בכירים פלסטינים הביעו הבוקר (חמישי) התלהבות מהפגישה הראשונה בין נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ליו"ר הרשות אבו מאזן והרעיפו עליה שורת סופרלטיבים. "זה היה מאוד חיובי, תהיה פה פתיחה של מגעים מסוג חדש עם ממשל טראמפ", אמרו. "זאת הייתה פגישה נעימה מאוד, הוא היה מאוד סימפטי".
מדבריהם עולה כי התחושה שניסה טרמאפ לתת לאבו מאזן, הייתה ללא ספק חיובית מאוד. הוא עטף את המנהיג הפלסטיני במילים יפות ונעימות, והפגיש אותו עם ג'ראד קושנר. "הוא שמע את העמדה הפלסטינית בנוגע לפתרון שתי המדינות ואת הצורך במעורבות אמריקנית, גם בהקשר של היוזמה הערבית. הוא התעניין מאוד בדברים", אמר לוואלה! NEWS בכיר פלסטיני.
נראה שגם טראמפ הבין את מה שמערכת הביטחון בישראל אומרת בכל הזדמנות אבו מאזן אינו חלק מהבעיה, אלא חלק מהפתרון. אבו מאזן והרשות הפלסטינית, גם כשהם מעבירים משכורות לאסירים ביטחוניים, היו ונותרו נדבך חשוב מביטחונה של ישראל על אף שהדברים הללו קשים לעיכול עבור הימין. ואולם, השאלה הקשה יותר שעדיין לא נפתרה היא אם היה גם תוכן של ממש לשיחה בין השניים, ולאחר מכן עם הצוות הפלסטיני כולו.
לכאורה, הממשלה עלולה לחוש דאגה לנוכח ההתקרבות והחמימות בין שני המנהיגים, אך בשלב זה נראה שהנשיא טראמפ לא נתן לאבו מאזן משהו שבו יוכל לנפנף בגאווה. יתרה מכך, בכירים פלסטינים שהיו בפגישה בבית הלבן אף מיהרו לצנן את ההתלהבות והסבירו שאמנם קבלת הפנים הייתה נפלאה, "אבל צריך לקוות שגם מחר בבוקר הוא (טראמפ, א"י) ירגיש אותו הדבר".
לצד הפלסטיני יש לא מעט סיבות לדאגה. עניין העברת השגרירות האמריקנית לירושלים עדיין לא נגוז, אולם הנושא שגורם לחששות אפילו גדולים עוד יותר, הוא היוזמה הנרקמת בקונגרס לעצור את הסיוע לרשות הפלסטינית אם תמשיך לשלם קצבאות למשפחות מחבלים. אבו מאזן יודע שאם יעצור את התשלומים הללו יהווה הדבר מבחינתו התאבדות פוליטית. מנגד, אם לא יעשה זאת, הסיוע הכלכלי לרשות יינזק קשות וגם כך מצבה הפיננסי אינו טוב במיוחד.
הדיווחים בעיתונות הערבית אף הם זהירים למדי. אל-חייאת הלונדוני דיווח שטראמפ הבטיח לאבו מאזן "מטרייה מדינית" ערבית, כלומר גיבוי סעודי-מצרי-ירדני לכניסה לתהליך שלום. על פי הדיווח, טראמפ שוקל מפגש פסגה משולש עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ועם אבו מאזן במהלך ביקורו בישראל וברשות בהמשך החודש. ייתכן שהמפגש הזה יהווה כבר הישג מבחינת הממשל האמריקני, בוודאי בהשוואה לממשלו של ברק אובמה, שגרם לשני הצדדים להתבצר בעמדותיהם ללא יכולת לתקשר.
בשורה התחתונה, קשה לראות כאן אור מסוים בקצה המנהרה. הנשיא האמריקני זהיר אף יותר מקודמו בכל הקשור לפתרון של שלום בין העמים, ואפילו לא היה מסוגל להעלות על בדל שפתותיו את המילים "שתי מדינות". אולי לטראמפ יש טריק חדש שעוד לא נוסה כאן בעבר, אך לעת עתה נראה שפשוט אין לו תכנית פלאים של ממש שתצליח להביא שלום ישראלי-פלסטיני. ובהיעדר תוכנית או אסטרטגיה של ממש, גם אווירה נעימה וחמימה ומצוינת זה נחמד.