קל אוטו זייפה מסמכים כדי לפגוע בלקוח לשעבר

חברת השכרת הרכב קל אוטו הוציאה במזיד לשון הרע, כאשר טענה שדודי בן-רחמים היה לקוח שלה שביצע עבירת חניה - ועמדה על טענתה גם כאשר התברר לה שאין בה ממש. כך קבע (18.11.16) שופט בית משפט השלום בחיפה, אייל דורון, האומר שהיה לה אינטרס לפגוע בבן-רחמים ושהיא עשתה זאת תוך זיוף מסמכים.

באוקטובר 2009 שלחה עיריית מגדל העמק לקל אוטו דוח על עבירת חניה שביצעה מכונית שבבעלותה, כך שהחברה תוכל לחייב את השוכר בתשלום הקנס. על-פי רישומיה של קל אוטו, השוכר היה דודי בן-חמו; מספר תעודת הזהות היה של בן-רחמים, והכתובת - דומה מאוד למעט טעות של אות אחת. אלא שבדיעבד הודתה גם קל אוטו, שלבן-רחמים - לקוח לשעבר שלה - לא היה כל קשר לאותו רכב.

דורון עומד על כך שקל אוטו העלתה במסגרת ההליך טענות סותרות, בלא ליישב ביניהן. תחילה טענת אסנת רוזנפלד, עוזרת סמנכ"ל החברה, שבן-רחמים הוא השוכר. בתצהיר שני שלה העלתה רוזנפלד טענות שונות, ולדברי דורון - היא הייתה אדישה לחלוטין לסתירות אלו. עדה נוספת הייתה ורה ורונוקוב, האחראית על השכרת הרכב בחברה, אשר הייתה ערה לבעייתיות שבעמדתה ולכן ניסתה לגמד את עצמה ולטעון שאינה יודעת דבר ואינה אחראית לדבר, ממשיך דורון.

עוד אומר דורון, כי קל אוטו לא הציגה לבית המשפט שום מסמך לגבי השכרת הרכב וזהות השוכר. היא גם לא הסבירה כיצד שינתה את עמדתה מן הקצה אל הקצה, כך שהודתה שבן-רחמים לא שכר את הרכב ושאינה יודעת כיצד אירעה התקלה. היה זה בן-רחמים שהציג את חוזה ההשכרה, שקיבל מקל אוטו, ולפיו את הרכב שכרה אישה שאין לו כל קשה אליה - והאחרונה אף אישרה זאת. אבל כאשר פנה נציג העירייה למנהלת סניף קל אוטו בחיפה, טענה זו שהיא מכירה בן-רחמים וייתכן שהוא מכחיש את שכירת הרכב משום ששכר אותו "למאהבתת שלו".

בהמשך הבירור מול העירייה ובן-רחמים שבה וטענה קל אוטו, כי האחרון הוא ששכר את הרכב וצירפה קבלות - עליהן היה חתום השם דודי בן-חמו. החברה הגדילה לעשות כאשר מאוחר יותר ביצעה שינוי בשמו של השוכר וכתבה "דודי בן-רחמים" - מעשה שבעקבותיו הגיש בן-רחמים תלונה למשטרה בטענה לזיוף. ורונוקוב השיבה למשטרה באומרה, כי מדובר בטעות ואין לה כל טענה כלפי בן-חמו (כך). למרות זאת, החברה לא טרחה לעדכן את העירייה ואת בן-רחמים. בשל כך, המשיכה העירייה בהליכי הגבייה והטילה עיקולים על חשבונות הבנק של בן-רחמים ורעייתו.

דורון קובע, כי פעולותיה של קל אוטו היוו לשון הרע, שכן הן גרמו לכך שהעירייה תראה את בן-רחמים כמי שמתחמק מתשלום הקנס ותטיל עיקולים על חשבונותיו. כפי שכבר נקבע בעבר, הטלת עיקול שאינו מוצדק מהווה אף היא לשון הרע, בשל הדימוי השלילי שנוצר לבעלי החשבון.

לדעת דורון, רצף הפעולות והמחדלים של קל אוטו חורג מתחום הטעות ונכנס לתחום הזדון: היא לא סיפקה הסבר לדרך בה הגיעו פרטיו של בן-רחמים לחוזה ההשכרה, היא התעקשה שבן-רחמים הוא השוכר למרות שיכלה לברר זאת בקלות, היא לא עשתה דבר כאשר התבררה לה הטעות, היא יצרה מצג שווא ב"תיקון" חוזה ההשכרה, גרסאותיה היו מתחלפות וסותרות, בצורה תמוהה נעלמו כמעט כל המסמכים הקשורים לאותה השכרה, היא העלתה את הטענה המקוממת בדבר ה"מאהבת".

דורון קובע במפורש, כי לקל אוטו היה מניע לפגוע בבן-רחמים, אשר הפסיק את ההתקשרות איתה בהיקף של מאות אלפי שקלים בשנה. הוא אומר, כי מסקה זו נתמכת גם בידי חלק מן המסמכים שהציגה קל אוטו, ובהם חשבוניות מפוברקות (כלשונו), עליהן נכתב בכתב יד כאילו בן-רחמים הסתיר את זהותו כשוכר הרכב.

עוד הוא מראה, כי קל אוטו פנתה לשוכרת האמיתית עוד לפני שהתבקשה בידי המשטרה להגיב על תלונתו של בן-רחמים - מה שמלמד שזהותה הייתה ידועה לחברה. למרות שהשוכרת שילמה לקל אוטו את כספי הקנס, החברה לא הודיעה על כך לעיריית מגדל העמק - וזאת במתכוון כדי לפגוע בבן-רחמים בכך שהעירייה תנקוט נגדו אמצעי גבייה, אומר דורון.

דורון חייב את קל אוטו לפצות את בן-רחמים ב-60,000 שקל, וקבע שהיא גם תחזיר לעירייה את סכום הפיצוי בו חויבה האחרונה - 10,000 שקל. היא גם חויבה בתשלום הוצאות בסך 10,000 שקל לבן-רחמים ובאותו סכום לעירייה. את בן-רחמים ייצג עו"ד עופר רון, את קל אוטו ייצג עו"ד אליעזר חן, ואת העירייה - עוה"ד עופר שפיר ולימור מגן.