ביום רביעי שעבר, עם סיום קונצרט נוסף במסגרת חגיגות ה־80 לייסוד התזמורת הפילהרמונית הישראלית, ביצע המנצח זובין מהטה מחווה לא צפויה. במקום להסתובב ולפנות לקהל המריע בתשואות רמות, הוא המשיך לעמוד כמה רגעים כשפניו לעבר נגני התזמורת, ואז קד לעומתם קידה עמוקה. רק לאחר מכן פנה, כנהוג, לקהל והודה לו במבט נינוח ומלא סיפוק.
קל היה להחמיץ את הקידה של מהטה לתזמורת בינות לתשואות הרמות של הקהל, אבל היא הסגירה הרבה מהדרמה של הימים האחרונים. מהטה הודה לתזמורת לא רק על ביצוע נהדר ואנרגטי ל"פולחן האביב", יצירה קשה ומאתגרת של המלחין הרוסי איגור סטרווינסקי, וגם לא רק עבור המאמץ האדיר, האולימפי כמעט, של חברי התזמורת בימי הפסטיבל שבהם ניגנה התזמורת שישה קונצרטים - שש תוכניות שונות! - בפחות משבועיים; הוא סימן בקידתו את שותפות הגורל המיוחדת בינו ובין התזמורת, שותפות גורל מעט מוזרה בין תזמורת ישראלית ובין מנצח זר מארץ רחוקה שנמשכת כמעט 50 שנים, מאז מונה מהטה לראשונה כיועץ מוסיקלי לתזמורת - תואר שניתן לו בשל אילוצים חוזיים, אך משמעותו היתה מנהל מוסיקלי לכל דבר - והתארכה לאחת הקדנציות הארוכות ביותר אי פעם של מנהל מוסיקלי.
יום לפני הקונצרט, במהלך אחת החזרות, הודיע מהטה לחברי התזמורת על פרישתו העתידה, באוקטובר 2019, מתפקיד המנהל המוסיקלי של התזמורת. כולם ידעו שאין מנוס מן ההכרזה על פרישה. מהטה אינו צעיר - כמו התזמורת, גם הוא חגג השנה 80 - והנסיעות ברחבי העולם אינן נעשות קלות יותר בגילו, שלא לדבר על עומס החזרות והקונצרטים. גורמים בתזמורת גילו כי בימי חגיגות ה־80 שבמהלכן ניצח מהטה על שלושה קונצרטים בארבעה ימים, הוא סבל מבעיה רפואית שגרמה לו לכאבים רבים, גם בשעת ניצוח. הכל ידעו כי מהטה לא יישאר בתפקידו לנצח.
ואולם אין זו עוד פרישה בעלמא. בעוד בעולם מנצחים נשארים בתפקיד המנהל המוסיקלי למשך ארבע או שמונה שנים, מהטה מונה ליועץ מוסיקלי לתזמורת ב־1968 ומאז הוא איתנו - תקופה חריגה מאוד בהיקפה, שנייה רק לכהונתו ההיסטורית בת 50 השנים של המנצח ההולנדי וילם מנגלברג בתזמורת הקונצרטחבאו המלכותית אמסטרדם, אי אז במחצית הראשונה של המאה ה־20. גם מי שסבורים שהגיע הזמן לניהול חדש ולכיוונים חדשים לתזמורת, יודעים כי התקופה הקרובה תהיה מאתגרת מאוד לתזמורת הוותיקה.
אז איך בכלל בוחרים מנהל מוסיקלי חדש? "אין לנו יותר מדי ניסיון בבחירת מנהל מוסיקלי", צוחק יהושע פסטרנק, נגן הטרומבון הוותיק של הפילהרמונית ויו"ר ההנהלה שלה, כשהוא נשאל על תהליך בחירת המנהל המוסיקלי, "שנים רבות לא עשינו זאת". ואכן, כל נגני התזמורת כיום, כולל הוותיקים ביותר, התקבלו לשורותיה על ידי מהטה ומעולם לא ניגנו תחת מנהל מוסיקלי אחר. "אני מניח שהבחירה תיעשה בסופו של דבר בידי חברי התזמורת, כך נהוג גם בתזמורות אחרות בעולם, אבל אני לא יודע לומר איך בדיוק".
