שנה ושמונה חודשים של ייסורים בלתי נגמרים, כאבים, דיכאון ובעיקר עצב, מלווים את מרים עראמי ובני משפחתה. בנה של מרים הוא רואי נתנאל עראמי, שנרצח על ידי מחבלים שחתכו את חבל הסנפלינג שבו השתמש במהלך עבודתו באתר בנייה בפתח תקווה. רוצחיו טרם אותרו. בביתה בבת ים היא מספרת לוואלה! NEWS על הלילות הלבנים, על הפגישות עם הפסיכולוגים, המצב הנפשי הקשה, הגעגועים העזים ובעיקר על הכעס על משטרת ישראל וגורמי הביטחון, שהאירוע שבו נרצח בנה אינו בראש מעיינם, לטענתה. "שכחו את משפחת עראמי", אמרה. נתנאל עראמי, בן 26, הותיר אחריו אישה, שלושה ילדים, בהם בת שלא הכיר, זוג הורים ואחים כואבים.
שלושה בני אדם נעצרו בחשד לחיתוך הכבל שאליו היה מחובר עראמי בעת עבודתו, אך לאחר חקירת גורמי הביטחון הם שוחררו. בנובמבר 2014 התיר בית המשפט השלום בפתח תקווה לפרסם כי כיוון החקירה המרכזי הוא לאומני ובמקביל הוכרה משפחת עראמי כנפגעת פעולת איבה. השופטת מרב גרינברג שטיפלה בתיק כתבה כי "בתיק החקירה נעצרו ונחקרו על ידי שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל שלושה חשודים בחשד שהיו מעורבים בגרימת מותו ממניע לאומני. השלושה שוחררו לאחר חקירה ארוכה, וזאת לאחר בחינת התיק בפרקליטות ומאחר שלא נמצאה הצדקה משפטית להמשך מעצרם. החקירה נמשכת".
לקריאה נוספת:
הותר לפרסום: תאונת הסנפלינג פיגוע לאומני
אמו של הפועל שנרצח בכתה: "אנחנו כמו במטווח"
חשד: פועל הבניין שנפל מגובה בפתח תקווה - נרצח
מסיור בבית משפחת עראמי ניתן לחוש עד כמה המוות של נתנאל נוכח בחייהם. על הקירות בסלון ביתם, לצד תמונות בני המשפחה, תלויה גם תמונתו הגדולה של נתנאל. "משפחת עראמי נשכחה, אני מרגישה שלא סופרים אותנו", אמרה מרים, "מה חשבו שם במשטרה, שנמשיך הלאה עם החיים שלנו וזהו? נגמר ונסלח? אי אפשר להמשיך את החיים".
לפני כחודש היא פרסמה פוסט בפייסבוק שבו קראה לנבחרי הציבור והפוליטיקאים לעלות שוב את חקירת רצח בנה לסדר היום הציבורי. "מחוסר ברירה פניתי לחברי כנסת. רציתי להעלות את המודעות הציבורית. לא ייתכן שאדם הולך לעבודה ולא חוזר". עם זאת, לדבריה, "חוץ ממשה פייגלין, (שכבר אינו מכהן כחבר כנסת - א"ר) שליווה אותנו מההתחלה ולא עוזב את הנושא, אף חבר כנסת לא פנה אלינו עד הפוסט שלי. אחרי הפוסט התקשרו כמה חברי כנסת, אבל הכול זה דיבורים. ח"כ עליזה לביא כתבה מכתב פנייה לשר הביטחון ליברמן בעניין החקירה, וזה מעשה אצילי שראוי להערכה".
בחודשים האחרונים מנסה מרים לפנות לכל מי שהכיר את נתנאל, לדלות עוד מידע על רגעיו האחרונים. היא מתקשרת בהתרגשות לגלעד, מי שהיה חברו הטוב של בנה ודיבר איתו ברגעים שנפל אל מותו. "השיחה האחרונה עם נתנאל הייתה שיחה רגילה", שחזר גלעד, "נתנאל סיפר לי שהוא לקח את איתן לגן ושיתף כמה קשה היה לו להגיד שלום, כמה שזה קשה להיפרד. אני אמרתי לו 'מה עכשיו להיפרד ממנו? הוא כולה בגן', אז הוא אמר לי, 'אתה תראה, כשיהיו לך ילדים ותשים אותם בגן'".
לדבריו, הם המשיכו בשיחתם ודיברו גם על ההיריון של אשתו של נתנאל, מוריה. "הוא אמר שהיריון זה קשה מבחינה כלכלית ואני אמרתי לו 'עזוב יהיה בסדר, כל ילד בא עם הפרנסה שלו'. בדיוק בדקות האלה אני זוכר ששמעתי אותו צועק. שמעתי רוח והשיחה לא התנתקה, אני ניתקתי. אמרתי לו 'אני אחזור אלייך עוד כמה דקות', וזהו. ישבתי בבית וחשבתי הרבה וניסיתי לשחזר את מה שהיה, זה לא משהו שאני יכול לשכוח". כל זמן שהוא משחזר את השיחה האחרונה, הדמעות של מרים לא מפסיקות לזלוג. ניתן לראות את הצער, ובעיקר את הגעגועים, לבנה.
מרים, שהתייאשה מהחקירה הרשמית, החליטה לפתוח בחקירה משל עצמה. היא פנתה לאנשים שעבדו באתר הבנייה על מנת שיתנו לה פרטים נוספים שאולי ישפכו אור על מידע חדש בקשר לתעלומת הרצח. "כשזה קרה הגיעו למקום שני שוטרים. משום מה, הם לא תיחמו את השטח ולא עצרו את כל עובדי האתר לתשאול. בינתיים, עובדי האתר הפלסטינים כבר הספיקו להסתלק עם ההסעות, ורק אחרי שהגיעו אנשי המז"פ שקבעו שזאת לא תאונה, אלא רצח, הגיעו כוחות הביטחון והחלו לחפש ולאסוף עדויות. החוק אומר שצריך לתחם את האזור ולעצור את כולם בסביבה, אפילו אם הם לא בגדר אשמים, בשביל עדויות, מה קרה שם?", היא תהתה.
עראמי לא מסתירה את כעסה הרב על משטרת ישראל ועל האופן שבו נחקרו החשודים לכאורה ברצח בנה. "מעולם, אפילו לא פעם אחת, המשטרה ניגשה ואמרה 'משפחת עראמי בואו ניתן לכם פרטים מה קרה'", הסבירה. לדבריה, המשפחה והמשטרה נפגשו ארבע פעמים, אך גם פגישות אלו "היו בכוח". "דרשתי באינספור שיחות שמישהו ידבר איתנו ויסביר מה קרה ואיך היה", המשיכה, "באחת השיחות אמרו שיש שלושה עצורים, שניים בחקירה, ועוד אחד שקשר את עצמו לפרשה. אבל מה זה אומר? אני לא מבינה ולא יודעת. אחר כך, הגיעה השיחה שבה אמרו לנו ששחררו את החשודים ונשאר רק חשוד אחד".
"היינו פעם אחת בפרקליטות", המשיכה, "היינו אמורים להיפגש עם הפרקליטה ומשום מה לא יצא לה להגיע. בעיניי זה זלזול במשפחה. היו שם שני עורכי דין מהפרקליטות ואחד מהם אמר לי 'זה לא שאנחנו מתעסקים עם זה כל יום'. זה משהו שלא יוצא לי מראש. סיפרתי מה אותו עורך דין אמר לי, והתגובה מיהרה להגיע. אמרו לי שזו הייתה 'אמירה אומללה', אבל זה לא מעניין אותי. אני רוצה לדעת מה נעשה ואם עושים את המאמצים כדי לתפוס את הרוצחים של הבן שלי. איזה רצח אכזרי, בן אדם חסר אונים על חבלים, חותכים לו את החבלים והוא מתרסק למטה. זה לא משהו שאבא ואימא והמשפחה יכולה לחיות עם זה ולישון בלילה".
