא באאוט, אבל לא העזתי לשאול אותה מה קורה. כי גם אני, כמו חברות נוספות לעבודה, פחדתי ממנו. אני אפילו פחדתי שהוא מצותת לנו לטלפונים". 

למה לעבוד במקום כזה? 

"זה היה משרד פרסום מצליח, עם הרבה עשייה מעניינת ועובדים ברמה גבוהה. אבל זאת לא הסיבה היחידה. בן דוד היה מתעתע. מצד אחד שטן ומצד שני כריזמטי מאוד, מחלק מחמאות, מלמד, מקדם. אם הוא היה רק רע, יכול להיות שכולם היו בורחים".

כשנועה החלה לחשוד שבן דוד פוגע ברותי, היא לא יכלה לשתוק עוד.

"הרגשתי שקורה ביניהם משהו, ושרותי במשבר קשה. היא אישה נשואה, ולא היה בזה היגיון. זה היה חריף מדי בשבילי מכדי שלא אירתם לעזור לה.

"חיכיתי להזדמנות שהוא לא יהיה במשרד, ואז הצעתי לה לבוא איתי לדואר. בדרך אמרתי לה, 'אני רואה שעובר עלייך משהו לא טוב עם מתי, ולא רק אני. מדברים על זה במשרד'. בכוונה הצגתי את זה ככה, כדי שהיא תבין שהמצב חמור.

"היא התחילה לבכות. אמרה לי, 'הבן אדם לא עוזב אותי, הוא לא נותן לי מנוח. אני לא מצליחה להשתחרר ממנו'".

רותי: "מבחינתי השיחה הזאת היתה חבל הצלה. החלטתי שאני תופסת את החבל ומצילה את עצמי. נועה הציעה לי להגיד במשרד שאני חולה וללכת הביתה.

"בגלל שלא הייתי מסוגלת ללכת הביתה, לבעלי ולילדים, עליתי לאוטובוס לכותל. זה היה יום רביעי בחודש אייר, חום כבד ושמש קופחת. נצמדתי לכותל ובכיתי בלי הפסקה.

"נועה הציעה לי בשיחה לדבר עם הרב שלה, והחלטתי שזה יהיה הצעד הראשון שלי. מצאתי פינה שקטה בדרך הביתה כדי לדבר איתו בטלפון, וסיפרתי לו הכל. לא החסרתי פרטים, והוא הקשיב לי כמו אבא. ידע לומר את המילים הנכונות.

"הוא הסביר לי שאני חייבת להתפטר מהעבודה, שאסור לי להישאר שם רגע נוסף. הוא נתן לי כוח לקום ולעזוב את המקום שבו אני נפגעת בלי הפסקה. הוא גם הנחה אותי לספר לבעלי בהדרגה מה עבר עלי. לומר לו שעברתי הטרדה בעבודה, ושאני חייבת לעזוב. העובדה שרב מלווה אותי עזרה מאוד לי ולבעלי לעבור את התקופה הזאת.

"רק אחרי כמה ימים היה לי אומץ לחזור למשרד כדי להודיע שאני עוזבת ולהגיש מכתב פיטורים. פחדתי מזה פחד אימים. ידעתי שאם אגיש לו את המכתב והוא יגיד לי שאני לא עוזבת, אני לא אצליח לעזוב.

"אחרי ישיבת הצוות, וליד עובדות נוספות, בכוונה, בישרתי לו שאני עוזבת. הוא נכנס ללחץ ואמר לי: 'תיכנסי למשרד שלי. מה את מדברת איתי כמו עורכת דין? ומה זה את עוזבת?' 

"הצגתי את המצב כאילו אני מסוכסכת עם אחת העובדות. הוא לא טיפש, וקרא גם לה למשרד. למזלי היא שיתפה איתי פעולה, כי היתה בסוד העניינים. 

"ברגע שיצאנו מהמשרד שלו, היא אמרה לי, 'קחי את הדברים שלך עכשיו ולכי מפה'. אמרתי לה שאני מפחדת, והיא אמרה לי, 'רוצי מפה עכשיו'. היא ונועה הדפיסו לי נוסח של מכתב פיטורים מהאינטרנט, שברו לי את הסים של הטלפון, והיא הזמינה מונית ולקחה אותי אליה הביתה.

