בדצמבר 2014 אירעו בצרפת כמה פיגועים שמשום מה הוגדרו "תקריות". היו אפילו שני מקרים של פיגועי דריסה, האחד בנאנט (שוק חג המולד) והאחר בטולוז - אולם האחראים למעשים היו, משום מה, תמיד "מעורערים בנפשם", דבר שהסביר את המעשה הנפשע שלהם, שהיה מלווה ב"אללה אכבר" "מוזר".
צרפת לא ידעה שממש מעבר לפינה ממתינים לה שנה חדשה ופיגועים נוספים, קשים פי כמה. כבר בינואר 2015 בא הפיגוע המחריד נגד מערכת העיתון "שארלי הבדו", שחוסלה כמעט כולה, וכעבור יומיים נגד הסופרמרקט היהודי "היפר כשר". יום 13 בנובמבר היה הקטלני ביותר בתולדות צרפת: תחילה פיגועי התאבדות מול הסטאד דה פראנס במשחק בין צרפת לגרמניה, ואז בהמשך - פיגועים ליד שני בתי קפה ברובע ה־11 וה־12 ואחר כך הפיגוע הנוראי בבטקלאן, שם הצופים שבאו לראות הופעה ראו את המוות במקום.
אחרי פיגועים אלה הצרפתים הדגימו מהי ה"אחדות הקדושה", רעיון שנחשב לערך לאומי של ממש. אלא שבעקבות פיגוע הדריסה האחרון, עיקרון זה פינה את מקומו לפוליטיקה רגילה. הימין תוקף את השמאל, הימין הקיצוני תוקף את שניהם והשמאל תוקף גם. צרפת מפולגת, וההוכחה לכך היא העובדה שהפעם, בניגוד לפיגועים קודמים, לא הגיעו ההמונים לכיכר הרפובליקה בפאריס כדי להדליק נרות ולזכור ביחד. האבל הפך להיות אינדיבידואלי, ונראה שהקולקטיב נפגע גם הוא מהטרור.
"צרפת במלחמה", הודיע הנשיא הולנד והכריז על מצב חירום במדינה. במשך חודש היו בתי הקפה בפאריס חצי ריקים, במקרה הטוב. אלא שהאינסטינקט של האזרח הוא לחזור כמה שיותר לשיגרה. ובדיוק בגלל זה, למרות מצב החירום, הצליח מחבל מתועב, תושב העיר שאומץ והפך לבן המקום, לחצות מחסום של שוטרים ביום הבסטיליה - למרות ההתרעות הקשות - ולרצוח באכזריות סדיסטית 84 בני אדם ולפצוע יותר מ־200 אנשים, רבע מהם ילדים. זוועה.
על צרפת להקשיח עמדות
צרפת מעולם לא באמת רצתה להאמין שהיא במלחמה. ארגוני זכויות אדם מיהרו להגיד שמצב החירום נוגד את זכויות האדם. כאילו שזכות האדם הראשונה היא לא לחיות ובדיוק בגלל זה הוכרז מצב החירום. צרפת מסרבת להכיר בעובדה שהטרור שלה מבית הוא היום המסוכן ביותר. באצילות רבה היא מסרבת לראות בכל מוסלמי איום, בצדק יש להוסיף, אבל גם אם 99.9 אחוזים מהאוכלוסייה המוסלמית שלה זכאים לפרס נובל לשלום, ה־0.1 אחוז שמוקסמים מהג'יהאד יכולים לפגע אתמול, היום ובעתיד.
קשה להגיד שהפיגוע בניס בא לצרפתים בהפתעה. רק לפני שבוע הם סיימו את היורו עם אפס פיגועים, למרות החשש הגדול. בניס שיחקו ארבעה משחקים. אפילו מהומות בין אוהדים בקושי היו. ואז כמה ימים אחרי בא הרפיון, בא החידלון - ואולי אין מה לעשות נגד משאית מטורפת, כפי ששואלים הצרפתים?
צריך להבין תחילה שהעיר ניס הקסומה באמת בעייתית: בעיר הקיט הזו מגייסים ג'יהאדיסטים. יש בה תאים רבים. בעיר ניס לפני שנה וחצי נדקרו על ידי מפגע שני חיילים ששמרו על מוסד יהודי.
גם הדרך שבה בוצע הפיגוע לא זרה: כאמור בדצמבר 2014 מעורערים בנפשם כבר דרסו צרפתים, אבל גם בלונדון ב־2013 ובקנדה ב־2014 ובעוד מדינה, כפי שציינו אתמול בלי סוף כלי התקשורת הצרפתים: "בישראל". ישראל היא מדינה שנתפסת היום באירופה כ"אגרסיבית", אך שלשום פתאום כולם הכירו בכך שהיא סופגת הרבה פיגועי דריסה. "אולי צריך לאמץ את שיטות הביטחון הישראליות", אמר בשידור בערוץ ITV הפרשן הבכיר אוליבייה רבאנלו.
המכות שספג דאעש לאחרונה דווקא הפכו אותו למסוכן יותר. הוא בחר להראות לעולם שהוא מסוגל להכות היכן ומתי שהוא רוצה, על ידי ככל הנראה עוד זאב בודד בשם אללה. הבחירה היא לא מקרית: 14 ביולי חג החירות, המקום - ניס, עיר קיט ים־תיכונית מוכרת, המשאית גם נסעה ליד האקדמיה הים־תיכונית. כמה סמלים בפיגוע אחד, ועוד מבלי להתייחס לכמות הכה גדולה של קורבנות. אי אפשר למנוע מהציבור לחגוג ואי אפשר להציב מעקב אחר כל חשוד, אבל כן יש מה לעשות.
היום כולנו צרפתים
צרפת צריכה להקשיח את עמדתה כלפי מי שלא מכיר בחוקי הרפובליקה, מי שאינו מכבד את חילוניותה. דמוקרטיות רשאיות להגן על חירותן. ואם האזרח יגיד "פחות חירות" - המדינה תענה לו "יותר חיים". יותר מדי זמן נרדמו הדמוקרטיות המערביות בשמירה. רוח אובאמה שלטה. היום זה אולי קצת מאוחר. הג'יהאדיסטים חזרו, האידיאולוגיה החולנית התפשטה והמדינה האיסלאמית תפסה שטח עצום, גם כזה שבו היא לא ריבונית.
ומילה אחרונה לאותם מוסלמים טובים ואימאמים אדיבים שמסיתים במסגדים רק "לשלום": לא יזיק שתצטרפו למערכה ותפסיקו לתרץ טרור. גם לעולם המוסלמי יש תפקיד חשוב במלחמה התודעתית הזו.
היום כולנו צרפתים. במקרה שלי זה גם נכון. רעייתי וילדיי שוהים כעת במהלך חופשת הקיץ בדרום צרפת. אני להוט שיחזרו. מי היה מאמין שארגיש שקט יותר ובטוח יותר כשהם בישראל. בכינו עם הצרפתים ב־13 בנובמבר, בכינו איתם גם שלשום. הם אולי מעצבנים אותנו כשהם מנסים להכתיב לנו פתרונות ומביאים לנו כל מיני יוזמות שלום; אבל אנחנו אוהבים אותך למרות הכל, צרפת, וזוכרים לך חסד נעורים. אז יחד איתך נבכה היום ונצחק מחר, כי את הטרור ננצח במלחמת העולם השלישית שבה אנו נמצאים - יחד. אמן.
VIVE LA FRANCE ET VIVE LA REPUBLIQUE
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו