העליון בביקורת על עו"ד צדוק חוגי

שופט בית המשפט העליון, אורי שהם, מותח ביקורת יוצאת דופן על עו"ד צדוק חוגי, בשל האופן בו ערער על הרשעתו של מרשו בהריגה.

שהם אומר (יום ד', 3.8.16): "במסמכי הערעור שהוגשו, העלה בא-כוחו של המערער, עו"ד צדוק חוגי, טענות רבות מן הגורן ומן היקב, אשר הרושם העולה מהן הוא כי הן נטענו באופן
מסוים בגדר 'זריקה לחלל האוויר'. זאת, מאחר שטענות אלו אינן מתיישבות בהכרח האחת עם רעותה, וחלקן אף אינו מתיישב עם ההיגיון והשכל הישר.

"כך, למשל, טוען המערער, לראשונה במסגרת הערעור, למחדלי חקירה הקיימים בעניינו, כאשר רוב ה'מחדלים' עליהם הוא מצביע, עניינם בהימנעות גורמי החקירה שהגיעו לזירת הירי מלהזמין אמבולנס ולהגיש עזרה למנוח. האמנם עסקינן במחדלי
חקירה? אתמהה!!".

לפני כן דוחה שהם בתוקף טענות מקדמיות שהעלה חוגי נגד שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, נתן זלוצ'בר, אשר דן כשופט נוער בעניינו של מרשו. חוגי טען, כי זלוצ'בר לא עבר כנדרש הכשרה כשופט נוער. אולם שהם מראה שדרישה זו נוספה לחוק בשנת 2008, בעוד זלוצ'בר מונה ארבע שנים קודם לכן. "משכך, דינה של טענה זו, אף הוא להידחות, וטוב היה אלמלא הועלתה, בטרם נבדקה כדבעי".

טענה נוספת של חוגי הייתה, שזלוצ'בר הוסמך כשופט נוער לפני שמונה לשופט מחוזי ולכן מינויו בטל. טענה זו הסתמכה על מועד הפרסום ברשומות של מינויו של זלוצ'בר למחוזי, אך שהם מזכיר לחוגי, ששופט נכנס לתפקידו כאשר הוא מקבל את כתב המינוי מנשיא המדינה, ואילו הפרסום ברשומות הוא צעד מינהלי בלבד.

מי זכאי להגנת החוק

מרשו של חוגי, יליד 1994, הרג בנובמבר 2011 את דוד שקרגי בעת ויכוח על מכירת אופנוע ונדון לשמונה שנות מאסר. שהם דחה את הערעור, ואגב כך גם אימץ במלואו את "חוק דרומי" העוסק בהגנה על מקום מגורים. טענה מרכזית בערעור הייתה, שהנער הגן על מקום מגוריו מפני שקרגי וחבריו, אך שהם אומר שבנסיבות המקרה הוא אינו זכאי להגנת החוק, משום שיריותיו היו לחלוטין בלתי נחוצות.

חוק דרומי קובע: "לא ישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה
כדי להדוף מי שפורץ או נכנס לבית מגוריו בכוונה לבצע עבירה, או מנסה לעשות כאמור". הגנה זו "לא תחול אם המעשה היה לא סביר בעליל, בנסיבות העניין, לשם הדיפת הפורץ או הנכנס כאמור". שהם קובע בפרשנותו לסעיפים אלו:

"אינני סבור כי היחס בין הנזק הצפוי מפעולת ההתגוננות צריך להיות שקול לפגיעה הצפויה ממעשיו של הפורץ. אף אני מסכים, כי כל ניסיון להיכנס לנעליו של המתגונן, בסיטואציה המורכבת בה היה נתון בעת האירוע, צריך שייעשה בזהירות, ותוך התחשבות בנסיבות הספציפיות של המקרה. עם זאת, המרחק מעמדה זו ועד למסקנה כי כל האמצעים כשרים להדיפתו של פורץ,
הינו רב מאוד, ואין בצורך לבחון את תגובתו של המתגונן בזהירות, כדי לעקר מבית המשפט את תפקידו בהעברת מעשיו של המתגונן תחת שבט ביקורתו".

השופטים חנן מלצר וניל הנדל הסכימו עם מלצר. את המדינה ייצגה עו"ד סיגל בלום.