כאמור, מזוז נמנע אז ממיצוי הדין עם אולמרט. לא רק בפרשת העטים, אלא בפרשות נוספות שלא נציגן כאן. באותה עת - הזמן היה מעט אחרי מלחמת לבנון השנייה. מזוז עמד מנגד: הוא נרתע, הוא פחד להתעסק עם אולמרט, וחמור לא פחות - הוא הפקיר לגורלם את אלה שעשו המלאכה. מרבית העושים במלאכה הותקפו ונפגעו: הח"מ נאלץ להתפטר מעיתון מעריב, ובכפולה שפורסמה בעיתון השבת של מעריב, ממוחו הקודח של אמנון דנקנר, הוצג הח"מ כעיתונאי שירד מהפסים; נגד בורובסקי בישלו חקירה מפלילה; המבקר הותקף אישית וכונה בכינויי גנאי; זליכה הוצג כפקיד אובססיבי שרודף את אולמרט אישית מתוך שיקולים זרים.

נזכור נא: התקשורת הלכה אז, ברובה הגדול, בעד אולמרט. דנקנר וברנע וחסון ובן כספית ושיפר וקדמון ואברמוביץ' ועוד ועוד כלבלבי ופרשני חצר תמכו בו, בגלוי, וניסו שוב ושוב לגמד את שנחשף ו/או לפגוע בעושים במלאכה. לכן אין אולי תימה כי היועמ"ש לא נדחף לעשות את מלאכתו; וחמור מכך - היועמ"ש ואנשיו העזו לחתום על מסמכים המטהרים כביכול את אולמרט, למרות העבירות החמורות שביצע.

הטיוח, הטיהור

עו"ד נזרי כתב, כי ממצאי הבדיקה המשטרתית - שכללה תשאול של מספר גורמים המעורבים בעניין - "הוצגו בפני היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה במהלך דיון בלשכתנו בעניין, ונמסרה עמדת המשטרה, לפיה הבדיקה לא העלתה ממצאים המגבשים תשתית ראייתית לביצוע עבירה פלילית על-ידי ראש הממשלה מר אהוד אולמרט, ויש לגנוז את תיק הבדיקה. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה ביקשו, כי המשטרה תערוך השלמה לבדיקה האמורה, נוכח מספר שאלות שלא הובהרו דיין, אך גם השלמת הבדיקה לא העלתה תשתית ראייתית לביצוע עבירה, ועמדת המשטרה נותרה בעינה, וכך גם המלצתה לגנוז את תיק החקירה".

במכתבו נאמר עוד, כי "בעקבות ממצאי הבדיקה המשטרתית נערכה חוות דעת משלימה בפרקליטות המדינה. מסקנת חוות הדעת הייתה, כי הבדיקה המשטרתית שנערכה הפריכה, במידת מה, את החשדות שהועלו בעניין שבנדון, וכי הממצאים שנאספו אינם מבססים חשד לביצוע עבירה פלילית, ולפיכך יש לסגור את תיק הבדיקה".

הנה כי כן: אולמרט טוהר אז על-ידי מזוז. כיצד מתיישב הדבר עם כתב האישום שהוגש נגד אולמרט בסוגייה זו? בכתב האישום שהוגש נאמר:

"במועד תחילת כהונתו של הנאשם כשר התמ"ת, היה הנאשם בעלים של אוסף עטים אשר הוערך על-ידי שמאי מטעמו של הנאשם בשווי של כ-1.3 מיליון ש"ח.

"בכל הצהרותיו המוזכרות של הנאשם למבקר המדינה, כתב הנאשם בטפסים המפרטים את נכסיו, כי ערכו של אוסף העטים שבבעלותו הוא כ-140,000 ש"ח בלבד, והוא עשה כן ביודעו, על-פי חוות הדעת שנמצאה ברשותו כאמור, כי השווי שמסר מופחת לכדי עשרה אחוזים מערכו הנכון, וזאת בכוונה להונות את המבקר".

- העבירה: קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיף 415 (סיפא) לחוק.

עד כאן ציטוט מתוך כתב האישום, המעיד כי מזוז מנסה לתקן חלק קטן ממחדליו בפרשה, בכך שהוא מעמיד לדין את אולמרט בגין הדיווחים הכוזבים למבקר - בפרשת העטים. אך זה מעט מדי ומאוחר מדי. הנזק שנעשה אינו ניתן לתיקון.

השאלות עליהן לא ישיב מזוז


ייאמר כאן, מזוז הפתיע בכך שהוסיף את פרשת עטי היוקרה לכתב האישום. אלא שבכך לא ימרק את חטאיו שלו. מזוז נדרש בזאת להשיב:

• מדוע לא הורה לחקור את אולמרט: כיצד השיג את האוסף המרשים ששוויו, על-פי חוות דעת של אולמרט עצמו, יותר מ-300 אלף דולר;

• מדוע לא הורה לחקור את אולמרט בחשד שסילק/החביא פריטים רבים מהאוסף כדי להרחיקם מבדיקה. על-פי המידע שחשפנו, אולמרט התפאר בעצמו כי הוא מחזיק באוסף ששוויו כמיליון דולר;

• האם מזוז אינו מבין כי האוסף עליו הצהיר אולמרט הינו חלקי ביותר, ונועד, בין היתר, למנוע שאלות מהיכן השיג את הפריטים הרבים שבאוסף וממי קיבלם?

• מדוע לא הורה לחקור את אולמרט בחשד שקיבל מתנות אסורות ו/או ביצע עבירות שוחד;

• מדוע לא חייב מזוז את אולמרט להציג חשבוניות ו/או מסמכים שיוכיחו כי הוא - אולמרט, רכש בעצמו את אותם פריטים ו/או קיבלם כדין.

שאלות אלה יוותרו, כנראה, ללא מענה מצד מזוז, שנהנה בתקופה זו מכותרות מחמיאות לא במעט בזכות מלאכתם של אחרים. ואילו אנו נוסיף לעשות מלאכתנו ולחשוף עוד ועוד מידע הנוגע לאולמרט ואחרים - גם אם כתבלבי ופרשני חצר יגחכו וישמיצו. האמת - סופה לנצח.


[הערה: רשימות נוספות על הליקויים בחקירות ובכתב האישום נפרסם כאן בקרוב]

ביום 16.03.06 חשפנו ב-News1 את פרשת העטים הנובעים (עטי היוקרה). במקביל הגשנו תלונה ליועמ"ש בדרישה לחקירה. על-פי התחקיר שערכנו, אהוד אולמרט היה ונותר אספן כפייתי של עטים נובעים, שאת רובם ככולם קיבל כטובת הנאה ו/או מתנות מגורמים שונים. עשרות שנים עסק בכך. כך הצליח לצבור אוסף עטים ששוויו נאמד בכמיליון דולר.

המידע על האובססיה של אולמרט היה בבחינת סוד גלוי. רבים וטובים שביקשו את קירבתו, אם כדי להתהדר בכך ואם כדי לנצל ישירות את מעמדו, למדו כי האיש מוכן ומזומן לקבל בחפץ-לב עטים נובעים, וכי האיש מוכן לגמול היטב תמורת מתנות אלה. מידע רב בנושא הובא לידיעתי, כולל שמות ומועדים.

על-פי אותו מידע, אולמרט קיבל במשך השנים עטים כשוחד ו/או מתנות בסכום מצרפי כולל המסתכם במאות אלפי דולרים. מיותר כמעט לציין: אולמרט לא דיווח מעולם על המתנות שקיבל בתקופת כהונתו כשר בממשלה, למרות שהוא מחויב לכך על-פי כללי ועדת אשר. הנה שתי דוגמאות, מני רבות:

• עט נובע בשווי 1,750 דולר מאיל ההון טסלר -

איל ההון אלכסנדר טסלר העניק לאולמרט, ב-2005, לדבריו כמתנת יום הולדת, עט נובע בשווי 1,750 דולר. אולמרט מיודד אישית עם טסלר, יהודי שמקום מושבו הוא בגרמניה. כך לפחות מצהירים שניהם. אחד מאנשי הקשר של טסלר בישראל, מקס סמורי, אישר בשיחה עימי כי טסלר העניק מתנה יקרה לאולמרט. הוא ציין, כי הדבר אירע כשישה חודשים קודם לכן, והייתה זו מתנת יום הולדת. סמורי אמר כי טסלר, המתגורר כאמור בגרמניה, התקשר לישראל ושיגר שליח כדי לקנות את המתנה. "כשטסלר קונה מתנה, הוא קונה מתנה יקרה. אתה לא יכול להביא מתנה קטנה".

ומה עשה אולמרט למענו, בתמורה?

בתקופה שקיבל את המתנה, ניסה אולמרט, שכיהן אותה עת כיושב-ראש מנהל מקרקעי ישראל, לסייע לו בעסקיו, לרבות בקבלת היתרים ממנהל מקרקעי ישראל כך שימשיך להחזיק קרקע בבאר אורה, ואף לאפשר תוכניות בנייה להקמת בתי מגורים. טסלר ביקש את התערבות אולמרט, לאחר שמחוז דרום של מנהל מקרקעי ישראל דרש לקבל בחזרה שטח שניתן לו, בלא מכרז - לצורך הקמת פרויקט ספורט שעיקרו מגרשי גולף. טסלר לא עמד בתנאי ההסכם, ועל-כן נדרש המנהל, הממונה על האינטרס הציבורי, לקחת בחזרה את הקרקעות. אולמרט זימן את מנהלת המחוז לפגישה שבה השתתף גם טסלר. לאחר חיבוקים ונשיקות בין אולמרט וטסלר ודברים מפורשים של אולמרט, היא הבינה מה מצופה ממנה. התוצאה: נכון לאוגוסט 2006 (מועד חשיפת הפרשה) טרם נלקחו הקרקעות מידי טסלר. סמורי, נציגו של טסלר, אישר כי סמוך לתקופת מתן המתנה נעזר טסלר באולמרט כדי לבקש ממנהל מקרקעי ישראל שיותיר בידיו את אותה קרקע באזור באר אורה.

• עט נובע בשווי 15,000 ש"ח מתעשיין ידוע -

עם נותני השוחד נמנה גם יזם גדול. זה רכש בתחילת 2006 עט נובע בסכום של 15,000 ש"ח, כמתנה לאולמרט. המתנה ניתנה לאולמרט בתום סיור שנערך במפעל. אותו יזם-תעשיין נזקק רבות לשירותי המשרדים שבראשם עומד אולמרט.

כשחשפנו פרשה זו גיחכו רבים ורעים. פרשני החצר של אולמרט, ובראשם אמנון דנקנר, השתמשו באותם פרסומים כדי להוכיח, כביכול, כי מדובר בעיתונאי הבודה דברים בליבו, במקרה הטוב, או בעיתונאי שירד מהפסים, במקרה האחר.

ההשתהות של היועמ"ש מזוז, או ליתר דיוק - הרשלנות של מזוז, שיחקו לידיו של אולמרט. מידע נוסף שהובא לידיעתי אותה עת העלה חשד, כי אנשיו של אולמרט כבר פועלים כדי לסלק חלק מהאוסף ל"מקום מבטחים".

היועמ"ש מזוז נמנע אז מביצוע מלאכתו. הוא אומנם הורה על בדיקה משטרתית (במקום חקירה יסודית), אך רק למראית עין. כי זאת יש לדעת: החוקרים תודרכו, ומראש, לבצע רק בדיקה ראשונית. לכן אין אולי פלא, כי החוקרים לא טרחו לעשות את המינימום המקובל: לפנות אל חושף הפרשה – החתום-מטה – ולבקשו למסור עדות ו/או מסמכים ו/או ראיות ו/או שמות של עדים פוטנציאליים.

מסקנות מגוחכות


משלא נעשה המינימום שהתחייב, היינו: בדיקה-חקירה רצינית, אין פלא שהיועמ"ש הגיע למסקנות מגוחכות (שבהמשך יטפחו על פניו). במכתב מיום 19.09.06 היועמ"ש באמצעות עו"ד רז נזרי, אל מערכת News1, הוא קבע עמדתו לגבי הפרשה:

• מזוז מבקר את אולמרט על מעשיו -

בחוות דעתו הוא קובע: "אכן, מוטב היה כי מר אולמרט היה נמנע מלטפל במישרין בענייניו של מר טסלר, וזאת נוכח היחסים האישיים ביניהם". עם זאת קובע היועמ"ש, כי לאחר בדיקה/חקירה משטרתית שנערכה בפרשת עטי היוקרה שקיבל אולמרט: "נסיבות הפגישה ותוצאותיה אינן מקימות תשתית לחקירה פלילית". החלטת מזוז עומדת לכאורה בסתירה חמורה לפסק הדין של בית המשפט העליון בפרשת שבס;

• מזוז מאשר: אולמרט קיבל עט יוקרה במתנה -

עו"ד רז נזרי נמנע ממתן פירוט באשר למקרים שנבדקו באותה בדיקה משטרתית. עם זאת הוא כותב: "באשר לעט שניתן על-ידי מר סטלר - ממצאי הבדיקות העלו, כי המדובר ככל הנראה בעט בשווי של מאות שקלים כמתנת יום הולדת, על-ידי מר אלכסנדר טסלר, עימו הוא מיודד שנים רבות". מעניין לציין שמזוז-נזרי - הטוענים כי נערכה בדיקה משטרתית - לא ידעו לנקוב בסכום ששולם בגין אותו עט נובע. הרי נתפסו חשבוניות. הלא כן?

[הערה שלי (י.י.): ככל הנראה? לא נכון. מדובר בעט בשווי 1,750 דולר, וגם נציגו של טסלר, מקס סמורי, אישר כי מדובר בעט יוקרתי בסכום הקרוב לסכום זה. סמורי: "כשטסלר קונה מתנה, הוא קונה מתנה יקרה. אתה לא יכול להביא מתנה קטנה"].

• מזוז מסבן ומקשקש -

עו"ד רז נזרי מתייחס במכתבו בהרחבה לניגודי עניינים לכאורה מצד אולמרט, וכותב: "באשר לישיבה שקיים מר אולמרט עם נציגי מנהל מקרקעי ישראל בהשתתפות ידידו, מר טסלר - הבדיקה [שכללה אף תשאול של גורמים במינהל] העלתה כי מעורבותו של מר אולמרט הייתה מנורית ולא חריגה, וכי לא הופעל לחץ כלשהו על עובדי המינהל על-ידי אולמרט. בנוסף הוברר, כי בסופו של דבר, ידידו של אולמרט, אלכסנדר טסלר, לא זכה לטיפול מועדף במינהל, והפרויקט שביקש לקדם לא אושר. כן עלה בבדיקה, כי מר אולמרט ציין בפני מנהלת המחוז כי הוא מכיר את מר טסלר".

[הערה שלי (י.י.): התערבות מינורית? לא נכון. ראשית, די בעצם קיום הפגישה כדי להפעיל לחץ על בכירי המנהל, הכפופים לאולמרט בתפקידו אז כראש המנהל. אין מדובר בטיפול בעניין רגיל תוך-כדי עבודתו של אולמרט כמי שעומד בראש מנהל מקרקעי ישראל - אולמרט זימן פגישה מיוחדת כדי לסייע לחברו. על-פי החוק, אסור היה לאולמרט לפעול תוך ניגודי עניינים למען ידידו האישי, עם או בלי שקיבל עט יוקרתי; שנית - טסלר הציג שתי בקשות: 1. להותיר בידיו את הקרקעות שקיבל בלא מכרז לצורך הקמת מגרשי גולף, בשטח באר אורה, למרות שלא עמד בהתחייבויות להקים מגרשי גולף; 2. להתיר לו לשנות את יעוד הקרקעות כך שיוכל לבנות עליהן פרויקט מגורים. הבקשה השניה אומנם נדחתה נוכח התנגדותם התקיפה של אנשי המנהל, אך הבקשה הראשונה נענתה, לפחות לתקופה נוספת].