#מצטייני הסיבוב הישראלים: מערכת היחסים המורכבת של ברק בכר ומאור בוזגלו הוציאה מהם את המיטב. הרוטציה של בכר הייתה הטריגר. בוזגלו התלונן, עקץ בתקשורת וברשתות, רמז שהוא עתיד לעזוב. ובעיקר מקורביו. מנגד, המאמן לא התרגש והתעלם כלפי חוץ. הוא מצדו המשיך לנהל את הדקות בין שחקני הסגל הכי עמוק ומוכשר בישראל, וחילק אותן טוב יותר מבעונה שעברה. השקט התעשייתי רעם.
מאור בוזגלו דגם 2016/17 הוא המשופר והמשוכלל ביותר של הקשר. הוא לוקח העונה אחריות בחלק הקדמי הרבה יותר מאשר הבטיח בכל הקריירה. בכוחות עצמו, העונה הוא דואג גם לקיים.
מאור בוזגלו עם ברק בכר (משה חרמון)על הקווים, בכר השכיח את המילה 'רוטציה', אף ציוץ לא נשמע מאף שחקן. והכוחות של כולם נשמרו. על הדשא, הוא בנה את אחת הקבוצות הישראליות הטובות ביותר שידעה ליגת העל, ובעיקר זו שאף אוהד לא יכול לומר עליה "עם סגל כזה, גם אני אזכה איתם באליפות". לא. בכר הוא המאמן הכי משמעותי שהיה כאן מזה שנים. הוא יצר חבורת שחקנים מאושרת חברתית ומסופקת מקצועית. כל אחד מצא את מקומו, כל אחד יודע את מקומו.
למפקפקים – לב"ש 87% הצלחה עד כה, והיא רושמת במשחקיה את ממוצע השערים השלישי בגובהו באירופה – 3.38 (!) - מבין 406 קבוצות מ-24 הליגות הבכירות (הגורל קבע כי סלטיק צמודה אליה במקום השני). ואחרי פתיחת העונה והקולות המבשרים על “סכסוך”, בוזגלו ובכר יצאו מהרגעים האלה מחוזקים, והם גורמים אחד לשני להיות בשיא.
#הפתיע לרעה – הישראלי המאכזב: ארון שוינפלד הוא האכזבה הגדולה של הסיבוב. המצב של הפועל ת"א, על הדשא בלבד, רק מגביר אותה. ללא קשר לבוררות שהגיש ובקשתו להשתחרר מידית מהקבוצה, ולהקפאת ההליכים של האדומים – החלוץ, שכבש שמונה שערים בחצי העונה שעברה והיה לכל ההתקפה של הקבוצה, הרשית העונה רק פעם אחת בליגה.
החיזורים מצד מכבי ת"א בקיץ, החוזה השמן לו הוא זכה בתגובה, התסכול שחש עקב המצב המקצועי והכלכלי של הפועל, והדיבורים על "עלייה" כדי לקבל זימון לנבחרת ישראל – לכל אלה כנראה היה חלק בירידה הדרסטית ביכולתו של היהודי-אמריקאי. 'עלייה לצורך ירידה', אם תרצו. "מנודה", מוקפא או פשוט ממתין לינואר, לחלוץ מצפה דרך ארוכה עד שיחזור להיות אותו שוינפלד מהעונה שעברה. אותו שוינפלד, שזעק בכל שבוע כי הוא ראוי ללבוש את המדים הלבנים-כחולים. כרגע הוא רחוק מאוד מכך.
#הזרים המצטיינים: טוני וואקמה ו-מיגל ויטור גדולים על הליגה שלנו בכמה מידות. יחד עם הישראלי המוביל, הם משלימים את שלישיית BMW – בוזגלו, מיגל ויטור ו-וואקמה – מצטייני הסיבוב הראשון. הניגרי האדיר של האלופה שדרג את עצמו העונה עם קבלת החלטות בוגרת ואחראית. הוא פחות נוטה לדריבל בכל מחיר, הכוח שלו עושה את העבודה מול כל הגנה וקבוצות ליגת העל פשוט לא מסוגלות לעצור אותו.