"בדרך הוא התקשר אליה ושאל איפה אני. אמר שנעלמתי מהמשרד, בדק אם אנחנו יחד, והיא הכחישה. נשארנו אצלה בבית עד שהצלחתי לאסוף את עצמי אחרי כמה שעות. יותר לא חזרתי למשרד".

 "בשלב מסוים חתכה המתלוננת את ידה מספר חתכים והראתה זאת לנאשם על מנת שיבין כי היא במצוקה, שייבהל ויפסיק את מעשיו. עקב זאת, הפסיק הנאשם למשך יום או יומיים, ואז שב על מעשיו... כשאזרה אומץ והודיעה נחרצות לנאשם כי היא מבקשת לבל ייגע בה יותר, ניסה לשדל אותה, ומשלא נענתה החל להתייחס אליה בצורה משפילה וקשה. הוא הבהיר כי לא יוכל לעבוד איתה בצורה כזו, ללא 'תקשורת אישית'.

"נוכח סירובה הודיע לה כי הוא מפטר אותה לאלתר. לאחר מספר דקות, חזר בו הנאשם מפיטוריה וביקש ממנה להישאר, תוך שהוא מבטיח הבטחות שונות בעניינה. בסופו של יום, ומשלא יכלה לשאת עוד את התנהגותו, התפטרה מעבודתה במשרד הפרסום. בשל מעשיו הקשים של הנאשם, נזקקה לעזרה נפשית" (מתוך הסעיפים על המתלוננת א' בכתב האישום). 

"אני מניחה שעולה התהייה איך לא קמנו ועזבנו מייד, נכון?" שואלת לאה ומחייכת במרירות. המעשים שעשה לה בן דוד קרו שנים אחרי אלה שעליהם סיפרה רותי, ואחרי שרותי כבר לא עבדה במשרד. השתיים לא עבדו יחד מעולם. 

"באופן אישי, אני הרגשתי כמו פרפר בכלוב זכוכית. מי שמסתכל מבחוץ ישאל, מה הפריע לך לעוף משם? למה את נשארת במקום שבו רע לך? אם את בסבל כזה, תברחי. אבל רק אני ראיתי וידעתי שאני כלואה בתוך כלוב ואין לי שום דרך לצאת ממנו. רק אני ידעתי מה יהיו ההשלכות.

"פחדתי שעזיבה שלי תגרום לו להרגיש מאוים, וזה יהיה מסוכן בשבילי. אלה היו יחסי כוחות לא שווים והוגנים, והרגשתי שאין דרך בעולם שאני אנצח אותו, עם הקשרים, הדמגוגיה והכסף שלו. לא היתה שאלה מבחינתי שהוא ימחץ אותי.

"דרך הפעולה שלו התחילה באופן מאוד מקצועי וקונקרטי, כולל קידום, הערכה והתלהבות עצומה מהכישרון שלי, ומשם הידרדרה. הוא טלטל אותי מקצה אל קצה. את מגיעה לעבודה, ואין לך שמץ של מושג איך הוא יתנהג אלייך.

"ברגע שהבנתי לאן הדברים נותבו, כבר היה מאוחר מדי בשבילי. הייתי כל כך עמוק בתוך הבוץ, שלא הצלחתי לצאת ממנו, וזה מה שאיפשר את ההתעללות הסדרתית והאגרסיבית בכל המישורים. הייתי מרוסקת, הנפש שלי היתה מחוקה וכבר לא היה בי כוח להתנגד, להביע דעה. אין מחשבות, אין רגשות. את סמרטוט רצפה, לא אישה". 

בן דוד באזיקים. "הבנתי שאני כלי משחק בידיים של איש ששולט בכל", אומרת לאה // צילום: אורן בן חקון

גם לאה הגיעה למבנה המשרדים הנטוש. "הלכתי לשם בכל פעם, כשאני יודעת שזה המוות שלי, ואין לי שום אפשרות לעצור. הייתי כמו בובה על חוט. היו מקרים שאזרתי קצת אומץ וניסיתי להתחמק, להתנגד, אבל לא הצלחתי. הוא היה אומר לי, 'איתך הכי קשה לי. אף אחת לא היתה כזה אתגר בשבילי. אני בהלם מאיך שאת מתנגדת לי, זה לא ייאמן, אני לא מכיר דבר כזה'.

"הבנתי שאני אחת מתוך רבות, אבל לא ידעתי מי הן. זה עוד יותר החליש אותי. הבנתי שאני כלי משחק בידיים של איש ששולט בכל המהלכים.

"הוא ידע שאני שונאת אותו. שאני רוצה להרוג אותו. בכל פעם שהכנתי לו קפה במשרד, הוא היה שואל אותי אם שמתי בפנים רעל. אמר לי, 'את כזאת כלבה אלי', 'אני מרחם על בעלך, את כזאת אישה קרה'. אמרתי לו, 'אני לא רוצה אותך. אני לא רוצה להיות איתך, אתה לא מבין?'

"הוא ראה את התיעוב שלי כלפיו, ובכל זאת המשיך. כנראה זה רק ליבה אצלו את הסדיזם, השטניות והרוע המזוכך.

"הרבה זמן הדחקתי את מה שקרה, שמתי על עצמי עוד ועוד שכבות של בגדים ואוכל וחוויות וצחוקים וחיים. חיים רגילים. עד שיום אחד, אחרי שהכל נגמר, עמדתי מול המראה באמבטיה, הבטתי בפרצוף שנשקף מולי, ואמרתי לו את האמת: את נאנסת. שוב ושוב אמרתי וחזרתי על זה, עד שכל השכבות התקלפו.

"ואז הגיעו הדמעות. דמעה אחרי דמעה, מול המראה, מול הפרצוף הזה, שעד לפני רגע היה שייך לאישה רגילה והיום הוא של קורבן אונס.

"בתקופה הזאת שהוא פגע בי שוב ושוב, בעונג, עם חיוך על הפנים כמו שטן, בקושי בכיתי. הייתי מכונה בלי רגשות. יש מצבים שאי אפשר בשום אופן להכיל אותם. אם היו בי רגשות, סביר להניח שהייתי מתיישבת באמבטיה מלאה במים וחותכת לעצמי את הוורידים, ולחלופין - מחפשת את הבניין הכי גבוה בארץ וקופצת ממנו".

נועה המשיכה לעבוד במשרד הפרסום של בן דוד תקופה מסוימת ועזבה, לדבריה בגלל היחס שקיבלה ממנו. "הרגשתי שהכוח אוזל ממני. הייתי בוכה מהעבודה, בוכה בגללו, ואני לא אישה כזאת. לפעמים היה לי כל כך קשה בעבודה, שהייתי מבקשת מבעלי שלא ילך לעבוד אחר הצהריים כי לא הייתי מסוגלת להישאר עם הילדים". 

בשנה שעברה, היא מספרת, פגשה במקרה אישה שעבדה במשרד הפרסום לאחר עזיבתה, והיא סיפרה לה שהיתה קורבן לקשר פוגעני עם בן דוד - שדמה מאוד למה שחוותה רותי. זה מה שגרם לה לפנות לארגון "לא תשתוק". 

"נכנסתי לסיפור הזה בכל הכוח", מספרת רחלי רושגולד. "יצרתי קשר עם כמה מהמתלוננות, וכשהבנתי את חומרת המעשים, היה ברור לי שנדרשת מעורבות של רב, שיסייע לנפגעות.

"פניתי לרב שמואל אליהו מצפת, שהוא אדם אמיץ, שהוא בעל ניסיון ומבין כמה חשוב לטפל ולהציף את נושא הפגיעות המיניות בחברה הדתית והחרדית. אנחנו עובדים עם רבנים שונים, מתוך הבנה שהם מאוד חשובים במערכה הזאת. 

