פעם זה בבית קולנוע בקולורדו, פעם זה בבית ספר בקונטיקט, פעם זה במועדון באורלנדו. פעם זה חולה נפש, פעם זה פושע, פעם זה טרוריסט. כמו בדוח חניה שצריך רק למלא בו תאריך, מקום וסכום – כך גם במעשי הרצח בנשק חם בארה"ב: השלימו את התאריך, המקום ומספר הקורבנות. והאמריקנים מתעקשים שלא ללמוד את הלקח המתבקש: די לנשיאת הנשק הבלתי-מוגבלת!

נכון, הזכות הזאת קבועה בחוקה – שנכתבה לפני כמעט 250 שנה. האמריקנים כבר הגיעו לירח ולמאדים, המציאו את פצצת האטום ופצצת המימן, נתנו לנו את המחשב האישי ואת האינטרנט – וממשיכים בחלקים ניכרים מחייהם הציבוריים לפעול לפי כללים שנועדו למאבק בבריטים. בעוד בבריטניה הולך וגדל המלך-לעתיד ג'ורג' השביעי, בארה"ב עדיין חושבים שג'ורג' השלישי הוא האויב.

התוצאה היא 300 מיליון כלי נשק על 300 מיליון תושבים, כולל נשק אוטומטי ורובים צבאיים מתקדמים. זה אפשרי, כי "איגוד הרובאים הלאומי" הוא השדולה החזקה ביותר בוושינגטון, שמשמנת חברי קונגרס בעשרות ומאות מיליוני דולרים. קראתם נכון: שחיתות פשוטה שבארה"ב היא חוקית לגמרי. את המחיר משלמים מדי שנה אלפים חפים מפשע, בכל הגילאים ובכל הצבעים. העיקר שחברי קונגרס מושחתים ימשיכו לשבת על כסאותיהם – המגואלים בדם הקורבנות.

"האמריקנים מתעקשים לא לקרוא לילד בשמו" – כתב רון בן-ישי, בצורה קולעת כדרכו, למחרת הטבח באורלנדו. ברק אובמה התפתל והשתמש בכל המילים האפשריות, כדי שלא לומר את שתי המילים הנכונות היחידות: טרור איסלאמי. שיא הגיחוך הגיע כאשר אובמה אמר שאין ראיות לכך שהרוצח עומאר מטין היה חלק מתכנון נרחב. כן, אדוני הנשיא, ככה עובד דאעש מחוץ לסוריה ועירק: הוא נותן עידוד והכוונה, והמחבלים פועלים לבדם. אם אתה לא יודע את זה, תפטר את כל מערך המודיעין שלך. ואם אתה יודע ומתעלם, אוי לנו ואבוי לעולמנו.

אובמה לא יכול להודות שמדובר בטרור איסלאמי, כי הדבר ימוטט חלק ניכר ממדיניות החוץ שלו, הכושלת ממילא. אובמה הושיט יד לאיסלאם, הבהיר שארה"ב אינה נמצאת במלחמה איתו – ובתמורה קיבל את ההתקפות הקשות ביותר מאז 11 בספטמבר. אובמה רץ כאחוז אמוק להסכם עם אירן – ובתמורה קיבל, לפי משרד החוץ שלו-עצמו, את המשך הסיוע של טהרן למחבלים ברחבי העולם.

הרי אין הבדל של ממש בין דאעש נגדו נלחמת ארה"ב לבין חיזבאללה בו תומכת אירן. אלו ואלו רוצים להשליט את האיסלאם על העולם, אלו ואלו רואים את הנוצרים והיהודים ככופרים שדינם מוות, אלו ואלו רוצחים המוניים של קורבנות חפים מפשע. אז דאעש עורף ראשים וחיזבאללה מטמין פצצות. זה באמת לא משנה. התחרות האמיתית היחידה ביניהם היא על ההנהגה. את האמת הברורה הזאת אובמה לא מסוגל לומר ואת הלקח הברור הזה הוא לא מסוגל ללמוד.

אפשר להתייחס בציניות לאזהרות של ראשי המשק בפגישתם השבוע עם משה כחלון מפני השלכות חוק שכר בכירים, מצב הדיור ועוד. ייתכן שהציניות אפילו תהיה מוצדקת. אבל את תשומת ליבי משכו דבריו של מייסד צ'ק פוינט, גיל שויד: "בגלל פופוליסטים שמנהלים קמפיינים בנושאי מיסוי, אני רואה כותרות שחברות מקבלות המדינה יותר ממה שהן משלמות. צ'ק פוינט לא מקבלת שום דבר מהמדינה. אנחנו לא רוצים לעזוב את ישראל, אבל זה נראה הכי קל לעשות".

שויד אינו שייך ל"חזירים הקפיטליסטיים". הוא אינו מנקר עיניים. הוא אינו מחפש כותרות. הוא עשה את הונו במו ידיו. הוא מביא למדינה מאות מיליונים ואולי גם מיליארדים במטבע חוץ, במקומות עבודה ובמיסוי. לכן, כאשר שויד אומר דברים כאלו – חובה לראות בכך אזעקה מהדהדת. במיוחד משום שהוא צודק. קיימת בישראל אווירה מתלהמת נגד אנשי עסקים, במיוחד אם הם מצליחים רחמנא ליצלן.