מנכ"ל התזמורת, אבי שושני, מזכיר כי הפרישה של מהטה אינה מיידית, וכי נותרו לתזמורת כמעט עוד שלוש עונות שלמות איתו. "זה פרק זמן מספיק בשבילנו למצוא לו מחליף. ייאמר לזכותו שהוא נתן לנו די זמן לחפש יורש, והוא עדיין יהיה בסביבה. הוא הרי לא פורש מהאמנות שלו, הוא רק משחרר את עצמו מעוּלה של טרדה אדמיניסטרטיבית. ראיתי את לוח הזמנים שלו לשנים הקרובות, הוא עמוס גם הרבה אחרי 2019. והוא ימשיך לנצח גם כאן", מבטיח שושני, "לא ניתן לו לחמוק מכך".
מהודו להיכל התרבות
מהטה, בן למשפחה פרסית המשויכת לדת הזורואסטרית, נולד ב־1936 בבומביי (היום מומבאי), וגדל בבית מוסיקלי מאוד, ששימש אבן שואבת למוסיקאים. אביו, מהלי מהטה, היה כנר ומנצח וייסד את התזמורת הסימפונית של בומביי. אף על פי כן, דחפו הוריו של זובין את בנם דווקא ללימודי רפואה. זובין בן ה־17 הספיק ללמוד רפואה שנה אחת, אך בסופה החליט לעזוב את הרפואה ולהגשים את חלומו - לנסוע לווינה וללמוד מוסיקה.
בווינה, ליבו הפועם של עולם המוסיקה הקלאסית, נחשף מהטה למסורות המוסיקה העמוקות שהולכות אחורה עד מוצרט, שוברט והיידן. מהטה הושפע עמוקות מחיי המוסיקה של וינה, "כל מה שאני נושא בקרבי כמורשת מוסיקלית, מקורו בווינה", כתב לימים באוטוביוגרפיה שלו. ואמנם מהטה מזוהה עם המוסיקה האוסטרית־גרמנית של שלהי הרומנטיקה, עם הסימפוניות הגדולות של ברוקנר ומאהלר ועם הפואמות הסימפוניות של ריכרד שטראוס. מהטה הצעיר פרח בווינה. הוא הכיר את הכישרונות הגדולים בני דורו, ויצר קשרים רבים. הוא התבלט מייד במוסיקליות נדירה, בסמכות ובביטחון שהפגין על פודיום המנצחים. שנת הפריצה שלו היתה 1961, אז קיבל לידיו המנצח ההודי הצעיר את משרת המנהל המוסיקלי של התזמורת הסימפונית של מונטריאול, וכעבור שנה מונה גם למנהלה המוסיקלי של התזמורת הסימפונית של לוס אנג'לס, כשהוא בן 25.
ב־1961 גם הגיע בפעם הראשונה לישראל, כמחליף למנצח האגדי יוג'ין אורמנדי שנאלץ לבטל את הגעתו. "תל אביב הזכירה לי מבחינה חיצונית את מולדתי בומביי, עם הבלאגן המאורגן שלה, המהמם את כל מי שמגיע אליה בפעם הראשונה", כתב שנים אחר כך בספרו, "בישראל הרגשתי מייד שאני בבית".
"מהטה הוא תופעה נדירה". פסטרנק // צילום: אבשלום לוי
הקונצרטים הראשונים בארץ היו מוצלחים, ומהטה הוזמן במהרה לסיור קונצרטים עם הפילהרמונית, שבו החל להירקם הרומן בינו ובין התזמורת, עד שמונה תחילה ליועץ מוסיקלי, ולבסוף, ב־1981, הוכרז כמנהל מוסיקלי לכל ימי חייו.
לשאלה מה עשה את השידוך עם הפילהרמונית מוצלח כל כך, משיב פסטרנק: "אני מייחס זאת לתכונות האופי שלו ולמדינה שממנה בא. אולי בהודו התקשורת הבין־אישית מזכירה את זו שבארץ. בישראל אין את הנוקשות שיש באירופה, יש אצלנו מקום לגמישות, וזה כנראה התאים לו מאוד".
לכימיה תרמה גם ההערכה הרבה שזכה לה מהנגנים. "כל הנגנים בתזמורת מעריכים את מהטה כמנצח בעל יכולת פנומנלית", אומר פסטרנק, "הוא מכיר יצירות בעל פה, יש לו רפרטואר עצום, הוא מנצח על אופרות שלמות בלי להיעזר בפרטיטורה. יש לו יכולת שליטה אדירה על התזמורת, הזמרים והמקהלה, זו תופעה נדירה. מהטה הוא בן אדם שנוח להרגיש טוב במחיצתו, הוא יודע מתי להיות נחמד אבל גם מתי לא, וזו תכונה שבסופו של דבר אנשים העריכו אצלו". ומה בנוגע ליורש? פסטרנק נותר מציאותי. "ברור לנו שלא נמצא 'תואם מהטה', כשמביאים בחשבון את כל הכישורים שיש לו", הוא מודה.
הסכנה שבכוכבים
לבחירת מחליף ראוי למהטה יש היבטים רבים, לא רק מוסיקליים, אלא גם כלכליים ואחרים. הפילהרמונית היא אמנם התזמורת האמידה ביותר בארץ, אך "אין בארץ תזמורת עם עודפים, כולן צריכות עוד", אומר בכיר בזירת המוסיקה הקלאסית בישראל. "מנצחים וסולנים שמופיעים בחו"ל מקבלים בין פי חמישה לפי עשרים לקונצרט ביחס למה שהם מקבלים בארץ. הפערים ענקיים, ויש כאלה שלא יבואו לארץ בגלל זה".
סולנים בינלאומיים נרתעים מלבוא לארץ גם מסיבות פוליטיות?
פסטרנק: "אני מעריך שכאשר מנצח מגיע לשלב בקריירה שהוא מנהל מוסיקלי, הוא מקדיש את רוב זמנו לתזמורתו וממעט לשמש מנצח אורח. מדיניותנו בפילהרמונית היתה לנסות ליצור קשרים עם מנצחים בתחילת דרכם, כשהם עדיין לא מחוזרים מדי, ואז, מאוחר יותר, כשהשיגו פוזיציה בעולם המוסיקה הקלאסית, עדיין תהיה להם פינה חמה לתזמורת ולישראל. ייתכן שלפעמים החמצנו. למשל סיימון ראטל (המנהל המוסיקלי היוצא של הפילהרמונית של ברלין; מ"א) היה פעם אחת בארץ ולא חזר יותר. בכל מקרה, רק לעיתים נדירות מודיעים אמנים באופן גלוי כי הם לא באים בגלל מדיניות ישראל. זה עניין של כסף או מחויבויות אחרות".
"מנהל מוסיקלי לא יעשה את עבודתו בהתנדבות, כמובן", מוסיף הגורם הבכיר, "לא בטוח שהפילהרמונית יכולה להרשות לעצמה את השכר שמשלמות תזמורות באירופה, אך מנהל מוסיקלי בעל שם יכול להביא לתזמורת אמנים גדולים מחו"ל, ליזום שיתופי פעולה וסיורים בעולם, וגם לגייס ספונסרים. מבחינה זו, מהטה הוא כוכב. הקשרים שלו בעולם הם נכס גדול, והם אלה שמאפשרים את הסיורים שעושה הפילהרמונית בעולם. אגב, חלק מההכנסות המהותיות של מהטה באות מהסיורים, הממומנים בחלקם בידי ספונסרים. היום ממנהל מוסיקלי מצופה לא רק לנצח ולעשות אודיציות, אלא להביא את הקשרים שלו ולדאוג שהתזמורת תוזמן לסיורים, לקונצרטים, להקלטות וכו'".
אחת האפשרויות שעלו בבורסת ההימורים בתקשורת היא שהתזמורת תבחר מנהל מוסיקלי ישראלי צעיר כמו להב שני, בן 27, שמונה לאחרונה למנהל המוסיקלי של התזמורת הפילהרמונית של רוטרדם.
המחליף? להב שני בן ה־27 // צילום: Marco Boggreve
"למנות את שני זה כמו ריפליי למה שעשו עם מהטה", טוען הגורם הבכיר. "גם מהטה היה בתחילת דרכו כשמונה למנהל התזמורת. לקחת איש צעיר עלול לעורר קושי, אבל התזמורת אינה מה שהיתה בשנות ה־60, היא חזקה וממוסדת יותר, והיא יכולה להרשות לעצמה לקחת מנצח צעיר. להב שני דווקא יכול להיות האדם הנכון במקום הנכון, הוא מסקרן מאוד, אנשים שומעים עליו ורוצים לשמוע אותו. כמובן יש את שאלת הכימיה, ואני סבור שהכימיה בין שני לתזמורת מעולה".
