בעדותו בוועדת המודיעין של הסנאט על נסיבות פיטוריו בידי הנשיא דונלד טראמפ, סיפר ראש ה-FBI לשעבר, ג'ים קומי, כיצד הדליף לתקשורת את תוכן המזכר שכתב לאחר אחת מפגישותיו עם טראמפ. הווידוי גרר ביקורת קשה מצידם של טראמפ ותומכיו, במיוחד לנוכח דבריו של קומי ולפיהם קיווה להשיג בכך מינוי של תובע מיוחד בפרשה הרוסית.

ג'ון בנקס-ברוקס, שהיה עורך דין ברשות ניירות הערך האמריקנית וחבר במועצת עיריית ניו-יורק, מפנה את תשומת הלב – במאמר באתר פוקס ניוז – לתופעה נרחבת שהתחוללה לטענתו בזמן כהונתו של קומי: הדלפות בלתי פוסקות של ה-FBI בנוגע לחשודים בעבירות צווארון לבן. רבים מהתיקים הללו הסתיימו בלא כלום ורק מעטים הורשעו, אבל הנזק לאותם אזרחים – ושימוש לב, מדובר באזרחים פרטיים ולא בעובדי ציבור – נותר לנצח.

"לא משנה מה אתם חושבים על התותחים הכבדים של וול סטריט; כל האמריקנים צריכים להיות מודאגים מהפרקטיקה הרחבה הזאת, שכמעט ואינה עולה לדיון", כותב בנקס-ברוקס. היא לא רק חותרת תחת המוניטין של הבולשת כמי שפועלת בצורה צודקת וישרה, אלא גם מלמדת כיצד יכולה הממשלה לנצל את עוצמתה כדי למחוץ מתנגדים.

להדלפות נגד אזרחים יש תבנית קבועה. אלו הם צעדים מתואמים ומכוונים שמטרתם לעודד עדים להעיד ולהפחיד את הנחקרים, במטרה להשיג נצחונות משפטיים. מאחר שה-FBI מופקד על סודותיה של המדינה ועל מידע חסוי הנוגע לאזרחים, מדובר בסכנה לזכויות החוקתיות ולחרות – טוען בנקס-ברוקס. ההדלפות בנוגע לעבירות צווארון לבן יוצרות דעה קדומה נגד החשודים עוד לפני משפטיהם ופוגעות בתקינות של המסחר בבורסות.

המטרה: ללחוץ להגיע להסדר

בשנים האחרונות נטען מספר פעמים שהבולשת הדליפה לתקשורת מידע מתוך דיונים של חבר מושבעים גדול (המתנהלות בדלתיים סגורות) ומסרה טיפים על פשיטות צפויות שלה. הפומביות הזו מעניקה יתרון בלתי הוגן לתביעה, המשתמשת בה כדי ללחוץ על הנאשמים להגיע להסדרי טיעון. וזה מה שהתובעים רוצים: עוד V בטור הנצחונות.

בנקס-ברוקס מביא לדוגמה את החקירה נגד המהמר מלאס וגאס ויליאם וולטרס, שנחשד בשימוש מידע פנים. דייוויד צ'ייבס, סוכן בכיר של הבולשת, הודה שמסר לתקשורת מידע רגיש על החקירה, כולל שמות החשודים והעסקות שנבדקו. הפרטים פורסמו תשעה חודשים לפני שחבר המושבעים הגדול החליט להגיש כתב אישום והפרסומים בתקשורת מילאו תפקיד משמעותי בהחלטתו. החקירה בעניינו של וולטרס העלתה את החשד, שהוא וסוכנים אחרים הפכו את ההדלפות להרגל. השופט שנחשף לפרשה ראה אותה כה בחומרה, עד שהורה ל-FBI ולמשרד המשפטים לדווח לו בכתב על התקדמות החקירה הפנימית בעניינו של וולטרס.

צ'ייבס – המפקח על חקירות הונאה במשרד ה-FBI בניו-יורק – השתתף בחקירתו של מארק נורדליכט, פעיל נוסף בשוק ההון. מסמכים משפטיים טוענים, כותב בנקס-ברוקס, שהבולשת הדליפה לכמה עיתונים שנורדליכט מנהל תרמית פונזי. העובדה שלטענה לא היה כל בסיס, אינה העיקר. הקרן של נורדליכט נותרה פעילה בזמן החקירה נגדו, וברור שההדלפות הללו – מקודש הקדשים של הממשל – פגעו קשות בכספם של לקוחותיה.

ה-FBI אינו לבדו בתופעה הגוברת בה גורמים בממשל מדליפים נגד אזרחים פרטיים. תובעים פדרליים – במיוחד במחוזות הכה-חשובים של דרום ומזרח ניו-יורק – הם חובבי פרסום. תמיד ניתן היה לסמוך על פריט בהארארה, כאשר שימש כתובע של המחוז הדרומי, שיכנס מסיבת עיתונאים כדי לספר על הישגיו האחרונים. [הערה שלנו: בהארארה פוטר בידי טראמפ ומאז הוא תוקף אותו בחריפות]. בנקס-ברוקס מדגיש, כי לא מדובר רק בתאוות פרסום אלא גם ובעיקר באסטרטגיה של התובעים: הכפשתם בפני המצלמות של תותחים כבדים במגזר הפיננסי, היא דרך להביא אותם לחתום על הסדרי טיעון.

ההיקף בו הבולשת ותובעים פדרליים מסתמכים על הדלפות, טוען בנקס-ברוקס, מלמד על כשל בשרשרת הפיקוד, על חוסר אמון של המדליפים בכללי העבודה להם הם כפופים ועל הבנה פגומה של הכוח הנתון בידיהם. לאחר פיטוריו של קומי, הקשה ה-FBI את הגישה של אנשיו לתקשורת – מה שמלמד על הודאה בנזק שגרמו ההדלפות. זהו צעד חיובי בפני עצמו, אך לא די בו. ההדלפות הללו הן תסמין הגרוע יותר מן המחלה, וראש ה-FBI הבא חייב לעקור אותן מן השורש.