בשם האב

דני יהודה ז"ל נרצח בפיגוע ליד שבי שומרון לפני 16 שנים • בניו, שלו ושובל, סיימו מסע כומתה ביח' אגוז ובגדוד 51 של גולני, ויעלו לקברו לציון יום השנה להירצחו • "אנחנו ממשיכים את דרכו"

שלו ושובל יהודה // צילום: דובר צה"ל

16 שנים לאחר שאביהם, דני יהודה ז"ל, נרצח בפיגוע ירי במהלך נסיעה בין שבי שומרון ליישוב חומש - שני בניו, טוראי שלו יהודה (20), לוחם ביחידת אגוז, ושובל יהודה (19), לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, סיימו אמש את מסע הכומתה יחד, ויקבלו היום את הכומתה הנכספת בטקס מרגש.

לאחר שיקבלו את הכומתה החומה, הם יעלו לקבר אביהם, בבית העלמין בבני עי"ש, ויציינו את יום השנה להירצחו. "מבחינתנו", הם אומרים, "העובדה שכמו אבינו הלכנו ליחידה קרבית, כדי להגן על המולדת מפני חורשי רעתה, זאת סגירת מעגל. אנחנו גאים מאוד שהגענו עד כה, למרות כל הקשיים שעימם התמודדנו מאז נרצח אבינו ז"ל".

דני יהודה, תושב חומש, היה בן 35 כשנרצח כאשר נסע ברכבו בכביש חומש־שבי שומרון. חוליה של מחבלים חמושים, שנסעה במונית מרצדס פלשתינית, פתחה לעברו באש, והוא נהרג במקום. שבוע קודם לכן חייו ניצלו בפיגוע דומה, בכביש עוקף שכם.

כביש חומש־שבי שומרון היה ידוע ככביש דמים, שבו היו פיגועי ירי רבים, שחלקם הגדול נסתיימו ללא הרוגים. אך כפי שטענו אז, מותו של דני יהודה היה סמל לכך ש"אזלו הניסים".

מסע ההלוויה שלו הפך לסמל נגד ממשלת אריאל שרון, על אוזלת ידה, כטענתם, כנגד פיגועי הדמים של אותה תקופה. בהלוויה נטלו חלק השרים לימור לבנת, רחבעם זאבי והנשיא כיום - רובי ריבלין. בעקבות האינתיפאדה, התכוונה המשפחה לעזוב את חומש. הם אף החלו בהליכי עזיבה, אך לא הספיקו לעזוב לפני הרצח.

בני משפחת יהודה חוו מאז טלטלה טראומתית, רצופת קשיים ומכשולים, בעוד עמוד התווך המשפחתי קיפד את חייו והשאיר צלקת עמוקה, שממנה בני המשפחה מנסים להתאושש עד היום. 

דני יהודה ז"ל

השבוע צוינו 16 שנים להירצחו, ויד הגורל כיוונה לכך ששני בניו, כאמור, סיימו את מסע הכומתה. "הייתי בן 4 כאשר אבי נרצח בדם קר", סיפר טוראי שלו יהודה. האירוע הזה השאיר בנו חותם שלא נשכח לעולם, והמשפחה החליטה לעזוב את חומש.

"זאת היתה טראומה קשה. למרות גילי הצעיר, הייתי מחובר מאוד לאבא ז"ל. הוא היה משכמו ומעלה, דמות נערצת, ולמדתי ממנו המון על ערכים ועל אהבת הארץ. בכל השנים, לבד ונחוש, בלי דמות אבהית לינוק וללמוד ממנה, הפנמתי את כל מה שהספקתי ללמוד ממנו - מהילדות חסרת אבא ועד היום, ביחידה קרבית, שאני כל כך מתגאה להשתייך אליה.

"אם אבא היה בחיים, הוא היה מאושר לראות אותי מסיים את המסלול, והיה ממשיך לעודד אותי להגשים חלומות ושאיפות, למרות כל הקשיים. הקושי הכי גדול מבחינתי זה היעדרותו מחיי. על כך קשה לי להתגבר".

אחיו הצעיר, טוראי שובל יהודה, לוחם בגדוד 51 של חטיבת גולני, סיפר כי "לצערי הרב, אני לא זוכר הרבה מאבא ז"ל. אבל דרך המשפחה למדתי להכיר אותו ואת הערכים שהוריש לנו - את אהבת הארץ והציונות, והחלטתי להתגייס ליחידה קרבית. לשמור על המדינה שלנו. כי אכפת לי מאוד מהמדינה הזאת.

"אני גאה לראות עד לאן הגעתי, למרות שאין לי דמות אב להישען עליה. מבחינתי, לסיים את המסלול ולקבל כומתה זה להמשיך את דרכו של אבא. הוא בטח היה רוצה שנעשה בדיוק ככה, להתגייס ליחידות קרביות ולעמוד איתן על הגנת המדינה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר