|
|
לא נפשו בטורקיה [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
לאה דוראל תבעה את חברת קווי חופשה בע"מ בבית משפט לתביעות קטנות בראשון לציון לאחר שלא נאמר לה שנוסע שמחזיק תעודת מעבר חייב להצטייד בוויזה לטורקיה. לדבריה, כשרכשה את חבילת הנופש לא שאלו אותה אם הדרכונים ותעודות המעבר בתוקף. "לפני ששילמתי הצגתי דרכונים ותעודת המעבר, ונעניתי שאין בעיה. בדיעבד, כשהגענו לשדה התעופה, התברר שבהיעדר ויזה לא התאפשרה יציאתו של בני לטורקיה ונשארנו בישראל".
בכתב ההגנה טענה הנתבעת שסוכן הנסיעות שאל את דוראל אם בידיה דרכונים בתוקף ונענה בחיוב. "ממילא התובעת הוחתמה על אישור ההזמנה בה נאמר שעליה לפעול לצורך קבלת אישורי כניסה ודרכון בתוקף וככל שלא עשתה כן אין לה להלין אלה על עצמה". הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה.
בפסק הדין קבעה השופטת הלית סילש, שיש להיעתר לתביעה באופן חלקי. "מצאתי את עדותה של התובעת בפני, כי לא נשאלה דבר ביחס לתוקפם של הדרכונים כמהימנה. התרשמותי הבלתי אמצעית מן התובעת הייתה של אדם פשוט, אשר אינו מבקש להתעשר על חשבון הנתבעת, אלא פעל בהתאם להנחיות שקיבל. עוד אציין כי הדעת נותנת כי ככל שהייתה התובעת נשאלת במישרין בדבר קיומן של אשרות כניסה או העדרו של דרכון, לא הייתה עונה תשובה שאינה אמת, שכן בכך יהא כדי לסכן את נסיעתה שלה...
"לא מן הנמנע כי הסוכן שכח לשאול את התובעת את השאלות בדבר תוקף הדרכונים והסתפק, כפי דבריה של התובעת, בקבלת שמות הנוסעים".
השופטת הוסיפה שישנה משמעות לחתימתה של דוראל על מסמכי ההזמנה, לרבות הצורך לוודא קיומן של אשרות. "גם אילולא חתמה התובעת על טופס התנאים הכלליים שהרי אין לשכוח כי האחריות לבירור הדרישות לצורך מתן היתר כניסה לארץ זו או אחרת, אינו מוטל בהכרח במגרשה של הנתבעת בלבד. נוכח כך, אני סבורה כי יש לייחס לתובעת רשלנות תורמת לאירועים נשוא התביעה. עוד אציין כי לא הובהר לי האם לא ניתן היה בנסיבות שתוארו לעיל כי לכל הפחות חלק מבני המשפחה ינצלו את החופשה ויצאו לטורקיה".
בסופו של דבר, חייבה השופטת את הנתבעת לשלם לדוראל 3,500 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך של 150 שקל.
