המועדפים: הומואים פוגשים הומופובים - והרייטינג ממריא

וואו, איזה שבוע, איזה קיץ, איזו שנה! חובבי המוזיקה החיה לא זוכרים כזה קיץ מאז הקיץ החלומי של 1993, והשבוע האחרון היה שיא השיאים. מדונה (פעמיים!), פיית' נו מור, MGMT, דינוזאור ג'וניור ו-LCD Soundsystem, כל זה במהלך יומיים דחוסים ומהממים, שהשאירו אותנו עייפים, מאושרים ועם צלצולים באוזניים וכאבים ברגליים. אבל זה היה שווה את התורים, העמידה והכסף הרב ששפכנו על הכרטיסים. השבוע הזה היה כל כך טוב, שהוא עלול להאפיל על שארית הקיץ האדיר הזה. רק בהמשך החודש הזה מחכות לנו הופעות של חוליו איגלסיאס, אוקרביל ריבר וכמובן - לאונרד כהן.

האם האינדי רוק העדין של אוקרביל ריבר עדיין ישפיע עלינו אחרי מתקפת הדיסטורשן האדירה של פיית' נו מור ודינוזאור ג'וניור? האם לאונרד כהן עדיין ירגש אותנו אחרי שראינו את המופע היקר, הצבעוני והמושקע ביותר בעולם באדיבות מדונה? האם יש לנו בכלל זכות לקטר?! ייתכן שלא, אבל כמה טוב להתלונן פעם אחת על צרות של עשירים. כמה טוב להיזכר שאם יש לנו תלונות, הן רק בגלל שאנחנו טובעים בטוּב, משופעים בשפע. בקיץ כזה מפנק, שאלו יהיו הצרות שלנו. עוד נספר עליהן לנכדים שלנו. (גיא חג'ג')

אחרי מדונה, הישרדות ומופעי החו"ל שהשתלטו על חיינו השבוע, גמר כוכב נולד שנערך ביום ראשון, נראה פתאום כמו זכרון רחוק. האם באמת הקדשנו שלוש שעות מחיינו לבחורה עם תלבושות סאדו-מאזו גרועות ולבחורה חביבה אך סתמית לחלוטין שנשכחה עוד בטרם שודר הפרומו לעונה החדשה? ובכן, התשובה המצערת היא כן. אבל בתוך מבול הביצועים הבינוניים ובחירות השירים התמוהות, ובין מקבץ פרסומות אחד למשנהו, עלה לבמה ישראל בר-און, הזוכה בעונה השישית של "כוכב נולד". אחרי שזכה בתוכנית עם שיר מקורי ומקסים, הקהל באילת ציפה שבר און יספק את הסחורה וירגש אותו עד דמעות. אבל בר-און, ככל הנראה הדבר הכי טוב שיצא מתרנגולת הזהב של "קשת", בחר לבצע שיר מקורי חדש עם מילים הזויות ולחן כלייזמרי הזוי עוד יותר. במשך שלוש דקות הוא השתעשע עם חלילנים ונגן אקורדיון ופיזם, ספק לעצמו, ספק לקהל, את המילים "אני גזור עלייך, אני תפור עלייך" עם מבט תמים וכובש בעיניים. בסוף הביצוע הקהל השתתק, צביקה הדר גימגם במבוכה ומיד אחר כך זכינו בעוד ביצוע סתמי להחריד של המתמודדים בעונה הנוכחית. אבל לרגע אחד משהו חרק במכונה הטלוויזיונית המשומנת, וניצוץ של אותנטיות וסגנון מוזיקלי מקורי נכנס אלינו לסלון. ואולי בשביל רגעים כאלו שווה לסבול 100 פרסומות בתוכנית של שלוש שעות. (נטע אלכסנדר)

בעוד יכולת השמיעה חוזרת בהדרגה לאוזניים, מתבהרת תובנה עיקרית אחת בקשר לערב הרוק המפלצתי שהתארח בגני התערוכה ביום שלישי: פיית' נו מור ענקים, דינוזאור ג'וניור מלכים, אבל שתי להקות הענק האמריקניות האלו, כל אחת עם רזומה שאפשר ללמוד באקדמיה לרוקנ'רול, עמדו משתאות מול מה שקרה בהופעת החימום המקומית. Monotonix, להקה ישראלית שבשנתיים האחרונות חורשת את ארה"ב ואירופה ומופיעה כמעט 30 הופעות בחודש, פתחה את הערב במפגן רוקנ'רול שהגיבורים המקשישים מאמריקה בטח נשארו מולו בפה פעור וסיננו "פאק, אז ככה עושים את זה".

המוזיקה של מונוטוניקס אולי לא מחדשת הרבה - גירסה בשרנית של פאנק, גאראז' ומטאל - אבל המופע שלהם הוא זיקוק של רוח הרוקנ'רול. את המופע בגני התערוכה הם התחילו בטיפוס על הקהל, כדי להגיע לעמדת ההופעה - זירה קטנה בתוך הקהל עצמו שהכילה רק את מערכת התופים. כשהגיטריסט יונתן גת דפק את הדיסטורשן הראשון, הקהל כבר היה בטירוף, משפריץ בירה וזיעה לכל עבר. חגי פרשטמן נאלץ לרדוף אחרי התופים שלו, שבסוף כל שיר נגררו למקום אחר ברחבת הקהל על-ידי הסולן הפסיכוטי והתיאטרלי עמי שלו, שבתורו חשף ישבן שעיר ובילה את רוב ההופעה על זרועות הקהל, שר וצורח, מזנק ונופל. באחת הפעמים הוא נפל ישר על אפו של מעריץ נלהב, שיצא מהמעגל מדמם אך מבסוט. זה אולי נשמע נורא אבל זה בדיוק מה שהיה חסר כל כך בהופעות המרוחקות של פיית' נו מור או דינוזאור ג'וניור: מגע אלים ובלתי אמצעי עם הקהל, השתלהבות היצרים שמרכיבים את רוח הרוקנ'רול מאז ומתמיד - סקס, אלימות והתפרצויות זעם. את כל אלה הפגינה להקה ישראלית קטנה אחת של שלושה אנשים, בעוצמה שהאפילה אפילו על מייק פאטון. (גיא חג'ג')

זוהי לא תקופה טובה לאוהבי הקולנוע הירושלמים. בית הקולנוע בקניון מלחה נסגר לטובת רשת אופנה ועתידו של קולנוע "לב סמדר", ששוכן במבנה מקסים בלב המושבה הגרמנית, לוטה בערפל לאחר שבית המשפט הורה על מכירתו לפני כחודש.

במקום להרים ידיים, קבוצת תושבים החליטה לעשות מעשה ולנסות להעביר את ניהולו של הנכס לתושבי העיר, שיוכלו לרכוש מניה באלף דולר. אם אלפים בודדים יירכשו מניות, ניתן יהיה לקנות את השליטה במקום ולנהל אותו כקואופרטיב. עדיין מוקדם לדעת האם היוזמה הזו תצליח, אבל מהסיפור הסבוך של לב סמדר אפשר להסיק מסקנה אופטימית: אסור להרים ידיים כאשר נכסי תרבות עם עבר עשיר ומחויבות לאמנות ולקהילה עומדים להסגר. לא מעט בתי קולנוע מיתולוגיים נסגרו לטובת יוזמות נדל"ן, רשתות מסחריות או סתם הזנחה פושעת. "לב סמדר", שמאפשר לתושבי העיר החילוניים לראות כבר שנים סרטים מעולים גם בסופי שבוע, הוא חלק מלבה הפועם של המושבה, והוא בהחלט מקום שכדאי להילחם עבורו. אחרי הכל, בכמה בתי קולנוע בישראל אפשר לצפות באלמודובר כשכוס צ'אי מונחת לצדכם וכסאות מרווחים במיוחד מאפשרים לכם למתוח רגליים? (נטע אלכסנדר)

זוכרים את הימים בהם דן מנו קטן ותחמן הצליח לסובב מדינה שלמה סביב האצבע הקטנה שלו? כולם דיברו אז על הנוכל המבריק והשרמנטי של האיים הקאריביים ועל מעשי התחבולה ה"נוראיים" שהוא מעולל לחבריו לשבט. עברו פחות משנתיים ומסתבר שסף הגירוי של צופי הריאליטי דורש בדיקה מחודשת. בחור עם בייבי פייס שמשתובב להנאתו בשקרים לבנים כבר לא עושה כלום לאף אחד. תאביסו אותנו במתמודדים קטועי יד שמאבדים את הפרוטזה על האי, במתנחלות חוזרות בשאלה עם דיבור מעצבן, פנים חרגוליות וגישה אובר-אופטימית לחיים ובכלל, כל המרבה באקסטרים וביזאר, הרי זה משובח.

אפילו ב"אמא מחליפה", ריאליטי עם כוונות טובות יותר מצ'ק של מיליון שקלים, הגדילו לעשות בפתיחת העונה החדשה כשבחרו בדינה, אישה חשוכה והומופובית ברמה עוכרת שלווה ושלחו אותה לביתם של איאן ודניאל, זוג הומואים דתיים שנישאו בחתונה דתית, מגדלים שלושה ילדים אפרו-אמריקנים ושמים לכולם (גם לבת) כיפה על הראש.

אז נכון, הם אנשים מקסימים והגברת דינה יכולה ללמוד מהם דבר או שניים על קבלת האחר. אבל הבימוי המגמתי והבחירה להכניס אותם לגוב האריות החשוף וההומופובי, מצליח בעיקר להרגיז ולהרתיח בעוד המסר המקורי של התוכנית מתמסמס לחלוטין ונופל גם הוא קורבן לאלוהי הרייטינג הרעב. (ליבי בגנו)