מילא כל מיני חברי כנסת שחיים מכותרות, וכמה שיכוונו יותר נמוך – יקבלו כותרת יותר גבוהה. מילא כל מיני עיתונאים שלא טורחים ללמוד את החומר ולא מגיבים על העובדות. אבל חובתה של הממשלה להיות שקולה, אחראית והגיונית. חובתה ללמוד את הלקח מחברות רב-לאומיות שלא רוצות לבוא לישראל, מחברות ישראליות שיוצאות מהבורסה בתל אביב. בכפר הגלובלי של 2016 קל יחסית להעביר עסקים ממדינה למדינה, וסוגיות של מיסוי וסיוע ממשלתי הן קריטיות בבחירת המיקום. חשוב מאוד שכחלון יפנים את המסר של שויד ויפעל בהתאם.

לאחר שנאסר עליו לעסוק בענייניה של קבוצת בזק, חייב היה בנימין נתניהו להסיק את המסקנה האחת והיחידה, ולמנות שר תקשורת במשרה מלאה. להיות שר תקשורת שלא יכול לגעת בבזק, זה כמו להיות שר בריאות שלא יכול לגעת בבתי החולים. במקרה של נתניהו, הלקח צריך להיות ברור עוד יותר, שכן רק בעור שיניו הוא נמלט מפסק דין של בג"ץ שיאסור עליו לשמש כשר במשרדים נוספים.

כל התופעה הזאת, של ראש ממשלה שהוא גם שר (ונא לזכור שנתניהו הוא גם שר החוץ ושר הכלכלה), מבזה את המינהל התקין. כי ממה נפשך: אם לא צריך שר במשרה מלאה – אז צריך לבטל בכלל את התפקיד; ואם צריך – אז ראש הממשלה מחפף כאשר בנוסף ל-1,001 מטלותיו-שלו הוא גם מתיימר לעמוד בראש משרד. על אחת כמה וכמה כאשר מדובר כיום בשניים מהמשרדים החשובים ביותר בממשלה מודרנית (חוץ ותקשורת; כלכלה היה ונשאר מיותר).

את נתניהו כל זה לא מעניין. החשבונות הפוליטיים גוברים אצלו על טובת המדינה, הציבור והמשק, כמו גם על ההיגיון וכללי ממשל בסיסיים.

בניגוד למה שמכרו לציבור כמה עיתונאים שלא קראו את פסק הדין, וכמה דוברים-מטעם שאולי קראו אותו ולבטח סילפו אותו, השופט המחוזי אליהו בכר לא הוריד את "קמפיין שוקה" של ביטוח ישיר בגלל לשון הרע. בכר הסביר, שמאחר שהביזוי שם הוא של סוכני הביטוח ככלל, אין להם עילת לשון הרע שכן החוק אינו מכיר בדיבה קבוצתית. בכר הורה להפסיק את הקמפיין בנימוק שהוא מוסר לציבור עובדות לא נכונות: כאילו סוכני הביטוח מפגרים טכנולוגית וכאילו בכל מקרה הביטוח דרכם יהיה יקר יותר. במילים אחרות: ביטוח ישיר לא אמינה.

פסק הדין הזה תלוי ועומד בערעור בבית המשפט העליון, ובשבוע שעבר דחה השופט יצחק עמית את בקשת ביטוח ישיר לאפשר לה להחזיר את הקמפיין עד להכרעה בערעור. עמית גם הדגיש, שלא יתן את ידו לנסיונות לעקוף את פסק הדין הנוכחי. הוא רק התיר לחברה לומר לציבור, שאצלה חוסכים את עמלת הסוכן ולהציע לו להשוות את הפרמיות.

זה לא הפריע ליחצ"נית של ביטוח ישיר – שאת שמה לא קלטתי – להתקשר אלי ולטעון שבניגוד לכותרת שלנו, עמית לא הקפיא את הקמפיין. לטענתה, עמית נתן לחברה את הדבר הכי חשוב שהיא רצתה: להגיד שהיא יותר זולה כי אצלה אין עמלת סוכן. בסופו של דבר קטעתי את השיחה, כי אני לא מוכן שגם ינסו לעבוד אלי, גם יבלפו לי וגם יחשבו שאני אידיוט. והעיקר: ביטוח ישיר הוכיחה שוב, שאי-אפשר לסמוך על-אף מילה הנאמרת בשמה.

לאחר שהודחה שוב בחצי גמר הפלייאוף ואחרי עונה קטסטרופלית, פיטרה קבוצת הכדורסל מכבי תל אביב את המאמן ז'אן טבק והחתימה את ארז אדלשטיין. אבל חוץ מזה, חוזרים שמעון מזרחי ואנשיו על כל הטעויות שגרמו להתרסקות השנה. ההנהלה ממשיכה לבחור את השחקנים מאחורי גבו של המאמן, כאשר הפעם הוחתמו כמה מהם עוד לפני שבכלל היה ברור מי יאמן את הקבוצה בשנה הבאה.

חוץ מזה, תהיו בטוחים שמזרחי ודייוויד פדרמן ימשיכו לשבת על הספסל ולעשות פרצופים שייקלטו היטב במצלמות – מחזה שלא תראו בשום קבוצת צמרת באירופה. המנהל ניקולה וויצ'יץ' – מהאחראים המרכזיים לפארסה השנה – ימשיך להתנשא עם כל 211 הסנטימטרים שלו מעל ראשו של המאמן בפסקי הזמן. אבל מה זה משנה, אם בזכות הסכם שערורייתי עם היורוליג, מכבי תמשיך להופיע במפעל הבכיר של היבשת למרות שכבר שנתיים ברציפות אינה זוכה באליפות, ואינה זוכה בה בארבע מתוך עשר העונות האחרונות.