חג פורים הסתיים, וכשחוזרים לשיגרה אנו שואלים את עצמנו אילו מסרים אנחנו רוצים לשאוב מחג זה. עבורי, ועבור רבים מיהודי איטליה, גזרות "המן הרשע" מהדהדות עם חוקי הגזע שנחקקו באיטליה לפני 80 שנה. אותם חוקים שבגללם סבי, שעל שמו אני קרוי, עזב את מקום מולדתו והיגר לאוסטרליה. היום, מחלחלת ההכרה אצל לא מעט אנשים כי תנועות החרם נגד ישראל (המוכרות בשם BDS) הן התגלמותה האחרונה של מזימה מתמשכת זו. מטרתן היא הצגת היהודים כשורש הרע בעולם ואמונתן היא האמונה שהדרתם והחרמתם יביאו לפתרון בעיות העולם. תכונה נוספת של תנועות חרם אלו היא שסופן להיכשל.
תנועת החרם באיטליה עלתה באחרונה לכותרות. ב־1 במארס, לפני שבועיים, אגודת הסטודנטים של אוניברסיטת טורינו (TORINO) תמכה בדרישה לבטל את ההסכמים לשיתופי פעולה של האוניברסיטה עם הטכניון בישראל. במקביל, באותו שבוע, פירסמה תנועת החרם כי היא מתכננת לקיים אירוע ציבורי בקמפידוליו (CAMPIDOGLIO), המשכן של עיריית רומא, בירת איטליה, בסיסמה "עזה: לשבור את הסגר". אחת ממארגני האירוע, שהצהירה כי בכוונתה להשתתף במשט לעזה, הבהירה את כוונת המארגנים - להאשים את ישראל בהפרת זכויות האדם של תושבי עזה.
באותו מועד הגעתי לאוניברסיטה אחרת, לה ספיינצה (LA SAPIENZA) ברומא, שבה הוזמנתי לתת הרצאה על המחקר המדעי שלי על היציבות של מתנדים מצומדים (נושא מעניין לא פחות). כאשר נכנסתי למחלקה לפיזיקה, נדהמתי לגלות פוסטר ענק המזמין את קהל הסטודנטים לאירוע המאורגן על ידי "המרכז לתיעוד פלשתין", הכולל תמונה של חייל צה"ל המאיים להכות אזרחים פלשתינים. הפוסטר הציג ציטוט המסביר שהפלשתינים בסכנה של עקירה מארצם.
הפוסטר המעוות קומם אותי, כפי שהיה פוגע ברגשות של רוב אזרחי ישראל, והחלטתי להגיש מכתב תלונה לרקטור האוניברסיטה, פרופ' אוג'ניו גאודיו. תשובתו של הרקטור הפתיעה אותי לטובה. במכתבו, הרקטור הביע הזדהות עם אי־הנוחות שלי מהפוסטר ואף הוסיף והדגיש שהמוסד שלו חתם בעבר על הסכמים חשובים לשיתוף פעולה מדעי עם אוניברסיטאות בארץ והגדיר את יחסו לישראל כיחס חם, שנותר ללא שינוי לאורך השנים.
ובחזרה לאוניברסיטה של טורינו ולקריאה לחרם של אגודת הסטודנטים. רקטור אוניברסיטת טורינו, פרופ' ג'יאנמריה איאני, דחה את מכתב הסטודנטים שביקשו להפסיק את שיתוף הפעולה עם ישראל והדגיש ששיתופי הפעולה עם הטכניון מיועדים להביא לשיפור בריאות הציבור ולא לייצור של כלי נשק. הרקטור לא הסתפק בכך והמוסד בראשותו החליט גם על ביטול כנס שתוכנן להתקיים בו בנושא "חינוך האזרחים בקשר לאפרטהייד בישראל", בנימוק שאין אפרטהייד בישראל. במקביל, בעקבות לחץ של הקהילה היהודית ברומא, בוטל גם האירוע בקמפידוליו.
בשורת האירועים האלה הביעה ההנהגה של המוסדות האקדמיים האיטלקיים את עמדתם הנחרצת נגד תנועת החרם על ישראל. לפי דעתי ולדעת רבים אחרים, מאוד חשוב להביע את הכרתנו הטובה לאותם האנשים המצדדים בישראל ברחבי העולם ולא הולכים שולל עם טענות כוזבות של מבקשי רעתנו. יתרה מזו, עלינו לפרסם את דעותיהם ברבים ולעזור להם למצוא טיעונים ועובדות המחזקים את עמדתם.
לפי ניסיוני האישי, הרוב המוחץ של החוקרים האיטלקים, ובפרט אלו שעוסקים במדעים ובטכנולוגיה, בעד חיזוק שיתופי הפעולה עם ישראל. אבל לצערי זהו רוב דומם, שלפעמים נראה כלא קיים מול המיעוט הקולני של מצדדי החרם, המשתדלים לשלול את זכות הקיום של מדינת ישראל. בשבועות האחרונים מדינת ישראל והקהילה היהודית באיטליה ניצחו קרב חשוב נגד תומכי החרם. כדי לנצח גם במלחמה עלינו לחזק את ידיה של ההנהגה האקדמית באיטליה ולהמשיך ביתר שאת במאמצינו לעיצוב דעת הקהל העולמית.
הכותב הוא יהודי איטלקי ומרצה בכיר במחלקה לפיזיקה של אוניברסיטת בר־אילן