לא עוזבים את העיר

רבנים חיים הורביץ (39), אריה לוין (40) ובן ציון ציוני (46), חרדים לכל דבר, חיים את תל אביב יום־יום, אך כשביקשנו לקבץ אותם לשיחה לקראת השנה החדשה, נפסל הרעיון לשבת בלב העיר, באחד מבתי הקפה. הם העדיפו מקום שקט יותר, אולי בביתו של אחד מהם או באחד מבתי הכנסת. לשאלה אם הם חוששים, כמו מקביליהם מבני ברק או מירושלים, שיסתכלו עליהם בעין עקומה באחד ממקומות הבילוי בעיר, ענה הרב לוין: "זה לגמרי הפוך, דווקא כשרואים רב יושב בבית קפה, יודעים שהמקום בוודאות כשר. כך נפתחים יותר ויותר מקומות כשרים, ואני בא לחזק אותם".

לבסוף נמצא המקום השקט שהתאים לכולם, משרדי העיתון, שאליהם הגיעו השלושה: הרב הורביץ (נשוי ואב ל־4) הוא רבן של שכונות צהלה וישגב. לבתי הכנסת במקומות אלה הוא מושך פנים מוכרות מהפוליטיקה (יצחק הרצוג, ציפי לבני, לימור לבנת) ומעולם הבידור (צביקה הדר) והספורט (אלונה ברקת, הבעלים של הפועל ב"ש) ואוחז אף בשתי תוכניות, בערוץ 2 וברדיו קול חי.

גם הרב לוין (נשוי ואב ל־10), רב צפון העיר, נפגש עם אושיות מוכרות, חלקן מעולם הבידור (גילה אלמגור, ברי סחרוף, דב נבון) והספורט (אורי מלמיליאן). את הרב ציוני (נשוי ואב ל־6), המשמש ראש בית מדרש עמק משפט־שירת דבורה, המכשיר רבנים ודיינים, תמצאו בעיקר באזור הרחובות המרכזיים בן־יהודה ובן־גוריון, עוסק בקירוב לבבות. 

זו למעשה מטרתם של השלושה, שאינם מנותקים מהמתרחש סביבם, אם כי לדעתם גדול הוא הפער בין הכותרות בתקשורת והסערות הציבוריות לבין החיים בפועל. "אין שום מלחמת דת", אומר הרב ציוני, "אני פוגש המון חילונים, וחש שהעיר הזו יכולה לספק הרמוניה מלאה. במפגשים בין חילונים לדתיים אני נתקל בחיבה הדדית".

הרב לוין מספר כי "יש משפט שאני שומע הרבה - 'אם כל הדתיים היו כמוך, המצב היה טוב'. אבל אני אומר שהרבה מאוד דתיים הם כמוני, אבל החילוני התל־אביבי פשוט לא פגש אותם ישירות, אלא רק דרך הטלוויזיה. אני מרגיש שדווקא יש המון התחשבות בין הצדדים. בבניין שבו אני גר, בתל אביב, אין עוד דתיים, אבל עדיין לא משמיעים בשבת מוסיקה בקול רם ומבטלים את האינטרקום כדי למנוע חילול שבת. אני לא מרגיש את מלחמת הדת הזו שמדברים עליה. 

"אנשים חיים בתחושה שיש קונפליקט - פעם עמדתי עם השחקן דב נבון וניגש אלינו מישהו ושאל איזה סרט מצלמים עכשיו. הוא לא הבין שיש מצב שדב נבון מדבר סתם כך עם אדם חרדי, ושזו לא הצגה. יהודי הוא יהודי. הוא יכול לבוא לבית כנסת בשבת מהים או מחדר הכושר. זה לא משנה מאיפה, אנו נקבל אותו בסבר פנים יפות".

הרב הורביץ מוסיף: "לא רק שאין מלחמה - יש אהבה! אני נתקל באנשים שאוהבים, שמכבדים. אנשים רגישים משני הצדדים. אצלנו בבית הכנסת יש שלוש תפילות ביום, יש שיעורי תורה למבוגרים ולנוער - חלק נכבד מהמשתתפים אינם דתיים. כשאתה חורת על דגלך שהיהדות אינה שייכת רק לדתיים, אלא שייכת לכל היהודים, יותר אנשים מרגישים שייכים. נוח להם להניח תפילין או לבוא בשבת. פעם אחת השתתף אצלנו אדם בשיעור שמירת הלשון, אדם שאינו שומר תורה ומצוות, שאינו שומר שבת, אבל זה תפס אותו - ומאז הוא לא מדבר לשון הרע. תגיד לי, זה לא יהודי?!" 

 

ליברליות יחסית

אבל עם כל הכבוד לאידיליה שמשדרים השלושה, הגיע הזמן לצלול לסוגיות הציבוריות הבוערות, שאין ספק שהקשה שבהן היא השבת.

אתם יכולים להבין את הציבור החילוני, שכועס על כך שאין לו תחבורה ומרכולים בשבת?

הרב לוין: "עובדתית זה לא ממש נכון. יש כמה קווים שנוסעים בשבת וגם יש מסעדות פתוחות. אבל זה לא משנה ואתן לך דוגמה. כמה תיכוניסטים הכינו סרט וראיינו אותי. הם שאלו למה אנחנו, הדתיים, מתנגדים לדברים האלה בשבת. אמרתי להם שיעזבו את העניין הדתי. יש יום אחד בשבוע שבו יושבת כל המשפחה יחד, אל תקראו לזה שבת, תקראו לזה יום המשפחה. והנה, יש אדם שלא יכול להיות עם המשפחה, כי הוא צריך לעבוד בסופר, אחרת יפסיד כסף או שכלל לא יקבלו אותו לעבודה, וזאת בגלל שמישהו אחר רוצה לקנות בשבת. עיזבו את הדת, איפה ההתחשבות וההדדיות?"

הרב ציוני: "זו לא סוגיה משמעותית. הרי אפשר לעשות קניות עד חמש בערב ביום שישי ומחמש בערב למחרת. עשרות שנים הסתדרנו כך, אז מה קרה פתאום שצריך לקנות דווקא בשבת?!"

הרב הורביץ: "היו אצלי אנשים שהיו במלון בצפון, שם אסור לדבר בטלפון או להדליק סיגריות. הכל מתוך עניין של רצון להתנתק ולהתנקות. אף אחד לא זעק 'כופים עלינו'. אנשים מבינים שזה לטובתם, וכך אפשר להסתכל גם על השבת. היא לא נגד החיים החילוניים, אלא בעד המשפחה והשקט".

ועדיין, בציבור החילוני מרגישים שזה נגדם.

הרב לוין: "אם רוצים למצוא פתרון ולא לריב תמיד אפשר למצוא. למשל, יש את המרכולים ביפו שפתוחים. מי שדחוף לו מאוד לעשות קניות בשבת, יכול ללכת ליפו".

הרב הורביץ: "אנחנו חיים במדינה שבה הדרך לחיות יחד היא לכבד אחד את השני. הציבור החילוני יודע לכבד את יום כיפור ויודע שיום העצמאות הוא יום שבתון. כולם מבינים את חשיבות הזיכרון, את הרגישות למשפחות החללים, לאסונות ולמלחמות. ובמקביל צריכה להיות גם רגישות וכבוד לשבת היהודית - זה מה שמבדיל אותנו מכל העמים. השבת היא ערך חשוב במסורת היהודית, ויש לכבדה גם אם זה קשה".

הרב ציוני: "ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. השבת היא סמל של ה'יהודית'. בביתו שלו אף אחד לא רוצה לכפות על הבן אדם מה לעשות. כל אחד יכול לעשות בביתו מה שהוא רוצה בשבת: לפתוח חשמל, גז, להכין אוכל. אבל יש את עניין המרחב הציבורי, שבו הסמל של העם היהודי צריך להישמר".

מה יקרה אם יחוקק חוק שיאפשר פתיחת מרכולים בעיר בשבת?

הרב הורביץ: "זה יכאב, אבל נחיה עם זה. אנחנו לא מחוקקים אלא משתדלים לעשות הכל בדרכי נועם".

ורבנים לא יורו לציבור הדתי לצאת להפגין?

הרב הורביץ: "אם גדולי התורה יחייבו אותנו לצאת, אז נצא ונפגין. אנחנו כפופים לרבנים ו'לכל אשר יורוך'. אבל זו לא הגישה שלנו. אף אחד מאיתנו לא בעד הפגנות ומלחמות שכאלה. אנחנו בעד הסברה, בעד חיבוק".

בשלב זה, כמעט בלי לשים לב, נגררים שלושת הרבנים למשחק בתפוח אדמה לוהט במיוחד - הלהט"ב. הרב לוין מסביר ש"אין מלחמה בעיר", ומוסיף: "פעם סוגרים רחובות כשיש את הריקודים בשמחת תורה ופעם סוגרים את העיר כשיש את מצעד הגאווה". 

