שופט בית המשפט העליון, ניל הנדל, מעלה את האפשרות (יום ה', 6.10.16) לפיה שכרות בזמן ביצוע רצח - תהווה הוכחה לכוונה תחילה ולא נסיבה מקלה.

הנדל מסביר: "ההחלטה ליטול את חייו של האחר היא החלטה קשה עד מאוד להוציאה לפועל. לא מן הנמנע הוא, שמי שגמלה בליבו ההחלטה לעשות מעשה קשה מעין זה, יבחר לשים עינו בכוס, על-מנת להסיר מעצמו את מנגנוני הריסון העצמיים וכדי לעבור את העבירה במצב של שכרות. במקרה זה, שתיית האלכוהול עשויה להיות חלק מביצוע העבירה, ועל אף שייתכן שבשעת המעשה נאשם היה במצב של שכרות, או שכרות חלקית, ניתן יהיה לייחס לו מחשבה פלילית של כוונה".

לדברי הנדל, הוא אינו קובע מהם המבחנים "בעזרתם ניתן לקבוע האם הנאשם צרך את החומרים המסממים כחלק מביצוע העבירה, ובלשון הסעיף: 'כדי לעבור בו את העבירה'. מתקבל על הדעת, שבמקרים בהם קיימות ראיות נוספות, במידה הדרושה, המצביעות על כך שהמערער הכין את עצמו באופן שכזה לקראת ביצוע העבירה, ניתן יהיה לראות את מעשה השתייה כחלק מההכנות למעשה הפלילי".

הדברים נאמרו במסגרת דחיית ערעורו של מוסיה קסאי, פליט מאריתריאה, על הרשעתו ברצח מי שהייתה בת זוגו, מסקרם צאגו. ההגנה טענה, כי קסאי היה שיכור בזמן הרצח ולכן יש להרשיעו רק בהריגה. בית המשפט המחוזי בירושלים דחה עובדתית טענה זו, והנדל לא מצא מקום להתערב בה. לדבריו, הראיות מלמדות על תכנון הרצח ועל מודעותו המלאה של קסאי למעשיו. השופטים יורם דנציגר וענת ברון הסכימו עם הנדל. את קסאי ייצגו עוה"ד מיכאל עירוני ועמנואל הדנה, ואת המדינה - עו"ד שאול כהן.