המוסר הכפול של ארגוני זכויות האדם

ניתוח האירוע מעלה תובנות רבות על דרך הפעולה של שלטונות חמאס ברצועת עזה, על פשעי המלחמה שהם מבצעים גם נגד בני עמם ועל הזיקה ההדוקה בין כוחות הביטחון הרשמיים של ממשלת חמאס לזרוע הטרור של חמאס גדודי עיז א-דין אל-קסאם, כמפורט להלן:

• דפוסי הפעולה של כוחות המשטרה הפלשתינית באירוע תקיפת המסגד מלמדים, כי מדובר בכוח לוחם לכל דבר ועניין.

• כוחות המשטרה שיתפו פעולה עם גדודי אל-קסאם בפעולה בעלת אופי ביטחוני צבאי מובהק.

• מרבית ההרוגים באירוע מקרב גדודי אל-קסאם היו שוטרים במשטרה הפלשתינית.

• כוחות המשטרה של חמאס תקפו מסגד שהינו מקום קדוש למוסלמים.

• כוחות המשטרה של חמאס ביצעו ירי מסיבי (כולל מקלעים כבדים ונ"ט) באזור מיושב בצפיפות תוך סיכון (וסביר גם פגיעה) בחפים מפשע.

• כוחות המשטרה של חמאס מנעו גישה של כוחות הצלה לסייע לנצורים במסגד שנפצעו למרות תחינותיהם במערכת הכריזה.

• קיים חשד חמור שכוחות המשטרה של חמאס ביצעו הוצאות להורג של אנשים אשר הסגירו עצמם לידי המשטרה.

• כוחות המשטרה של חמאס מנעו כיסוי עיתונאי של האירוע והגעת הפצועים לבתי חולים, ובכך פגעו באופן חמור בחופש העיתונות וניסו להסתיר את פשעי המלחמה שבוצעו.

• על הפעולה פיקדו קצינים בכירים במשטרה הפלשתינית, וממשלת חמאס האחראית על הפעלת המשטרה באמצעות משרד הפנים הצדיקה אותה בלב שלם.

• במסגד איבן תיימיה היו חמושים, ובכלל פעילים הנושאים חגורות נפץ.

בפרשת תקיפת מסגד איבן תיימיה נמצאים כל המרכיבים לפשע מלחמה ושמות האחראים ידועים היטב. הם אינם מסתתרים, אלא נהפוך הוא - גאים ומצדיקים את הפעולה. אירוע זה עולה בקנה אחד עם טענות ישראל באשר לדפוסי הפעולה של חמאס וארגוני הטרור האחרים במבצע עופרת יצוקה, ובכללם: שימוש במסגדים על-ידי ארגוני הטרור ונוכחות חמושים בהם וירי של ארגוני הטרור באזורים פלשתינים מיושבים תוך זלזול בחיי התושבים הפלשתינים, היות מנגנוני הביטחון של חמאס כוח לוחם הקשור בטבורו לזרוע הצבאית.

ההתקפה של כוחות חמאס על המסגד ברפיח זכתה לכיסוי תקשורתי נרחב בתקשורת הבינלאומית והישראלית ועדויות, כולל מצולמות, שודרו באמצעי התקשורת (אינטרנט, עיתונות, טלוויזיה, רדיו). הדיווחים הגיעו לעיניהם ולאוזניהם של שלושת ארגוני זכויות האדם - בצלם, אמסנטי ו"משמר זכויות האדם", ואולם אלה בחרו במפגיע להתעלם מאירוע חמור זה בו מצאו את מותם של 28 פלשתינים ונפצעו כ-100. מדוע נהגו כך? מדוע כולם כאיש אחד החרישו? האם תיאמו עמדותיהם? האם תפיסה משותפת מנחה אותם? האם קיים קשר לעיתוי של פרסום דוח ועדת גולסטון על מבצע עופרת יצוקה, שהיה צפוי להתפרסם בסמיכות זמנים לאירוע? אין בידי תשובות לשאלות אלה וראוי שארגוני זכויות האדם יבהירו את עמדתם. מכל מקום, שתיקתם המתמשכת והתמוהה (עד עתה חודש וחצי!) של ארגוני זכויות האדם מטילה צל כבד על יושרתם ואמות המידה המנחות אותם, ומחייבת לבדוק בדקדקנות את מהימנות ההאשמות שהם מטיחים בישראל חדשות לבקרים.

ארגון בצלם שותק

ארגון בצלם לא התייחס כלל לאירוע. באתר האינטרנט של הארגון לא פורסמה הודעה רשמית בנושא, ובדיקה במנועי החיפוש לא נמצאה התייחסות של ראשי הארגון לפעולת חמאס. יש לציין, כי ארגון בצלם ממשיך לעקוב אחר מצב זכויות האדם ברצועת עזה ולבקר את ישראל באופן שיטתי ועקבי בטענה החוזרת ונשנית, ולפיה "ישראל... על-אף השלמת תוכנית ה"הינתקות... ממשיכה לשלוט אפקטיבית בהיבטי חיים רבים ברצועה... [ו]היקפה של שליטה זו מטיל על ישראל אחריות לביטחונם ולרווחתם של תושביה הרצועה, על-פי דיני הכיבוש המעוגנים באמנות האג וג'נבה. ללא קשר לשאלת מעמדה המשפטי של רצועת עזה, מחייבים המשפט ההומניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי את ישראל להגן על אזרחים בזמן סכסוך מזוין, לספק הגנה לפצועים ולחולים, למנוע הידרדרות במצב ההומניטארי ולאפשר מעבר של משלוחי תרופות חיוניים וקיום רמת בריאות נאותה"³.

על בסיס תפיסתו זו פרסם ארגון בצלם הודעה רשמית (1 ביולי 2009) המותחת ביקורת משתמעת על מנגנוני הביטחון של הרשות הפלשתינית בהנהגתו של מחמוד עבאס (אבו מאזן) בגין מותו של עציר פלשתיני בבית חולים בחברון. ארגון בצלם קרא לרשות הפלשתינית לחקור את נסיבות המוות, למצות את הדין עם האחראים ולקבוע נהלים ברורים בכל הנוגע ליחס לעצירים, שתעוגן בהם החובה לשמור על שלומם ויובהר בהם האיסור המוחלט על עינויים⁴. הודעה זו מגבירה עוד יותר את התמיהה על אמות המידה על פיהן פועל ארגון בצלם. מדוע מצא בצלם לנכון לפרסם הודעה על מות פלשתיני שהיה במשמורת מנגנוני הביטחון הפלשתינים בחברון (השייכים לפתח), ולעומת זאת בחר ארגון בצלם להחריש על מתקפת כוחות המשטרה הפלשתינית ברפיח (השייכים לחמאס) בה נהרגו 28 פלשתינים?

ארגון אמנסטי מחריש

אתר האינטרנט של ארגון אמנסטי, שפרסם עשרות דוחות ביקורתיים ביותר על ישראל מתחילת השנה, נעדר אף הוא כל התייחסות לתקיפת המסגד ברפיח על-ידי חמאס, על-אף שעבר חודש וחצי מאז ההתרחשות. לעומת זאת, מצא אמנסטי לנכון לפרסם ב-10 בספטמבר 2009 הודעה רשמית המגנה את כוחות הביטחון המצריים על ירי למוות של ארבעה מסתננים שניסו לחצות את הגבול המצרי לישראל⁵. אמנסטי מציין, כי לפחות 28 תושבי סודאן ואריתריאה נורו למוות ורבים אחרים נפצעו מירי כוחות הביטחון המצריים כאשר ניסו להסתנן משטח מצרים לישראל בשנת 2008 ו-11 נוספים נהרגו בנסיבות דומות מתחילת 2009. הריגתם של 39 המהגרים הבלתי חוקיים, שלא היוו כל סכנה ביטחונית, אינו מוגדר על-ידי ארגון אמנסטי כ"פשע מלחמה" שבוצע על-ידי הכוחות המצריים, המצריך להעמיד את האחראים לדין בבית הדין הבינלאומי, ובמיוחד לאור העובדה, שארגון אמנסטי עצמו מדגיש, שעד עתה לא ננקטו כל צעדים משפטיים במצרים נגד האחראים להרג השיטתי.

בניגוד מוחלט ליחס המחמיר הננקט על-ידי הארגון כלפי ישראל, נוהג אמנסטי במצרים בכפפות של משי בנוגע למה שהוא עצמו מגדיר כמצב בו ניתנו לכוחות המצריים הנחיות שהן בבחינת "רישיון להרוג". וכך מנסח אמנסטי את פנייתו לממשלת מצרים: "[ארגון] אמנסטי הבינלאומי קורא לרשויות המצריות לפתוח בחקירה במקרי ההרג סמוך לגבול של מהגרים, פליטים ומבקשי מקלט, להבהיר את הנסיבות הספציפיות בהן מונחים קציני הביטחון בגבול לפתוח באש ולהבטיח שהם עולים בקנה אחד עם הסטנדרטים של זכויות האדם הבינלאומיות".

לא זו אף זו, ארגון אמנסטי רומז בדבריו שישראל היא האחראית למדיניות האצבע הקלה על ההדק שנוהגת מצרים(!). וכך נכתב בהודעת הארגון: "השימוש בכוח קטלני, אשר החל באמצע 2007, הינו כנראה פועל יוצר של לחץ ישראלי על מצרים להפחית את זרם התושבים העוברים ללא אישור את הגבול לתוך שטחה". אמנסטי אינו מביא כל תימוכין לטענה/השערה זו שהעלה, על-אף חומרתה וניסיונו להדביק לישראל אחריות עקיפה להריגתם של עשרות פליטים מאפריקה בידי כוחות הביטחון המצריים.

ארגון "משמר זכויות אדם" ממלא פיו מים

בצירוף מקרים מפתיע (ואולי לא מפתיע כלל) בחר ארגון "משמר זכויות האדם" (Human Rights Watch) להתעלם אף הוא מתקיפת חמאס את המסגד ברפיח, ולהתייחס בהודעה מיוחדת להריגת ארבעת המסתננים על-ידי כוחות הביטחון המצריים. וגם הוא רמז במשתמע בדרכו שלו שישראל קשורה בדרך זו או אחרת לאצבע הקלה של כוחות הביטחון המצריים. בהודעה רשמית שפרסם (10 בספטמבר 2009)⁶ טרח הארגון להדגיש כי "מעשי ההרג האחרונים התרחשו אך מספר ימים לפני שנשיא מצרים חוסני מובארק היה אמור להיוועד עם ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו בקהיר". פרט מידע זה אינו רלוונטי כלל להריגת ארבעת המסתננים בידי כוחות הביטחון המצריים. נראה, כי "משמר זכויות האדם", בחר לציין פרט מידע זה על-מנת להראות קשר אפשרי ולרמוז כי הדבר קשור ליחסים הבילטראליים, ולדאגה הישראלית מפני ההסתננות של פליטים מגבול מצרים.

יתר על כן, ארגון "משמר זכויות האדם" נוקט בגישה תמוהה ביותר המעלה ספק באשר למחויבותו הכנה, כפי שהוא מייחס לעצמו, לזכויות האדם. הארגון תיעד לטענתו 31 מקרים של הריגת פליטים בידי הכוחות המצריים וכן התבטאויות פומביות בוטות של מפקד אזור סיני, מוחמד שושה, המצדיק בפה מלא את מדיניות הירי לעבר הפליטים. ג'ו סטרוק, סגן מנהל של אזור המזרח התיכון ב"משמר זכויות האדם", הגדיר בהודעת הארגון את מדיניות זו כ"רוטינה של הפעלת כוח קטלני נגד מהגרים בלתי חמושים ומבקשי מקלט פוטנציאלים", וציין כי היא "עשויה להיות הפרה חמורה של הזכות לחיים".

יחד עם זאת, ארגון "משמר זכויות האדם" לא הגדיר את המדיניות המצרית של הרג מכוון של מסתננים כ"פשע מלחמה", ואף לא קרא או דרש מממשלת מצרים לחקור את הריגתם של עשרות מסתננים ולהעמיד לדין את האחראים, וקל וחומר לא הועלתה דרישה להעמיד את מפקד סיני וקצינים וחיילים אחרים לדין בבית המשפט הבינלאומי על פשעי מלחמה. בניגוד מוחלט ליחס המחמיר הננקט כלפי ישראל, כל אשר ביקש ארגון "משמר זכויות האדם" משלטונות מצרים הינו "לשים קץ לאלתר למעשי ההרג הבלתי חוקיים של מהגרים ומבקשי מקלט", לבחון את צרכיהם להגנה ולאפשר לסוכנות האו"ם של הפליטים UNHCR גישה לכל מבקשי המקלט המוחזקים על-ידי מצרים. ואגב כך, ארגון "משמר זכויות האדם" בהודעתו העוסקת בירי של כוחות הביטחון המצריים, שירבב שוב את ישראל לנושא ובהרחבה יתרה, תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על ישראל בשל יחסה למסתננים.

1. [קישור]
2. [קישור]
3. [קישור]
4. [קישור]
5. [קישור]
6. [קישור]