"לא ייתכן שבמדינה יהודית דמוקרטית ילד יצטרך לבחור בין שבת לבין ספורט"

כאשר בתו של איתן זליגר, המתחרה בשחייה אמנותית, ביקשה לפני שנה וחצי להשתתף באליפות ישראל, התברר להוריה שאליפות ישראל לשכבת הגיל שלה תיערך בשישי ובשבת. "אני לא ממליץ לאף אחד לשמוע את הבכי הזה", מתאר האב את רגע המשבר. "הסברנו לה בצורה פשוטה שלמרות העובדה שהיא מתאמנת שש פעמים בשבוע היא לא תוכל להשתתף". זליגר הבטיח לבתו דבר אחד - שיעשה כל שביכולתו כדי שזו תהיה הפעם האחרונה שיימנע ממנה להשתתף באליפות ישראל רק בגלל השבת.

שלוש מבנותיו הצעירות של זליגר עוסקות בספורט - שתיים בהתעמלות אקרובטית ואחת כאמור בשחייה אמנותית. טווח הגילאים הוא בין 10 ל-13. מהמצוקה האישית של בתו נולד במוחו הרעיון לפתוח במאבק ציבורי. זליגר (מבעלי חברת זליגר-שומרון תקשורת) חבר לנחמן רוזנברג, יועץ אסטרטגי לקרנות פילנתרופיות, ויחד הם הקימו ארגון בשם "נבחרת השבת".

לוגו ארגון נבחרת השבת

"אנחנו לא רוצים לפגוע באף אחד ומבינים את מורכבות העניין. אנחנו רוצים רק דבר אחד - שוויון לספורטאים שומרי שבת", אומר זליגר. "שני דברים צריכים להתקיים לדעתנו - שכל אליפויות ישראל לא יהיו בשבת, ושבכל תחרות שנותנת ניקוד לספורטאים תינתן אפשרות לשומרי שבת להתחרות. לפעמים בשחייה יש מקצה לדתיים בימי שישי, אבל זה לא רעיון טוב. זה לא מקצה תחרותי".

לטענתו כולם ייצאו נשכרים אם המאבק יצליח: "יש בכי ונהי על מיעוט המדליות האולימפיות. לשווייץ, עם מספר תושבים דומה לשלנו, היו שבע מדליות באולימפיאדה בריו. יכולים להיות לזה הרבה גורמים, אבל יש סיבה אחת ששוכחים ממנה - 30 אחוזים מהחברה הישראלית לא קשורים לספורט, כי הם שומרי שבת".

זליגר. "שלושים אחוזים מהחברה הישראלית לא קשורים לספורט"(צילום: פרטי)

"בענפים אולימפיים אתה כמעט לא רואה אנשים דתיים", הוא מציין. "יכול להיות שיש גם סיבות אחרות לכך, אבל השבת היא חסם שאי אפשר לעבור. הורים דתיים מלכתחילה לא מכניסים את הילדים שלהם לבור הזה".

"צריך לתת לספורטאים תחושה שנלחמים בשבילם"

מי שהתלהבה מהיוזמה היא כדורסלנית מכבי רמת חן ונבחרת ישראל, נעמה שפיר. "אמרתי להם: איפה הייתם עד עכשיו? העניין הזה ישב עליי. תמיד היה לי חשש ותהיתי מה אעשה אם יהיו אימונים בשבת. אילו היה מישהו שעוזר לי, לא היו החששות והלחץ וחוסר הוודאות".

"זה נושא מורכב מאוד", היא אומרת בעניין קיום המסגרות הספורטיביות בשבת. "יש קו דק בין הרצון לעזור לחבר'ה דתיים להשתלב לבין הרצון לא לכפות משהו על מי שלא רוצים. ב'נבחרת השבת' בודקים את האפשרויות בכל ענף בפני עצמו. זה חשוב מאוד".

נעמה שפיר. "העניין הזה ישב עליי"(צילום: עוז מועלם)

שפיר היא דוגמה נדירה לספורטאית מצליחה שבאה מרקע דתי. לדבריה, במקרה שלה שמירת השבת דווקא לא היוותה מכשול. "אני חושבת שהיה לי המון מזל. הדברים הסתדרו לי", היא מספרת, "לא היה לי משחק שלא שיחקתי בו בגלל השבת. זכיתי להיות במקומות שבאו לקראתי ודאגו שהאימונים יהיו מספיק מוקדם ביום שישי ובמוצאי שבת".

התקווה שלה היא שיותנע תהליך שבסופו תהיה עלייה במספר הספורטאים שומרי המסורת. "להערכתי במקומות מסוימים יהיו בעיות שקשה לפתור, אבל אין לי ספק שהיוזמה הזו יכולה להביא לפתרונות. היא תיתן לדתיים תחושה שיש מישהו שנלחם בשבילם, כדי לעזור להם לשלב את הספורט עם אורח החיים שלהם".

כדורגל בשבת? "לא נכנסים לזה"

עוד לפני הקמת הארגון, החלו זליגר ורוזנברג ליצור קשר עם הורים לילדים שנתקלים בקשיים דומים. "הייתה תחושה שנגענו בעצב רגיש. הורים וספורטאים סיפרו לנו את הסיפור האישי שלהם", אומר רוזנברג, "זה עניין של צדק, לא חסד. לא ייתכן שבמדינה יהודית דמוקרטית ילד יצטרך לבחור בין שבת לבין ספורט".