בניגוד לערים אחרות, אירועי הגאווה בתל אביב הפכו לתקופת חג, שבה נצבעת העיר בצבעי דגל הקהילה הגאה לכמה ימים. הרבנים מפתיעים בעמדתם היחסית ליברלית. "אצלנו התקיים טקס ברית מילה לבן של זוג חד־מיני. למה שלא נסכים לזה?! מה, הילד לא יהודי?! לא יעשו לו ברית?! כל בית המדרש נכח באירוע", מגלה הרב ציוני, ואליו מצטרף עם מקרה דומה הרב לוין: "אצלי היה טקס ברית לבן של זוג לסביות. בית הכנסת היה מלא באנשים והסבא בירך את הברכות. אנחנו מחנכים להיות מגדל אור ולקבל את כולם. לא לדחות אף אחד".

לצד הבהרתם של הרבנים על פתיחותם, הם עדיין כפופים למגבלות הרבנות הראשית ומגבלות ההלכה. "ודאי שאני לא יכול לחתן זוגות חד־מיניים", אומר הרב הורביץ, "אני כפוף לרבנות הראשית ולא פועל נגד ההלכה. אין לי בעיה עם שום יהודי, כולם רצויים. פעם ניגש אלי הומוסקסואל ואמר שהוא מתבייש להיכנס לבית הכנסת, כי הוא בטוח שהקב"ה כועס עליו. אמרתי לו: 'אתה לא יודע עד כמה הקב"ה מחכה לתפילה שלך'. הסברתי לו שהוא רצוי".

הרב ציוני מבקש לחדד: "יש דברים שפשוט אסורים על פי ההלכה. אנחנו יכולים להאיר פנים, להסביר, אבל ודאי שלא יכולים ללכת נגד התורה". לדברי הרב לוין, הוא כלל לא מרגיש רע ביום שבו נערך מצעד הגאווה: "אם יש פקקים, זה הדבר היחיד שאנחנו מרגישים. כל השאר לא משנה. יש דגלים, אז מה? אני לא מחפש לריב. אני מחפש חיוביות, את אהבת הבריות".

 

לא לכפייה

השיחה עם הרבנים נערכת, בדרך המקרה, יום לאחר שנושא רגיש אחר שב לתפוס את הכותרות. מופע שהיה אמור להיערך בכיכר רבין בעיר לקראת יום כיפור, שכל משתתפיו המתוכננים הם זמרים, גברים - בוטל בשל מחאה וטענה להדרת נשים. 

"הדרת הנשים היחידה שאני מכיר היא מלשון 'הדר וכבוד'", אומר הרב הורביץ, "וגם בעניין הזה אני מציע למי ששואל אותי הסתכלות אחרת. שאלו אותי, למה אישה לא יכולה ללחוץ יד? הסברתי שהאישה היא דבר כל כך קדוש ומכובד, שאת האינטימיות שלה היא שומרת אך ורק לבעלה".

הרב לוין מעט פחות רגוע. "אני לא מבין את הטענה הזו בכלל", הוא אומר וממשיך בציניות, "לאחרונה היתה הדרת נשים המונית. 22 שחקנים, גברים בלבד, שיחקו בדרבי התל־אביבי, ועוד במימון של העירייה. למה אף אחד לא זעק על הדרת נשים?". הרב הורביץ גם חושב ש"כלל לא היתה הדרה. זה לא שאישה היתה אמורה להופיע ואמרו לה, 'לא, תודה'. אלו הזמרים שהמארגנים ראו לנכון להזמין. אפשר לומר שהיתה פה 'לא הדרת נשים', אלא הדרת אתיופים, רוסים וערבים - למה לא הזדעקו על כך שאותם לא הזמינו? מותר לאהוב זמר מסוים ולהזמינו בלי שזה ייחשב להדרת נשים".

כעת עוברים הרבנים לנושא שעליו הם מסכימים במאת האחוזים - לא לכפייה. "אפשר לייצר דרך של ריבים, ואפשר לייצר אווירה שונה לחלוטין. אווירה שמקרבת, נעימה, שמחברת אותך ליהדות ולמסורת. אין אדם אחד שאנחנו מכריחים אותו", אומר הרב הורביץ. הרב ציוני מוסיף: "אם אדם שואל אותי מה לעשות, אני אומר לו ש'ההלכה אומרת כך וכך', ושיעשה זאת במידה שזה מה שהוא רוצה". 

•  •  •

החילונים: "נאבקים ברמה הארצית, לא רק על ת"א"

בצד החילוני שומעים את דברי הרבנים וטוענים כי הכפייה הדתית היא עניין ארצי, לא רק תל־אביבי. "תל אביב־יפו היא עיר חופשית. זה לב ההוויה שלה, וזה גם אחד הדברים שהופכים אותה לאטרקטיבית", אומר מיקי גיצין, מנכ"ל ישראל חופשית וחבר מועצת העיר, "בתקופה האחרונה יש תחושה שקיימת התארגנות מסודרת לתקוף או לשנות את האופי הזה - פעילות הגרעינים התורניים בעיר, הניסיון האינטנסיבי לשלב חינוך דתי במרכזים הקהילתיים ובבתי הספר הממלכתיים והרדיפה בנושא השבת. התל־אביבים אדוקים באהדתם לחופש שלהם, ומכאן מגיעות חלק מהאמוציות".

גיצין מסביר כי אין לו ויכוח עם הרבנים התל־אביבים: "הם אנשים מאוד נחמדים. הם מנסים לקחת את הדיון לרמה האישית, ושם אין לי ויכוח איתם. יכול להיות שהרב הוא אדם נעים מאוד, אבל הוויכוח הוא ברמה הממלכתית. הם עובדים עם הרבנות הראשית, שהיא מונופול שכופה על החילונים, למשל איך להתחתן ואיך להתגרש".

אתה חש כפייה דתית בעיר?

"הנושא המרכזי הוא עניין התחבורה הציבורית בשבת. אם אני רוצה לנסוע לבקר את סבתי בבאר שבע, אני לא יכול; אם אני תושב יפו שרוצה להגיע למרכז תל אביב, אין לי אפשרות כזאת. זה מצב אבסורדי. כל הזמן מדרבנים את הציבור לעבור לתחבורה ציבורית, ואז דווקא בשבת לא מאפשרים אותה. אי אפשר לקיים עיר מודרנית עם כלי רכב פרטיים". 

הדתיים, מדגיש גיצין, "לא אשמים. כל הניסיון להפוך את העניין למאבק בין חילונים לדתיים לא רלוונטי. דברים השתנו. מי שמוביל את המאבק נגד הדרת נשים במרחב הציבורי, למשל, הן נשים אורתודוקסיות. הוויכוח הוא לא עם הדתיים, אלא עם הממשלה ועם החילונים שרואים את החזון של המדינה כמדינה יהודית יותר ודמוקרטית פחות. המאבק הדתי הוא של כל המדינה: נישואים אזרחיים ותחבורה ציבורית בשבת לא שייכים רק לעיר תל אביב, זה שייך לכולם".

גם בקהילה הגאה לא מופתעים מהאמירות הסובלניות של הרבנים. חן אריאלי, יו"ר שותפה של אגודת הלהט"ב, מסבירה: "הבעיה היא לא של היהדות, היא של המדינה. אין מערכת אזרחית שדרכה נרשמים לנישואים, והדרך היחידה לעשות את זה היא ברבנות. על כל רב שאומר אמירה חשוכה, יש מאה רבנים שאומרים אמירות סובלניות. מעבר לזה, סוגיית הנישואים היא לא בעיה רק של קהילת הלהט"ב, אלא של יותר ממיליון אנשים המוגדרים פסולי חיתון. זו לא בעיה מול הדתיים, אלא מול המערכת". 

כתושבת תל אביב, מוסיפה אריאלי שמעולם היא לא נתקלה בבעיות של מסחר בשבת: "אני באה מחיפה, שם היה מסחר פתוח בשבת, וכיום גרה בתל אביב, וגם שם אין בעיה של מסחר בשבת - אין בזה עניין בכלל, לדעתי".

 מי שנחשף לשני הצדדים ואופטימי בנוגע ליחסים ביניהם הוא סגן ראש העיר, אסף זמיר: "העובדה שרבנים אומרים שהם יכולים לחיות בשלום בעיר שסדר היום שלה הוא חילוני - מוכיחה שאנחנו פועלים נכון. יש סדר יום חילוני לחלוטין, אבל כזה שלא שם אצבע בעין לאוכלוסיות שאינן חילוניות. זו עיר חילונית שמכבדת. 

"עד שבא בג"ץ המרכולים הסתדרנו מעולה. לדתיים זה לא הפריע. בג"ץ לא הוגש על רקע דתי, אלא על רקע תחרות כלכלית. תל אביב פתוחה בשבת, אופי האירועים במרחב הציבורי בה הוא חילוני. למעשה זו עיר חילונית. אם יש תחושה של כפייה דתית, היא ברמה הארצית ולא בתל אביב־יפו". 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו