יותר מ-80 שנה לאחר הקמתו, בית הנשיא הראשון של מדינת ישראל, שתיכנן אחד מענקי האדריכלות המודרנית, אריך מנדלסון, ממשיך לעורר עניין חובק עולם. עם פתיחתו המחודשת לקהל,החליט הארגון הבינלאומי Iconic Houses ("בתים איקוניים") לצרף את בית ויצמן לשורותיו. זהו מבנה הראשון בישראל שנכלל ברשת, לצד יצירות מופת אחרות של האדריכלות המודרנית, ובהן "הבית על המפל" (Fallingwater) שתיכנן פרנק לויד רייט, וילה טוגנדהאט (Vila Tugendhat) של לודוויג מיס ון דר רוהה, ועוד כ-150 בתים ברחבי העולם.
כדי להימנות עם חברי מועדון "הבתים האיקוניים" יש לעמוד בשתי דרישות עיקריות: המבנה צריך להיות מוּכר כ"מבנה בעל משמעות יוצאת דופן בארכיטקטורה המודרנית", ועליו להיות פתוח לציבור. החברוּת במועדון מציבה את בית ויצמן על מפת היעדים של שוחרי אדריכלות ותיירים מרחבי העולם. בנוסף, הארגון יוזם מדי שנה ימי עיון וכנסים המתארחים בבתים השונים החברים ברשת.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
"בניין חד פעמי"
גולת הכותרת של תהליך השימור הייתה שיחזור הטיח המקורי כפי שהיה עם הקמת הבית ב-1936. השחזור יצא לפועל בעזרת תצלומים היסטוריים ובעזרת דגימות מהטיח המקורי שהסתתר מתחת לשכבות טיח וצבע שנוספו בסבבי שיפוץ קודמים. הבית, שהיה מאוכלס ופעיל עד מותה של רעייתו של חיים ויצמן, ורה, ב-1966, שופץ לראשונה ב-1978, ובאותה שנה נפתח לראשונה כמוזיאון לקהל הרחב. ב-1999 בוצעו בבית ובאוסף שימור ושחזור שתיכנן האדריכל הלל שוקן.
האדריכלית טל איל ניהלה את סבב השימור הנוכחי, אשר התמקד בחלקים החיצוניים של הבית. איל היא בוגרת הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, ובעלת משרד אדריכלות עצמאי המתמחה בשימור.
איל מתפעלת מהחיבור בין האדריכלות המודרנית שצמחה באירופה לבין האדריכלות המקומית הים-תיכונית: "הבית ניצב על גבעה מבודדת ברחובות, כמו אונייה הנישאת על גלים. זהו 'בית מזרחי' במידה כזאת ש'איש מערבי' יוכל לגור בו, כפי שבחר לתאר זאת מנדלסון: בית חצר עם בריכה במרכזו ודגש גדול על מיזוג טבעי - פתחים גדולים סביב הבריכה, חלונות עליונים עגולים וקטנים בחזית הדרומית, שכבת הפרדה של 60 סנטימטרים בין המרפסות לבין חדרי האירוח שמולאה בלבני איטונג גדולות – מחסום פיזי בפני מעבר חום מהמרפסות אל הבית, עיטוף של הבית בבידוד שעם אנכי, חלונות בעלי זגוגית כפולה, ובתווך חומר מסנן קרינה. פרטים אלה, לצד פרטים רבים אחרים, הופכים את הבניין הזה לחד-פעמי בנוף הארצישראלי".
תצלומים היסטוריים סייעו לשחזור
סבב השימור הנוכחי הוא תולדה של תהליך תיעוד ומחקר מקיף שערך גנזך יד ויצמן בשיתוף עם איל. התהליך הסתיים ב-2014, וכלל איסוף תצלומים, חשבוניות, תוכניות אדריכליות והתכתבויות של משפחת ויצמן עם האדריכל מנדלסון. המידע ההיסטורי הרב שנאסף חשף פערים בין מצבו הנוכחי של הבית לבין התכנון והביצוע המקוריים. מלבד הטיח שוחזרו בעזרת תצלומים היסטוריים הריצופים המקוריים בקומת הקרקע, שהוחלפו ב-1978. בנוסף, הבריכה בחצר הפאטיו מולאה במים כך שהמגדל וגרם המדרגות הלולייניות במרכזו משתקפים במימֶיהָ – רכיב חשוב בחזון של מנדלסון. מילוי הבריכה התאפשר, לראשונה מאז נהפך הבית למוזיאון, באמצעות הגבהת הקרקעית והקטנת נפח הבריכה בהתאם לתקנות הבטיחות.
"הסיפור הוא לא רק הבית עצמו", אומרת איל. "הסיפור הוא האחוזה כולה, שכוללת גן מרהיב המשתרע על כ-50 דונם, גם הוא תוכנן בידי מנדלסון. בנוסף, האחוזה כוללת את 'בית השומר', או 'השער', ואת 'בית הבאר'. את כל אלה תיכנן מנדלסון עם הקמת הבית". אלו, ככל הנראה, יהיו יעדיו הבאים של פרויקט השימור הנמשך באחוזת ויצמן.
עם פתיחתו מחדש יתקיימו בבית ויצמן סיורים ופעילויות לקהל הרחב, ובכלל זה מגוון תכניות חינוכיות המותאמות לשכבות גיל שונות – בעברית, באנגלית ובערבית. בנוסף, הבית ייפתח לראשונה לכנסים ולאירועי חברה ייחודיים.