שמות אחרים שהועלו כיורשים אפשריים למהטה הם מנפרד הונק, מנצח אוסטרי שמרבה לנצח על הפילהרמונית בעונות האחרונות ומכהן כיום כמנהלה המוסיקלי של התזמורת הסימפונית של פיטסבורג, ואנדראה נוזדה האיטלקי שמשמש כיום מנצח אורח ראשי בפילהרמונית הישראלית. נוסף על שני אלה הוזכרו שמם של כוכבים צעירים כגון ולדימיר יורובסקי, מנהלה המוסיקלי של התזמורת הפילהרמונית של לונדון, ווסילי פטרנקו, מנהלה המוסיקלי של התזמורת הפילהרמונית המלכותית של ליברפול, אך זו תהיה הפתעה גדולה אם שני האמנים העסוקים והמצליחים הללו יסכימו לקבל על עצמם את משרת ניהול הפילהרמונית הישראלית.
הבאת שם גדול מחו"ל למשרת המנהל המוסיקלי עשויה להיות פתרון אידיאלי, אך גם במינוי "כוכב" יש סיכון. "קשה לצפות למחויבות גדולה מדי מכוכב בינלאומי", אומרים בסביבת התזמורת. "למשל, מקובל מאוד שמנצחים מנהלים כמה תזמורות בו בזמן, כפי שעשה גם מהטה, ואז התזמורת לא תהיה תמיד בראש מעייניהם".
מנצחים רבים בעולם מחזיקים עוזרים שאחראים לכל הדברים הנחשבים קטנים, ושלמנהל אין זמן לעסוק בהם. עוזרים כאלה צוברים ניסיון רב והיכרות עמוקה עם התזמורת, ויכולים, בנסיבות מסוימות, לרשת את תפקיד המנהל המוסיקלי, אך מהטה, שלא טיפח כל יורש בשנות כהונתו, גם מיעט להחזיק בעוזרי מנצח - האחרון שבהם היה זאב דורמן - ובשנים האחרונות לא החזיק כלל בעוזר.
•••
אם כן, מהן "דרישות התפקיד" למנהל המוסיקלי של התזמורת?
פסטרנק: "תשאל שני נגנים ותקבל שתי דעות. ברור כי לא נוכל להתפשר על יכולת מוסיקלית, יורשו של מהטה הוא האדם שעליו להצעיד את התזמורת קדימה מבחינה אמנותית, זו הדרישה הראשונה והחשובה ביותר. דברים נוספים - ניסיון, יחסי אנוש, יכולת הבאת סולנים ומנצחים בעלי שם מחוץ לארץ - אלה כמובן תכונות נוספות שנשמח שאותו מנהל מוסיקלי עתידי יתברך בהן".
"לא תמצא מנצח אחד שכולם חושבים שהוא הכי מתאים", אומר הבכיר. "גם אין הסכמה מוחלטת על מה שמצופה ממנצח. מוסיקאי דגול? בוודאי. דיקטטור או דמוקרט? הדעות שונות. מניסיוני אני סבור כי היום הנגנים מעדיפים מנצח שלא מדבר הרבה; מנצח שמסביר כל דבר ומדבר כל החזרה, מרתיע את הנגנים. הם רוצים מישהו שירים את ידיו וכולם ילכו אחרי הכריזמה שלו, הם רוצים מנהיג".
האם התזמורת זקוקה למשרה ארוכת טווח?
"אחת הביקורות על מהטה היתה שהוא נשאר בתפקיד הרבה מאוד שנים", אומר הבכיר, "עצם השינוי, הרענון, יעשה משהו חיובי. כדאי לזכור עוד כי יש אמנים ש־40 שנה לא הופיעו עם הפילהרמונית, כי מהטה לא אהב אותם. הדבר נכון גם לגבי מלחינים, ובהם ישראלים רבים, שהתזמורת לא ניגנה את יצירותיהם בגלל מהטה, אז אני לא בטוח ש־40 שנה זה כל כך טוב. גם שמונה זה בסדר".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו