אלפסי המאמן, משעור התגלית, מונרו שחקן העונה

אחרי 33 מחזורים, שלושה סיבובים ואין ספור רגעים מרגשים, העונה הסדירה בליגת ווינר סל הגיעה לסופה. היורדות הוכרעו ורבע גמר הפלייאוף יתחיל בחמישי וזה הזמן להכריע מי הם המצטיינים, מי הם המאכזבים ומה הדברים שנרצה לזכור או שלא מהעונה הזו.

השחקן הצעיר: תמיר בלאט
הוא תמיד יוזכר כ"בן של" וכנראה שהייחוס המשפחתי לפעמים יהיה בעוכריו, אבל הרכז הצעיר של הפועל תל אביב שחגג לאחרונה 19 אביבים, עשה קפיצת מדרגה מאוד משמעותית העונה. בכל העונה שעברה תרם בלאט 5 נקודות ב-10 המשחקים בהם שותף, 0.5 נקודות ב-5.5 דקות בממוצע לערב. העונה? הרכז הפך לחלק חשוב מהרוטציה של שרון אברהמי וקיבל קרדיט שהגיע לו. הוא כמעט שילש את כמות הדקות שלו ל-14.5 והעמיד ממוצעים של 4.9 נקודות ו-2 אסיסטים לערב, כל זאת כשהוא צולף מעבר לקשת ב-42.4%, מהגבוהים בליגה. בלאט הקפיץ לא מעט פעמים את הקהל בהיכל קבוצת שלמה, שלפעמים נדמה שהאוהדים האדומים שכחו שאבא שלו ניצח אותם בלא מעט משחקי דרבי.

תמיר בלאט. פוטנציאל אדיר (רדאד ג´בארה)

כמעט זכה בתואר: איתי שגב
בעונתו הראשונה במכבי ת"א, אז בעונת 2012/13, שגב היה בסך הכל נער פוסטר, שיחק בשמונה משחקים ותרם קצת יותר מנקודה לערב. מאז הושאל לחולון ולהפועל גליל/גלבוע וגם לא כל כך הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי. העונה, הפורוורד בן ה-21 הגיע דרך הדלת הקדמית, זכה לחשיפה, הפך לנקודת האור בעונה החשוכה של הצהובים וקיבע את מעמדו כישראלי לגיטימי שפתח 10 פעמים בחמישייה ותרם 5.2 נקודות, 4.7 כדורים חוזרים בממוצע לערב. כנראה שאיתי שגב הוא בהחלט השורד האולטימטיבי.

איתי שגב. נקודה של אור מתוך החושך (רדאד ג´בארה)

השחקן המשתפר: שון דוסון
מכבי ראשון לציון הייתה הקבוצה האטרקטיבית ביותר בליגה העונה ולא בכדי. ההתעופפויות, המהלכים האוויריים והדאנקים המדהימים הכו גלים גם מעבר לים והסגנון של הקבוצה מעיר היין עשה שמח גם ביורופקאפ. שחקן אחד שחתום יותר מכולם על הכדורסל היפה לעין הוא הפורוורד הצעיר שרשם מבחינתו עונת שיא של 15.7 נקודות, 6 כדורים חוזרים ו-3 אסיסטים בממוצע ל-31.7 דקות בערב. הדבר החשוב מכך, העונה דוסון הראה בגרות, הפך לשחקן מפתח ושיפר את עצמו על הפרקט ומחוצה לו. בעונה שעברה פתח הכישרון מעיר היין בסך הכל 10 פעמים בחמישייה ועדיין העמיד 13.2 נקודות, 5.5 כדורים חוזרים ו-2.1 אסיסטים. העונה דוסון פתח בכל 32 המשחקים של קבוצתו והיה בורג מרכזי בהעפלה לרבע גמר היורופקאפ ולהעפלה לפלייאוף מהמקום השישי בסופו של דבר. יש אפילו שסוברים כי השיפור העצום שעשה ביכולתו עוד יביא אותו ל-NBA. ימים יגידו.

שון דוסון בפוזה מאוד אופיינית לו (מוחמד מוררה)

כמעט זכה בתואר: בר טימור
הגארד הנפלא של הפועל ירושלים עדיין לא מיצב את עצמו כשחקן חמישייה, אך קשה להתעלם מהמספרים שהוא העמיד העונה, שהיו טובים בהרבה מעונת האליפות. ב-2014/15 היו לטימור 8.2 נקודות עם 41% מעבר לקשת השלוש, 1.7 כדורים חוזרים ושני אסיסטים מדי ערב ב-18.6 דקות. דני פרנקו החליט להעניק לגארד הצעיר חשיפה גדולה יותר העונה והדבר בא לידי ביטוי בשורה הסטטיסטית של טימור, 9.6 נקודות ושיפור ל-44.6% ל-3, בתוספת שני כדורים חוזרים ו-3.2 אסיסטים, כל זאת ב-24 דקות למשחק. מהרגע שמאט ג'נינג עזב את הקבוצה, טימור פרח ולקח את המושכות והעמיד מספרים יפים מאוד.

בר טימור. השתפר וזכה לקרדיט (איתי כהן)

התגלית: כארם משעור
לא מעט גבות הורמו הקיץ כאשר הפאוור פורוורד שהחל את קריירת המכללות בארה"ב ב-UNLV היוקרתית ועשה חיל במכללת מורהד סטייט הצנועה בעונתו השנייה עם ממוצעים יפים של 10.9 נקודות למשחק בתוספת 5.9 כדורים חוזרים, בחר לשוב לישראל. אך למשעור, השחקן היחיד מהמגזר הערבי בליגה הבכירה בישראל, יש כל כך הרבה כישרון ופוטנציאל שהמרוויחות היחידות מכך יהיו הקבוצות בהן ישחק ונבחרת ישראל שכבר הבינה מה מסתובב לה כאן ממש מתחת לאף. בעונתו הראשונה בבני הרצליה, הפורוורד השתלב מצוין בסגל הצעיר והעמיד שורה סטטיסטית נהדרת של 8.4 נקודות, 4.1 כדורים חוזרים ו-1.1 חטיפות למשחק ב-20 דקות לערב. עבאס סואן בגרסת הכדור הכתום.

כארם משעור. בינגו של גורקה (עמרי שטיין)

כמעט זכה בתואר: ג'ון דיברתולומאו
אחרי לא מעט חודשים של חיזורים, מכבי חיפה הצליחה לשים את ידה על היהודי-אמריקאי של פאלמה "אייר אירופה" מהליגה השנייה בספרד. הירוקים קיוו שההחתמה לפחות תעבה את סגל הישראלים, אך ספק אם הם שיערו לעצמם שמדובר בקלע טהור, בעל יכולת פנומנלית מעבר לקשת ובלוחם שעשוי ללא חת. ב-33 המשחקים בהם שותף, תרם דיברתולומאו 9 נקודות, 3 כדורים חוזרים ו-2 אסיסטים ומעבר לקשת צלף ב-38% אחוז. בכרמל כבר מתחילים להתרגל לחיים ללא דגן יבזורי.

ג´ון דיברתולומאו. הימור משתלם (רדאד ג´בארה)

שחקן העונה: דריל מונרו
מכבי ראשון לציון הציבה לעצמה כיעד להגיע לפלייאוף והיא עמדה במשימה, אבל לא הכל הלך חלק. היא גם הציבה לעצמה כיעד להגיע לשלבים המאוחרים ביורופקאפ, אבל גם זה לא היה פשוט במיוחד. שרון דרוקר פוטר ועזב בבושת פנים, רומרו אוסבי ודריק באיירס שוחררו ובכל זאת הכתומים מעיר היין עמדו בציפיות. כיצד? דריל מונרו. האמריקאי סיפק עונת בכורה חלומית והפך לזר המוערך והמבוקש בליגה. הוא בן 30 ורק 2.02 מטר, אבל מתפקד כסנטר האימתני בליגה. ב-33 המשחקים העונה הוא פתח בחמישייה והעמיד ממוצעים יוצאי דופן - 17.3 נקודות, 8.9 כדורים חוזרים, 3.7 אסיסטים ו-1.8 חטיפות מדי ערב ב-33.6 דקות. ב-13 משחקים העמיד דאבל-דאבל וביורוקאפ אף שיפר את מספריו ל-17.6 נקודות וחיפה על חסרונו של כריס רייט שנעדר בשל פציעה, כנראה מה שהפריד בין הכתומים לבין הפיינל-פור של המפעל. אם יצחק פרי יצליח להשאיר את הסנטר הנהדר במועדון לעונה נוספת, אין ספק שלפחות בעמדה אחת יהיה לו שקט מוחלט, אם לא, ברכות לקבוצתו החדשה של מונרו.

דריל מונרו. מהזרים המרשימים שהגיעו לישראל (איתי כהן)

כמעט זכה בתואר: מרקו קילינגסוורת'
האמריקאי, שליגת ווינר סל לא זרה לו, חזר אחרי שנתיים בהן עבר בלא פחות מחמש קבוצות, כאשר את העונה הנוכחית פתח בקאלב קארמו האסטונית שפגשה את מכבי ראשון לציון בשלב הבתים ביורופקאפ. בקריית גת, שהתאכזבו מג'ייסון לאב, החליטו להמר על הסנטר בן ה-34 ולמרות העונה הלא טובה של העולה החדשה, קילינגסוורת' סיפק את הסחורה ויותר מכך. ב-23 המשחקים בהם שותף ופתח בחמישייה סיפק 15.6 נקודות, 8.5 כדורים חוזרים ו-1.3 חטיפות. 11 משחקים סיים עם דאבל-דאבל. ההישארות של הדרומיים בליגה יכולה בקלות להיזקף לזכותו. מילה לראשי קריית גת: דחוף חוזה חדש.

מרקו קילינגסוורת´. כמו יין משובח (אחמד מוררה)

השחקן הישראלי של העונה: ליאור אליהו
הפועל ירושלים שועטת לאליפות שנייה ברציפות, לאחר שסיימה את העונה הטובה בתולדותיה עם מאזן 6:27 (81% הצלחה) ורשמה עד סיום העונה רצף של 12 משחקי ליגה ללא הפסד. הסגל המאוזן של דני פרנקו התגבר על האכזבה ביורוקאפ, שם הקבוצה אכזבה ולא עמדה בציפיות ושחקן אחד עשה את ההבדל כמעט מדי ערב. אליהו חווה כל כך הרבה בקריירה: עונות התחשלות בגליל, מעבר נוצץ למכבי ת"א וארבע אליפויות במדיה, עונה בטאו ויטוריה וזכייה באליפות הראשונה והיחידה עד כה של הפועל ירושלים. הפורוורד הפך לאחד השחקנים האהובים בבירה ולא בכדי, אחרי שלוש עונות בירושלים ביסס את עצמו כשחקן החשוב ביותר ברוטציה. הממוצעים שלו מעט ירדו השנה, 11.7 נקודות, 6.2 כדורים חוזרים ו-4.3 אסיסטים העמיד אליהו עד כה. אך חוכמת המשחק, הפעולות הקטנות, ההקרבה וזריקת הגויאבה שהפכה למותג הראו שלפורוורד שיחגוג את יום הולדתו ה-31 עוד לפני העונה הבאה יש עוד הרבה מה למכור. ואם כבר למכור, מישהו רוצה גויאבה?

ליאור אליהו. יש לדני פרנקו על מי לסמוך (אורן בן חקון)

כמעט זכה בתואר: רביב לימונד
לא מעט לחץ שרר בהפועל תל אביב המהלך העונה. הבעיות התחילו כבר במחזור השלישי כאשר לימונד נפצע ונעדר למשך חודש וחצי ובזמן הזה האדומים נחלו חמישה הפסדים בשמונה משחקים (כולל המשחק בו נפצע). לאחר ההחלמה, רשם 24 משחקים ובכולם פתח בחמישייה וב-23 מהם סיים לפחות עם 12 נקודות. בסך הכל, לצד השחרורים המאסיביים של שחקנים (6), הגעתו של נייט רובינסון הלא צפוי והלחץ הבלתי נתפס, העמיד הגארד שורה סטטיסטית נפלאה של 16.8 נקודות, 3.5 כדורים חוזרים ו-4.6 אסיסטים. הקלע הישראלי הטוב בליגה, כוכב ומנהיג. כשהחיים נותנים לך לימונים תוציא מהם לימונד.

רביב לימונד. נכס לאדומים (עמרי שטיין)

הקבוצה המאכזבת: מכבי תל אביב
סיוטים. השפלות. ייאוש. שום דבר לא יוכל לתאר את העונה הגרועה בתולדות מכבי תל אביב. ושגביע המדינה וגביע ווינר החשוב מאין כמוהו לא יסנוורו אתכם. תשעה הפסדי ליגה (המאזן הגרוע בכל הזמנים של הצהובים), הדחה מוקדמת מהיורוליג כבר בשלב הבתים (לראשונה בתולדותיה), הדחה מיד לאחר מכן ביורוקאפ ושלל תבוסות במהלך העונה, הבולטת שבהן 91:56 למכבי חיפה ברוממה. גיא גודס פתח את העונה על הקווים, אך פוטר לאחר חמישה מחזורים וגם ז'אן טבק לא הביא איזושהי בשורה חדשה למועדון שספג השפלות כמעט מדי ערב. לפלייאוף מגיעים הצהובים כשהם במקום השני ולא מעטים מפקפקים בסיכוי של מחזיקת הגביע לנצח את בני הרצליה ברבע הגמר. האם הצהובים לא ייקחו אליפות פעמיים ברצף לראשונה מזה חמישים שנה?

שחקני מכבי תל אביב מאוכזבים. נכשלו בענק (רדאד ג´בארה)

כמעט זכתה בתואר המפוקפק: הפועל חולון
עם הזר המוביל בליגה בנקודות, סגל ישראלי ראוי בהחלט, אולם חדש ומפואר ומאמן מנוסה ובעל רזומה מרשים כמו דן שמיר, חולוניה הייתה חייבת להשיג הרבה יותר מאשר הבטחת הישארות במחזורי הסיום. גם החזרתו המרגשת של סקוטי ריינולדס לא מנעה את האכזבה.

שחקני הפועל חולון מאוכזבים (נעם מורנו)

מאמן העונה: אריק אלפסי
זוהי בסך הכל עונתו השישית בליגה הבכירה כמאמן ראשי, אבל אלפסי עשה קפיצת מדרגה מרשימה במיוחד; זו הפעם הראשונה שאלפסי מביא קבוצה לפלייאוף מהמקום הרביעי שמבטיח יתרון ביתיות. יחד עם שחקניו הוא שבר את שיא הניצחונות של עירוני נהריה בעונה (18) ובדרך אסף לא מעט ניצחונות מעוררי השראה, ביניהם שני ניצחונות על מכבי ת"א וניצחון נוסף על הפועל ירושלים. אלפסי הוכיח את עצמו כטקטיקן בחסד וכמנהל משחק חכם ומחושב. קבוצתו עמדה לא פעם בפני הפסד וידעה לנצח משחקים עם הגב לקיר. השחקנים שהביא לעין שרה בתקציב נמוך וליעד לא אטרקטיבי במיוחד, הוכיחו את עצמם כבינגו והישראלים פרחו תחתיו. בעין שרה, אין צרה.

אריק אלפסי. כל הסיבות לחייך (עמרי שטיין)

כמעט זכה בתואר: רמי הדר
המאמן שחזר אחרי שנים ארוכות לליגה הבכירה, סוגר שנה שנייה ברציפות במועדון הירוק מהכרמל ונראה כי מעמדו איתן מאי פעם. הדר בנה העונה במכבי חיפה קבוצה קשוחה, לוחמת, שהפכה לאימת ההתקפות. הירוקים השיגו מאזן יוצא מן הכלל של 14:19 והבטיחו את המקום השלישי שיקנה להם ביתיות בפלייאוף בזכות היציבות שהפגינה הקבוצה לאורך העונה. עד לפני ארבע שנים עוד אימן בליגה הלאומית, אך היום הוא נמצא בשורה הראשונה של המאמנים הבכירים בישראל. לא מעט ניצחונות מרשימים השיגו העונה הירוקים, הזכור מביניהם הוא התבוסה המוחצת מול מכבי ת"א ב-35 הפרש.

רמי הדר. מאמן מוביל וראוי (עמרי שטיין)

הקבוצה המפתיעה: עירוני נהריה
מה לא נאמר עוד על הקבוצה הנהדרת של אריק אלפסי. סגל יציב וחזק שהחזיר כמה שחקנים לחיים. ניב ברקוביץ' ששנים דשדש כרכז מחליף קיבל המון קרדיט מאלפסי והציג שוב כדורסל שמח ויפה; אורי קוקיה שב מפרישה ונלחם בכל שנייה על הפרקט; וצמד הזרים קמרון קלארק וריצ'ארד האוול ששלטו מתחת לסלים ברוב שלבי העונה. החבורה מנהריה רשמה עונת שיא וסיימה עם המאזן הטוב בתולדותיה. הקסם של הצפוניים לא עושה רושם שהולך להסתיים בקרוב ובפלייאוף יפגשו את הפועל אילת עם יתרון ביתיות. הסיכוי להעפיל לחצי הגמר גבוה מאי פעם. מצפון תיפתח הטובה.

חגיגות בעירוני נהריה. עונה של שיאים (מוחמד מוררה)

כמעט זכתה בתואר: בני הרצליה
מיקי גורקה שהגיע למועדון מהשרון במהלך העונה שעברה עשה כמעט הכל נכון העונה, הסגל התבסס על צעירים ישראלים מוכשרים כדוגמת תום מעיין המוכשר אך הבלתי מוכח, כארם משעור שהובא כפוטנציאל אדיר מהמכללות, אבירם זליקוביץ' שבנה לעצמו שם של ישראלי לגיטימי בליגת העל ודני רובין ויפתח זיו שנלחמו על כל הזדמנות שקיבלו. עם זאת, מורן רוט לא עמד בציפיות, סטיבן דניס ואמאדי אנג'אי לא סיפקו את הסחורה מבחינה התקפית וג'מאר סומאלס, שגם אכזב, שוחרר. אך עם זאת, אי אפשר לקחת מגורקה את המקום השביעי שהשיג וייתכן שיצליח לעשות למכבי ת"א בעיות ברבע הגמר. מיקי אף פעם לא מאוס.

שחקני בני הרצליה. עונה יפה ומכובדת (עמרי שטיין)

הרגע של העונה: נייט רובינסון מגיע לישראל
אחרי שלוש זכיות בתחרות ההטבעות באולסטאר ה-NBA ובניית שם ומוניטין כאחד הרכזים המוכשרים בליגה הטובה בעולם, הבחור הקטן שמתנשא לגובה של 1.75 מטר הצטרף להפועל ת"א. אף אחד לא האמין, היו ספקנים שחשבו שהעתיד מאחריו, אבל רובינסון הראה כבר בבכורה שלו שהוא בכושר שיא ולהט עם 25 נקודות מול מכבי ראשון לציון לעיני הקהל הביתי. מה הוא עוד הספיק? לקבל הצעה ביזארית מרז ניסים כהן, להניף אצבע משולשת לאוהדי חולון, להתקוטט עם מיצ'ל וואט מעירוני נס ציונה ולרדת לחדר ההלבשה על דעת עצמו במשחק מול מכבי חיפה. אין ספק שהכוכב נמוך הקומה לא סיפק רגע אחד משעמם מאז שהגיע לארץ הקודש. זה הקטן גדול היה.

נייט רובינסון. מי היה מאמין שיגיע? (איתי כהן)

כמעט זכה בתואר: גל מקל חוזר למכבי ת"א
בתוך העונה השחורה שחוו הצהובים, שמעון מזרחי, דייויד פדרמן ושות' יכולים לסמן לעצמם וי ענק. אחרי שנים של חיזורים שלא צלחו וחוסר ברכז אמיתי שיעשה את ההבדל עבור הצהובים, הצליחה מכבי להנחית בארץ את גל מקל. אחרי עונה וחצי לא מוצלחת ב-NBA וחוסר הצלחה משווע בקבוצות אירופיות כמו הכוכב האדום בלגרד וניז'ני נובגורוד, מקל חזר לישראל אחרי שלוש שנים ולמדים הצהובים אחרי שש עונות והביא למועדון הצהוב את הערך המוסף שכה חיפש. מקל הראה יכולות נהדרות ותרם ב-17 המשחקים שלו במועדון 13.4 נקודות ו-7.4 אסיסטים למשחק, תוך כדי שהוא שובר שיא אישי של 16 אסיסטים במשחק אחד. כמה טוב שבאת הביתה.         

גל מקל. הרכש הכי נכון של הצהובים העונה (רדאד ג´בארה)