"מאז הרצח של נתנאל אין לנו חיים"
המחשבות שרוצחי בנה עדיין מסתובבים חופשי ואולי מתכננים את הרצח הלאומני הבא, לא נותנים למרים מרגוע. "מאז הרצח של נתנאל אין לנו חיים. הרוצחים מסתובבים, חיים את החיים שלהם, ומי יודע איזה רצח הם מתכננים בפעם הבאה. רק אחרי עוד רצח נהיה חכמים?".
בעודה אוחזת בתליון שעליו מופיעה תמונתו של נתנאל, היא נזכרת בשעות הקשות עד לבשורת האיוב על רצח בנה. "היינו אמורים לצאת לחגוג לי יום הולדת, ואז הגיע טלפון פתאומי מאוהד בני, 'אימא אל תצאו, משהו לא טוב קרה. נתנאל דיבר עם גלעד (חברו הקרוב) ובאמצע השיחה קרה משהו ומאז לא מצליחים לתפוס את נתנאל'".
אחרי השיחה שקיבלה מבנה אוהד, מרים ובעלה פתחו בשורת טלפונים לבתי החולים ולמשטרה. "בינתיים, כל בת ים יודעת. כולם כבר מתחת לבניין שלנו. חברים של שמואל, החתן שלי, מזק"א כבר סיפרו לו והוא לא ידע מה לעשות. כל אותו זמן - המשטרה לא הגיעה, אף אחד לא הגיע. החלטתי להיכנס לאינטרנט, שם ראיתי שבחור צעיר, בן 26, נפל באתר בנייה בפתח תקווה. כל הפרטים תואמים לנתנאל, חוץ מהשם. מיד שלחתי את אוהד בני, שהיה כמו אח תאום של נתנאל, ואת גלעד חבר של נתנאל לאתר הבנייה. הם הגיעו לאתר יחד עם כוחות הביטחון, ראו את האסון ולא ידעו איך לבשר לנו. בינתיים, אנשים מתקשרים לנחם אותי. אפילו מאתר הבנייה באו. אמרתי לכולם 'אני לא רוצה להאמין. המשטרה לא הגיעה. לא רוצה להאמין עד שהם יגיעו'".
לדבריה של מרים, רק בשעה 20:00 בערב הגיעו מהמשטרה למוריה, האלמנה, ובישרו לה. "איך בישרו לה? איזה גועל נפש. כשהיא עם התינוק על הידיים. היא השתוללה, לא נתנו לה להירגע, ישר רצו שתגיע לחתום בתחנת המשטרה שהיא מאשרת את נתיחת גופתו של נתנאל. לא הסכמנו. למשטרה יש דרישות אבל איפה מה שמגיע לנו? אינפורמציה, הסברים, פרטים ראשונים מהחקירה". מרים ממשיכה ומוחה: "מהתחלה הסיפר הזה היה מעוות. אם כוחות הביטחון ידעו שזה פיגוע לאומני, למה לא נתנו לנו לקבור אותו כמו שקוברים אדם שנרצח בפיגוע? כדי לא לעשות לנו עוד עוגמת נפש ולדחות את ההלוויה?".
מרים מדגישה כי היא לא מתכוונת לוותר, עד שתגלה אחת ולתמיד מי רצח את בנה. "לא אתן שישכחו את המשפחה שלי. המעגל חייב להיסגר. אנחנו חייבים לקבל מנוחה לנפש שלנו. אנחנו רוצים לדעת מה קרה באמת לנתנאל ואיפה החקירה עומדת היום. לא אנוח עד שרוצחי בני ימצאו את עצמם מאחורי סורג ובריח".
מכיוון שהמשפחה מוגדרת נפגעת פעולות איבה, משטרת ישראל הפנתה לקבלת תגובה משירות הביטחון הכללי. משב"כ נמסר: "לא נוכל להוסיף פרטים על אודות החקירה עקב צו איסור פרסום בתוקף".