אבל אני מניח שבתחרויות בינלאומיות בחו"ל אתם לא מצפים שיתחשבו בספורטאים שומרי השבת. השאלה היא האם קריירה ספורטיבית בינלאומית לא מחייבת בהכרח ויתורים כואבים - כולל תחרויות בחו"ל בשבת - כמו במקרה של הסייף יובל פרייליך?

"אם אני לא יכול לזכות במדליה אולימפית אז אין לי אפשרות להיות אלוף ישראל? אין קשר בין הדברים. גם בתחרויות בחו"ל אפשר להתמודד עם השבת, יש פתרונות הלכתיים לחלק מתחומי הספורט".

"הפתרון הרבה יותר מורכב". כדורגל בשבת(צילום: אלעד גרשגורן)

נושא הספורט בשבת עלה בהדרגה לסדר היום הציבורי. בשנה שעברה עתר הקלע הדתי אבישי ברט נגד קיום אליפות ישראל בשבת. שרת הספורט מירי רגב הביעה בו תמיכה והנושא הגיע גם לדיון בוועדות הכנסת.

בקיץ שעבר קבעה השופטת אריאלה גילצר כץ שקיום משחקי ליגות הכדורגל בשבת אינו חוקי, בדיון על עתירה שהגישו שחקנים מהליגה הלאומית באמצעות נציגות השחקנים. היועמ"ש דאז יהודה וינשטיין קבע שאין מניעה מקיום משחקים בשבת, ובכך למעשה העניק חותמת לשימור הסטטוס-קוו, שבו ליגות הכדורגל המקצועניות פועלות ביום המנוחה.

מה לגבי כדורגל בשבת?

זליגר: "אנחנו לא נכנסים לזה. זה נמצא בתחום תרבות הפנאי של כלל ישראל. אני אשמח שבעיית הכדורגלנים שומרי השבת תיפתר, זו אותה הדרה, אבל הפתרון שלה הרבה יותר מורכב כי הוא נוגע בתרבות הפנאי של ההמונים".

יכול להיות שאתם חוששים מדעת הקהל בעניין הזה?

זליגר: "לא. זו בעיה הרבה יותר מורכבת ויש כאן שני ערכים מתנגשים שאני לא רוצה כרגע להחליט ביניהם. הבנתי שהכדורגל בשבת הוא אתוס. שאני עלול לפגוע בערך של יותר מדי אנשים. הפתרון להדרת כדורגלנים צריך להיעשות ברגישות הרבה יותר גבוהה".

נחמן רוזנברג. "הייתה תחושה שנגענו בעצב רגיש"(צילום: פרטי)

מנכ"ל הוועד האולימפי פסימי

"מי שרוצה להיות ספורטאי בינלאומי ברמה גבוהה חייב לדעת שהוא יצטרך להתחרות גם בשבת", אומר מנכ"ל הוועד האולימפי, גילי לוסטיג - שמאמין שאפשר למצוא פתרונות, אבל רק בחלק מהמקרים. "הקו של הוועד האולימפי ברור - אנחנו נגד כפייה ונגד חקיקה, אבל בעד הידברות. כשיש בעיה ואפשר לפתור אותה - אנחנו בעד", הוא אומר ומסייג: "יש הרבה מקומות שבהם זה בלתי אפשרי, גם בגלל מתקני הספורט וגם בגלל שעות העבודה. אנחנו יודעים שיש איגודים שבהם אי אפשר למצוא לזה מענה. אין מתקנים פנויים בימי חול, ומי שדואג לכל הפעילות של ילדים הם ההורים, שאם הם עובדים הזמן הפנוי היחיד שלהם הוא בסופ"ש".

"הממסד לא רוצה להשתנות ומפחד משינויים", טוען זליגר. "גילי לוסטיג בוכה ומתלונן שאין מספיק ספורטאים מקצוענים בישראל אבל מוכן לוותר על שלושים אחוזים מהאוכלוסייה". לדבריו שוקלים בארגון החדש שתי דרכי פעולה אפשריות: "או פתרון אסטרטגי דרך הידברות או שנלך לבתי משפט. חקיקה לא תהיה כי אי אפשר להתערב בחקיקה בספורט".

גילי לוסטיג עם נטע ריבקין. "ספורטאי בינ"ל חייב לדעת שהוא יצטרך להתחרות גם בשבת"(צילום: יאיר שגיא)

על אף שלדבריו כבר יצא לו להיתקל באטימות מצד גופים ואיגודים שונים, זליגר אופטימי. "בשחייה האמנותית אמרו לנו שאי אפשר, שאף אחד לא יבוא באמצע שבוע, שהשופטים באים בהתנדבות וזה בלתי אפשרי... בסוף מצאו פתרון. הפנייה שלנו כהורים גרמה לכך שהתחרות הועברה לימים חמישי-שישי כך שהבת שלי יכולה הייתה להשתתף".

הוא כבר הבין שמדובר בריצה למרחקים ארוכים. "המהלך שלנו צריך להתחיל בגילאי ילדים כדי להבטיח שבעתיד יהיו ספורטאים שומרי שבת. זה מהלך של עשר שנים לפחות".

בקרוב יקיימו מקימי הארגון מסיבת עיתונאים שתהווה השקה רשמית למהלך. את המאבק הם ממקמים על החבל הדק שבין הרצון להימנע ממראית עין של כפייה שתעורר אנטגוניזם, לבין השאיפה לעזור לספורטאים שרוצים לשמור על אמונתם ועל אורח חייהם.