בחלק האחורי, הבלם הפורטוגלי קבע סטנדרטים חדשים למנוח "משחק הגנה" והפך את המשתתפים בו לטובים הרבה יותר. יחד עם צדק, בן ביטון ומיהאי קורהוט, ויטור משלים את אחת מחוליות ההגנה הטובות ביותר באירופה, זו שספגה שישה שערים בלבד עד כה – ממוצע של 0.46 למשחק. יחדיו, בהגנה ובהתקפה, לוואקמה ולוויטור יש לא מעט מניות בהצלחה המסחררת של הפועל ב"ש. הפרש השערים, שעומד על 32+, וגדול יותר מאשר של כל קבוצות הפלייאוף העליון יחדיו (22), הוא הדוגמה הטובה ביותר.
#הזרים המאכזבים: אנטוניו מרשיץ' מסמל יותר מכל את הסיבוב של בני יהודה. כבוי, אנמי ומבולבל. הקרואטי נראה מעולה בעונה שעברה וקיבל את הקרדיט עם חוזה חדש ומשודרג לשלוש שנים. אלא שהעונה שלו נפתחה בסימן ההידרדרות של הכתומים, שכעת מאיישים את המקום האחרון. חוסר מוטיביציה, ירידה לספסל, שביתה איטלקית, יותר "עושה פרצופים" מאשר מתאמן. הקשר הושעה בתקופת אריק בנאדו ולא חזר לעצמו עדיין תחת יעקב אסייג. יצחק שום וניסן יחזקאל יחזירו אותו לתלם?
ז'אורז'יניו להט בבני סכנין בעונה שעברה, בדרך למקום שישי והעפלה לחצי גמר גביע המדינה. בקיץ, הברזילאי היה אחד המלפפונים החמים בקיץ, אך לבסוף נותר בסגל של יוסי אבוקסיס. האכזבה שלו מחוסר ההתקדמות הפכה אותו לזר המאכזב השני. אין שום זכר לג'ינג'י התזזיתי של העונה שעברה, זה שכבש שבעה שערים והביך את ההגנות עם הצעדים הארוכים והכוח המתפרץ שלו. עד כה הוא עם שלושה שערים, מאזן סביר, אך היכולת שלו לא דומה במאום לז'אורז'יניו של 2015/16.
#המאמנים המאכזבים: הדרבי פירק את תל אביב. ב-25 בספטמבר אירעה טראומה גדולה עבור הפועל ת"א ומכבי ת"א. הצהובים פירקו לגורמים את האדומים 0:5 בדרבי - משחק שטרף את הקלפים של היריבות הגדולות, ובעיקר את אלו של המאמנים – שוטא ארבלדזה ואלי גוטמן. הראשון אמור היה להמשיך ולדרוס את הליגה, ובמקום זאת דעך. אם השני היה נשאר בכיסאו בדרבי - בתור מאמן שניצח כמה דרבים בחייו – אולי העונה של הפועל הייתה פונה לכיוון אחר.
אלי גוטמן מאוכזב (אחמד מוררה)מהצד האדום, הרי שהדרבי סימן את המפלה הגדולה של המאמן ש"פשט את הטרנינג" לטובת עמדת המנג'ר וזרק את האחריות על גיא לוזון, ערב המפגש מול מכבי ת"א. זעזוע, שאולי התבקש, אבל בוצע בטיימינג הכי גרוע שיכול להיות. הפועל התרסקה על כר הדשא בחסות גוטמן והמשיכה להידרדר. ועדיין, היא השיגה 13 נקודות מאז הדרבי – שתי נקודות מאשר השיגו הצהובים עד כה.
התצוגה שסיפקה מכבי ת"א סנוורה אותה ואת מאמנה. אולי הגיאורגי חשב שכך יראו גם שאר הקבוצות בליגה והפך מעט אדיש / זחוח? בכל מקרה, מכבי ת"א עצמה הציגה רמת כדורגל ירודה מאז אותו ערב בנתניה. הסגל החזק של הצהובים לא ניפק רבע מהפוטנציאל שלו, השחקנים נראו חסרי חשק ובטחון – מקור הבעיות הוא כמובן מיסטר ארבלדזה.
שוטא ארבלדזה (רדאד ג'בארה)משבר ענק פקד את סגנית האלופה שאמנם עשתה סימני התאוששת (רק על לוח התוצאות) מול הפועל חיפה, אבל בינתיים אלו רק סימנים. האוהדים כבר מזמן דורשים את ראשו של שוטא. גם גוטמן כבר מזמן לא קדוש במתחם חודורוב כבעבר. הדרבי, שוטא וגוטמן מסמלים יותר מכל את הכישלונות היחסיים של התל-אביביות.
#נבחרת הסיבוב הראשון: מ-ינקו עד טב"ח
אריק ינקו: לאחד ממאזני השערים הנמוכים ביותר באירופה – 13.8 (הפועל רעננה במקום ה-396 מתוך 406 קבוצות ב-24 הליגות הבכירות) - יש גם אחראי ולא רק אשמים בחלק ההתקפי (8 שערי זכות – רק מ.ס אשדוד כבשה פחות). 10 שערים בלבד (ההגנה השלישית בטיבה בליגה) נרשמו לחובת השוער, שלא ספג בשלושה מרבעת משחקי הבית האחרונים. הרבה בזכותו החבורה של חיים סילבס מדורגת במרכז הטבלה ולא בתחתית.
דור אלו: המגן הימני של מכבי פ"ת חייב לקבל זימון לסגל הנבחרת בקמפיין הנוכחי. העצומה בדרך. היהלום של המלאבסים, האקזיט הבא של הלוזונים, מה לא נאמר עליו. אלו רשם המשך ישיר לעונה המעולה שלו אשתקד ונהנה מסיבוב ראשון של שחקן מוביל. לא "רוקי". הוא מוכן לקפיצת המדרגה, ולא מעט קבוצות צמרת יקפצו על המציאה ששמה דור אלו.
דור אלו חוגג (רדאד ג'בארה)שיר צדק: בהיעדרו של ברדה, הפך צדק לקפטן המשותף של ב"ש. והדבר לא התבטא רק בענידת הסרט על הזרוע. הבלם נעשה המבוגר האחראי בהגנה לאחר עזיבתו של וויליאם סוארס. האיש המרכזי שמקשר בין חברי חולית ההגנה הבאר-שבעית, הוא גם הכי פחות מוערך מבין אלו שמרכיבים אותה.
מיגל ויטור: ההגעה של ויטור לבירת הנגב שדרגה את צדק, ולהיפך. השניים הם צמד קשוח במרכז ההגנה, כזה המשלים את עצמו. האחד מחפה על השני. הרבה זמן לא נחת כאן בלם ברמה של הפורטוגלי, שטרם ברור איך ב"ש הצליחה לשים את ידה עליו.
אורן ביטון: מגן הנבחרת הצעירה ברח להפועל חיפה והתברר כאחת הגניבות של הקיץ. אחרי עונת התחשלות בהפועל נצרת עילית, ביטון השתלב מיד בהרכב הראשון של ק"ש והוא מוכיח במדיה יכולת נהדרת והרבה יציבות באגף השמאלי. כעת, ביטון בן ה-21 בעיצומה של עונת הפריצה שלו. עוד שחקן שאיזי שרצקי יגזור עליו קופון נאה. הסיבה? הגיע לקרייה כהעברה חופשית. לזה קוראים 'סטיל'.
אורן ביטון מול דור מיכה (אחמד מוררה)גידי קאניוק: כוח מתפרץ וכישרון מתפוצץ. מנהל משחק, משתחרר מכל סיטואציה במרכז השדה ומצטרף מעולה להתקפה. "כל שער בצבע". ירידה מסוימת נרשמה במחזורים האחרונים, אך היא נקטעה עם השער המטורף מחצי מגרש מול אשדוד.
ג'ון אוגו: הכי חשוב במערך של בכר. שחקן שאין לו תחליף. הנוכחות של המפלצת הניגרית של ב"ש במרכז המגרש מפחידה כל יריבה, ובצדק. אי אפשר לחטוף לו, אי אפשר לעמוד בשינויי הכיוון המרהיבים שלו ואי אפשר להתמודד מולו פיזית. אוגו הוא הפין הפציל של ב"ש. בלעדיו, מכונת הירייה של בכר לא יכולה לכוון למטרה ובטח שלא לירות. אם לא שמרת עליו כראוי, הלכה השבת.
ג'ון אוגו חוגג (איתי כהן)מאור בוזגלו: הכוכב הבלתי מעורער של ליגת העל. הכי טכני, הכי מלהיב, הכי שווה כרטיס. בכל מחיר. משחקן שעולה לכותרת כדי להלין על מעמדו בקבוצה, בוזגלו הפך לשחקן שלוקח את עתידו בידיים והוא רושם את התקופה הטובה בקריירה שלו. "בוזי" שם הכל בצד ומפתיחת העונה התרכז בדברים שהוא ואנחנו הכי אוהבים – כדורגל וכדורגל ברשתות החברתיות. וגם שישה שערים.
טוני וואקמה: מלך שערי ליגת העל (9) ראוי לכל סופרלטיב. בעיטות מחוץ לרחבה, חדירות עוצמתיות וכושר הבקעה מפחיד – כוכב כדורגל אמיתי, כזה שיוכל להשתלב בכל ליגה, בכל רמת קושי. הוא כבר יתאים את עצמו. מדובר בזן שחקנים נדיר.
בן שהר: בכל העונה שעברה היו לו תשעה שערים, עתה הוא כבר סופר שבעה. חד מתמיד, חוד החנית, שהר סוף-סוף הפך לחלוץ המוביל של האלופה, והוא נינוח בתוך הרוטציה של בכר. העונה כבר אף אחד לא מרים גבה כשהחלוץ נכלל בסגל הנבחרת.
בן שהר חוגג עם ראדי (אחמד מוררה)טל בן חיים: למרות הבצורת בששת המחזורים האחרונים, ועל אף הפער העצום מב"ש, קשה לחשוב בכלל איך מכבי ת"א הייתה נראית לולא פתיחת העונה המטורפת שלו – שמונה שערים בחמשת מחזורי הפתיחה, מאזנו הנוכחי של סגן מלך שערי ליגת העל.
מכבסים, מנסים "לערבב" וממחזרים קלישאות כדי לתרץ ולמשוך זמן בתפקידם - לא פלא ש-תמונת המצב של מאמני ליגת העל כה עגומה. כל המאמנים חוץ משלושה: בכר, סילבס ויובל נעים. פיטוריו של אלי כהן מהפועל חיפה הבהירו את התמונה ועשו חסד עם המאמנים הכנים והאמיצים של ליגת העל. אלו שלא מפחדים להודות בטעויות, וללא התחשבות במיקומם. לראייה: האחד מוביל את הטבלה, השני במרכזה (מקום 8) והשלישי במקום הלפני אחרון (13). כמה סמלי עבורם, ככה מדאיג עבור השאר
ב-30 באפריל 2005 פגשה הפועל ת"א את בני סכנין לקרב תחתית אדיר. לאחריו, היא פתחה ממנה פער של ארבע נקודות ונשארה מעשית בליגת העל. עונת 2004/05 המעייפת והמרגשת הסתיימה עם הישרדות דרמטית של האדומים. כעת, 11 שנים חלפו ו-מסע ההישרדות של המועדון האדום הוזנק עם קרב קריטי מול בני סכנין.
ביסקוט אמבלה הקונגולזי ניצח את המשחק בזמנו (0:1) ואיפשר לשייע פייגנבוים לשחרר אנחת רווחה גדולה. בשבת היה זה חן עזרא ("הצדיק"), שאיזן ל-1:1 מול סכנין, ומנע את הגדלת נזקי ה"מינוס תשע". ביציעים, כ-10,000 אוהדי הפועל התייצבו למערכה הראשונה במלחמה, ולקחו נשימה עמוקה לקראת המשך הדרך הארוכה. עד צו הגיוס הבא.
אם לא די בצרות שנחתו על הפועל ת"א, בין כותלי בית המשפט ומחוצה לו, אחרי מכירת החיסול הצפויה בינואר, קרב ההישרדות עשוי להיות מתיש ולא נעים עד לשריקת הסיום של העונה. החבורה של לוזון יצאה למלחמה, והבטיחה לאוהדיה שגם תחזור ממנה.
כוח הרתעה? להפועל באר שבע יש כוח מיסטי על יריבותיה. האלופה לא ריחמה על אף קבוצה שנקרתה בדרכה העונה, ורשמה ממוצע כיבושים מדהים של 2.92 במשחק, וכעת מתברר כי היא גם מותירה אותן מוכות וחבולות, בלי יכולת להגיב. לפחות במשך שבוע. מ.ס אשדוד, שהובסה בשבוע שעבר 5:0 על ידי החבורה של בכר, המחישה זאת שוב על אף הנקודה הדרמטית שהשיגה ב-2:2 מול מכבי פ"ת.