"הצגתי בפניו עדויות כתובות ורציתי להבין איך אני מתקדמת כך שהסיפור יגיע ישירות למשטרה, בלי לערב גורמים נוספים בקהילה, שעלולים להשתיק אותו בלי לפנות לרשויות. הצענו לאחת הנפגעות להיפגש איתו.

"היא סיפרה לו מה עבר עליה, והוא עודד אותה לשתף איתנו פעולה. זה מאוד חשוב, כי כך היא יכלה לגשת לאדמו"ר שלה ולספר שקיבלה היתר מרב לפנות למשטרה.

"לא היה לי יום ולא היה לי לילה מרגע שהבנתי את היקף הפרשה הזאת. שום דבר אחר לא עניין אותי. לא החיים האישיים שלי, לא הלימודים שלי, לא העבודה. פניתי לנצ"מ חיים שמואלי, מפקד מרחב קדם במשטרת ירושלים, והסברתי לו שהמשטרה חייבת לנהוג בנפגעות בכל הרגישות והדיסקרטיות. הייתי חייבת שיתוף פעולה מלא של המשטרה. למשל, שחוקרות יגיעו אל הנפגעות הביתה. אני חושבת שהמשטרה מבינה היום לגמרי שרק ככה ייחשפו עוד ועוד פרשות של עבירות מין בחברה החרדית. אנחנו פועלים לבניית ערוץ ישיר מול המשטרה, בגלל הקשיים והחששות בחברה החרדית לפנות אל הרשויות. 

"ב־11 ביוני, כשהתקשרו מהמשטרה להודיע לי שבן דוד נעצר, התפרקתי לגמרי והתחלתי לבכות. בגלל מה שעבר על כל הנפגעות, ובגלל שעשינו צעד משמעותי במסע הארוך להסרת מעטה השתיקה מעל הפגיעות המיניות בחברה החרדית".

רותי אומרת שביום שבו נעצר בן דוד, היא הפסיקה לראות את הצל שלו ברחוב. "עד הרגע ההוא, כל אדם שהחזות שלו קצת הזכירה אותו גרם לי להחסיר פעימה. ברגע שהייתי יוצאת מהבית היה מתחיל לעבוד אצלי רדאר שמחפש אותו.

"כשמסרתי את העדות במשטרה התפרקתי. שחררתי מפלצת שהיתה סגורה בתוכי. רק כשהוא נעצר, הרגשתי שאני מקבלת את החופש שלי".

naamal@israelhayom.co.il

סנגורו של בן דוד: שקרים של נשים שרוצות לנקום

עו"ד אריאל עטרי, סנגורו של בן דוד, מסר בתגובה: "הגרון נשנק מדמעות למקרא טענותיהן של המתלוננות. הבעיה היחידה היא שמדובר בגרסה שקרית מאל"ף ועד תי"ו, שבאמצעותה הן מבקשות להסתיר מבני משפחותיהן ומהחברה הסובבת אותן את העובדה שנטלו חלק פעיל מאוד ביחסי המין עם בן דוד.

"עכשיו, כשכל אחת מהן גילתה שלא היתה היחידה שבחרה לקדם את עצמה דרך קשר אינטימי עם בן דוד (ובלשונה של אחת מהן "כשהבנתי שאני אחת מסרט... הרגשתי אגרוף לבטן"), היא לפתע 'נזכרה' שבעצם, הקשר המיני לא היה מרצונה. כואב לאישה לדעת שלא היתה היחידה.

"נראה שהדרך הטובה ביותר להציג בפני קוראי 'ישראל היום' את האמת היא להביא מבחר ציטוטים, שמסרו המתלוננות במשטרה רק לפני שבועות ספורים. האחת מספרת שבן דוד אמר לה שהוא אוהב אותה, ו"כשהוא היה שואל אותי אם אני אוהבת אותו אז הייתי אומרת לו 'כן'". היא גם סיפרה ששיתפה אותו במידע שלפיו היא משתמשת בסמים. בן דוד העיד כי מייד כשהדבר נודע לו, ומתוך רצון לשמור על לקוחותיו מפני עובדת זו - הוא פיטר אותה מהעבודה.

"מתלוננת שנייה סיפרה על כך שבמהלך התקופה שבה קיימה יחסי מין עם בן דוד הוא פיטר אותה, לאחר שהתלוננה על כך שהוא מרים עליה קול ועל כך שהיא עובדת שעות רבות מדי. לא היו לה שום תלונות על הקשר האינטימי איתו, שעשה לה רק טוב. זמן קצר לאחר שפוטרה בחרה אותה מתלוננת לחזור לזרועותיו של בן דוד ולשוב ולעבוד איתו. כשנשאלה מדוע עשתה זאת אם לטענתה יחסי המין ביניהם לא היו לרצונה, ענתה שאין לה שום הסבר להתנהגות תמוהה זו.

"לדברי מתלוננת זו היא הסכימה לקיום חלק מיחסי המין, ולגבי חלק אחר סירבה - כי לא היה נעים לה, וכשסירבה - הדבר אכן לא קרה. אותה מתלוננת הודתה שלאחר שסיימה לעבוד בחברה המשיכה להיכנס, בצורה לא חוקית, למייל של בן דוד ולעקוב אחר ההתכתבויות שלו עם עובדות אחרות שאיתן היה לו קשר קרוב. היא הודתה במשטרה שייתכן שקינאה באותן עובדות ושפיתחה רגש כלפיו.

עו"ד אריאל עטרי

"מתלוננת נוספת העידה במשטרה כי אמרה לבן דוד שנהנתה כשקיימו יחסי מין ושאמרה לו שהיא אוהבת אותו ורוצה אותו כל הזמן. היא גם העידה כי סיפרה לו היכן לנגוע בגופה כדי לענג אותה. אותה מתלוננת גם תיארה כיצד חיפשו שניהם מקום שבו יוכלו לקיים יחסי מין בלי שיתגלו. לדבריה, 'אמרתי לו (לבן דוד) שאני אוהבת אותו... וגם יזמתי פגישות איתו'. כשהחוקרת שאלה אותה אם היא מאוהבת בו, השיבה: 'אני לא יודעת', וכשנשאלה 'למה היית עם מתי בקשר אינטימי?', השיבה: 'גם אני שאלתי את עצמי ולא ידעתי לענות על זה'. 

"מתלוננת נוספת סיפרה לחוקריה במשטרה: 'אמרתי לו, אני רוצה שתיגע בי'. כשנשאלה האם היתה מאוהבת בו, השיבה 'כן' וסיפרה כיצד שלחה לו שיר אהבה. היא סיפרה שסיימה את הקשר עם בן דוד לאחר שבעיצומו של אקט מיני בן דוד עשה מעשה שלא ייעשה ו... ענה לשיחת טלפון. היא חשבה, במידה רבה של צדק, שמדובר בהתנהגות מעליבה. בכל מקרה, גם לאחר שהחברה שבה עבדו נסגרה, המשיכה אותה מתלוננת בקשר עם בן דוד.

"עוד מתלוננת סיפרה כיצד, במהלך יחסי המין עם בן דוד, אמרה לו: 'הלב שלי מורכב משני חלקים. חלק נעול, שאף אחד לא יכול להיכנס אליו, והחלק החיצוני', ואמרה לו שהוא 'כן יכול להיכנס לחלק הפנימי'. גם היא העידה במשטרה שאמרה לבן דוד שהיא אוהבת אותו בתקופה בה קיימו יחסי מין.

"בן דוד הוא בוס תובעני, שלא היסס לפטר גם את אשתו כשלא עמדה ביעדי החברה. מאידך, הוא אדם שובה לב וכריזמטי, שחלק מהעובדות בחברה הלכו שבי אחריו. כשגילו, כעבור שנים, שלא היו היחידות בחייו - נפגעו, וכיום הן מבקשות לנקום בו על ידי הכחשת העובדה שכל הקשר המיני ביניהם היה רצוני והדדי, כפי שמעידות ההתבטאויות שהזכרתי.

"בן דוד אמנם לא יקבל את פרס בעל השנה, אך הוא גם לא ביצע שום עבירה פלילית. למרבה הצער, הדמגוגיה שולטת בשיח הציבורי בישראל בכל הנוגע ליחסי גברים־נשים. למען עתיד טוב יותר לילדינו, הגיע הזמן לאזן בין השוביניזם הגברי, שיש לקוות שהינו נחלת העבר, לבין הפמיניזם המוקצן, שהורס כל חלקה טובה ביחסי גברים־נשים.

"במהלך המשפט ובחקירות הנגדיות אנו מתכוונים לחשוף את האמת המלאה על יחסי המין המוסכמים וההדדיים של המתלוננות עם בן דוד, גם אם מדובר באמת לא נעימה, ואין לנו ספק שבית המשפט יזכה את בן דוד בסוף ההליך המשפטי".

•   •   •

"לא תשתוק": הפה של נפגעי התקיפות המיניות במגזר החרדי

ארגון "לא תשתוק" הוקם לפני שנתיים על ידי שלושה: צביקי פליישמן, חסיד חב"ד, סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית, נשוי ואב לילד; אביגיל קרלינסקי, סטודנטית לסוציולוגיה, חרדית, נשואה ואם לשניים; ורחלי רושגולד, גרושה ואם לשלושה, סטודנטית לתואר שני במגדר ואחות במקצועה, בעלת הכשרה בייעוץ מיני.

רושגולד (30) גדלה בבית המשתייך לחסידות גור. היא עצמה עברה פגיעה מינית מצד מכר של משפחתה כשהיתה בת 9. "אני מרגישה שליחה, כי אני מבינה עד כמה פגיעה מינית רוצחת את הנפש ומרסקת חיים.

"הפגיעה בי לא טופלה כמו שצריך. הוריי, שלא היתה להם מודעות ולא כלים, גרמו לפגיעה להיפסק, אבל היא צפה ועלתה מחדש בגיל 16, בעקבות הערה מינית שהעיר לי מבוגר זר. הבנתי שאם הדברים לא מטופלים עד השורש, אי אפשר לנהל חיים תקינים. כך שאני עושה תיקון לעצמי וגם להוריי.

"לא מזמן הרציתי בפני הורים בצפת על מוגנות מינית. אני נותנת לאימהות ולאבות כלים שאף אחד לא נתן לאמי. כמו שהורים יודעים איך לטפל בילד חולה, כך הם חייבים לדעת לזהות פגיעה מינית בילדים ולטפל בה נכון.

צביקי פליישמן. לא לשתוק

"בעברי עבדתי כאחות בחדר מיון. אנחנו חדר מיון בכל הקשור לפגיעות מיניות בחברה החרדית. השמועה על קיומנו התפשטה גם דרך הפייסבוק וגם מפה לאוזן. במקרה של מתתיהו בן דוד, הפנייה הראשונה נעשתה אלי מאישה ששמעה עלינו מחברות בקהילה שלה. אנחנו דואגים למענה ולליווי משפטי, על כל סוגיו, ולמענים נפשיים טיפוליים. אנחנו מלווים את הנפגעים והנפגעות ועוסקים גם בפעילויות חינוך למוגנות מינית וליצירת ההבנה מהי פגיעה מינית.

"עד היום טיפלנו במאות פניות. הגענו למצב שבכל יום מגיעה לפחות פנייה אחת, ולפעמים חמש ביום. פנו אלינו גננות, וגם נשים שנפגעו לפני שנים רבות. יש גברים שפונים עבור נשותיהם, ויש נשים שפונות בשם גברים - רעיות, אימהות או בנות משפחה אחרות. יש פגיעות מיניות רבות גם בקרב גברים".

פליישמן: "הפניות מגיעות מכל שכבות האוכלוסייה החרדית, מהקצה המודרני ביותר ועד הקצה האדוק ביותר. הן ממחישות את מידת הבושה והשתיקה סביב הפגיעה, שיש להן השלכות הרסניות". 

לפניות באי־מייל: lo.tishtok@gmail.com או בטלפון 052-8818661

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו