אין כמו חותמת של יצור ישראלי להעלאת המורל הלאומי. זה מרגש, מחמם את הלב וממלא אותנו גאווה. ממש כמו שאריק זאבי הבהיר לנו בפרסומת ההיא בסופרמרקט - תוצרת "כחול לבן" היא העתיד של המדינה.
בפועל, אנו עדים לתהליך מקביל הנרקם בשנים האחרונות – עולם היבוא נפתח יותר ויותר למותגים העולים ארצה, בין אם אלו רשתות גדולות או מותגים קטנים, ואנו נחשפים לחברות מכל קצוות תבל: מותגי אופנה מסקנדינביה, חפצי נוי מאוסטרליה, רהיטים מהמזרח ומה לא. הכחול והלבן הולכים לאיבוד בין גווני הדגלים והזהות הכל-ישראלית מתעמעמת נוכח השפע הצרכני.
עוד ב-mako כסף:
- אם תפסיקו לקנות בגדים לא תצאו מהחובות
- כל מה שצריך זו ילדה אחת שרוצה לצבוע את הבית
- אתם לא באמת צריכים את כל הדברים האלה בארנק
באופן רשמי, הגופים הממונים על קידום תוצרת הארץ, לא מפחדים מהתחרות. במשרד הכלכלה והתעשייה מצהירים שהניסיון מלמד שהתחרות מחו"ל רק גורמת למפעלים המקומיים להתייעל ולשדרג את איכות המוצר. בהתאחדות התעשיינים גם לא שוכחים את הפטריוטיות. "אם אנחנו רוצים לעודד יצור מקומות עבודה בארץ ולהעלות את רמת החיים של תושבי ישראל, עלינו להעדיף רכישת מוצרים 'כחול לבן' איכותיים שמיוצרים פה במדינה במחיר דומה, על ידי התעשייה הישראלית", אומר שרגא ברוש, נשיא ההתאחדות.
אי אפשר להכחיש שהעידן החדש של היבוא משנה את כללי המשחק גם מבחינת יוקר המחייה. "מחירו של כל מוצר או שירות נקבע על ידי הביקוש הקיים מצד הצרכנים אל מול ההיצע הקיים על ידי היצרנים", מסביר אומר איציק מועלם, מנכ"ל בית הספר ליזמות YZM. "מכיוון שהשוק הישראלי קטן, מספר היצרנים הוא מצומצם מאוד ברבים מהתחומים. בתחום החלב שולטות תנובה, שטראוס וטרה. בתחום הסלולר שלטו פלאפון, סלקום ואורנג', יש חברת חשמל אחת וחברת טלפונים אחת. מי זוכר שבשנות השמונים כל מי שרצה לצבוע את הבית היה חייב לקנות טמבור במחיר גבוה או שטיח של כרמל בגלל מכס של מאות אחוזים? ככל שנפתח השוק למוצרי יבוא כך יש לצרכנים עוד אלטרנטיבות עסקיות. לכן, כדי שהיצרנים המקומיים יצליחו למכור, הם חייבים להוריד מחירים ולהתייעל - כי מחירי מוצרים מיובאים דומים הרבה יותר זולים. כך, הפחתת יוקר המחייה מגדילה את ההכנסה הפנויה שנשארת בידי הצרכנים ומאפשר להם צרוך יותר מוצרים ושירותים מקומיים".
נקודה חשובה ומעניינת באותו נושא: מדד הביג מק – המשמש קנה מידה ליוקר המחייה במדינות העולם, מציג כי ישראל היא אחת המדינות היקרות בעולם, שכן ארוחה במקדונלדס יקרה במיוחד.
לטענת חיים חלפון, יועץ לפיתוח פלטפורמות רשתיות ומכירת זכיינויות, אחת הסיבות העיקריות לארוחה היקרה היא הקושי לייצר מוצרים לקהל בארץ. "בתחום המסעדנות לרשתות מחו"ל יש חסמים רבים, אשר מקשים עליהן לייצר את המוצרים בחו"ל והן חייבות לייצר ולהשתמש בחומרי גלם ישראליים. רשתות שהן כשרות למשל, חייבות להשתמש במוצרים כשרים וסביר להניח שבארץ זה יהיה זול יותר לייצר מאשר לייבא מוצר כשר מחו"ל ולשלם מיסים". מקדונלדס מייצרת את מוצריה בארץ כך שלמעשה בסופו של יום, הרשת העולמית מספקת תעסוקה ומעודדת את הכלכלה בישראל. הפוך על הפוך?
אופנה: משלמים על חומרי הגלם, על העבודה ועל הארנונה
ובכל זאת, ממה מורכב המחיר באמת. כשאנו בוחנים לעומק את ענף הטקסטיל והאופנה, אחד הענפים המצליחים ביותר בארץ בתחום היצור והייצוא, מתברר שזהו עסק לא פשוט כלל שעבר עליות ומורדות בשנים האחרונות. על פי צביקה ליברמן, מנהל איגוד הטקסטיל והאופנה בהתאחדות התעשיינים, כמועסקים כיום כ-10,000 עובדים במעגל הראשון, והייצוא של ענף הטקסטיל הוא קצת פחות ממיליארד דולר. כן, קראתם נכון. הטקסטיל כולל לא רק אופנה וטקסטיל הבית (מצעים, כריות ו-וילונות) אלא גם אפודים, אוהלים ועוד.
מדוע כל כך קשה לייצר בארץ?
"היצור בישראל הוא לא זול, העלויות גבוהות אם משווים אותן למשל למזרח: הארנונה, המים - לא כמו בסין. עלות העובדים היא עניין כשלעצמו – עלות עובד בארץ היא בסביבות ה-1,800 דולר בחודש, בסין – שהיום כבר נחשבת ליקרה – מדובר על 400-600 דולר לחודש, בירדן שכנתנו 250 דולר בחודש ומצרים כ-100 דולר בחודש. וזה לא הכל, חשמל, תקינות מבנים, רגולציה – כל אלו עולים הרבה כסף".
"לפני כעשרים שנה עבדו בענף הטקסטיל כ-50 אלף איש. בשנים האחרונות המתפרות והמפעלים נסגרים, הרבה מהם בפריפריה, בגליל – בעיקר בקרב המגזר הדרוזי. האבטלה שם גבוהה, כי רבים מתמחים בטקסטיל. לפני כמה שנים היה מפעל צביעה בשדרות שביקש סיוע מהמדינה. המדינה אמרה: 'לא צריך טקסטיל', וסירבה להלוות שלושה מיליון שקלים. המפעל נסגר, העובדים עדיין מובטלים ולבתי האופנה בארץ אין מקום לצבוע ולהדפיס על הבדים שלהם".
באותו עניין מבקש ליברמן להזכיר את "חוק הדגל" שקידמה שלי יחימוביץ' ונכנס לתוקף בשלהי 2010. החוק מבטיח שדגלי לאום שנרכשים בידי גופים ציבוריים בישראל, ייוצרו בישראל ולא ייובאו, מה שיצר תעסוקה למתפרות ומפעלים רבים בארץ. "בכל מדינה בעולם מחויבים לייצר את הדגלים במולדת, רק הגיוני שגם בארץ נייצר זאת בישראל – במקום לייצר במדינות המזרח הרחוק. זוהי דוגמה לפעולה שהעניקה גם עבודה וגם גאווה לנו, כתעשייה ישראלית פורחת. בענף הטקסטיל, וספציפית בעולם האופנה, יש לנו יופי של יצרנים כאן בארץ, וחשוב לעודד אותם ואת עבודתם".
עבור מעצב האופנה רונן חן, בעל בית האופנה הנושא את שמו, הקושי מבחינת היצור בארץ נובע ממספר תחומים. "ראשית – חוסר בחומרי גלם מיוחדים, ולעיתים קרובות אנו מייבאים את חומרי הגלם בעצמנו, כדי לספק סחורה איכותית - דבר שמעצבים קטנים יתקשו לעשות. קושי נוסף הוא יוקר הייצור בארץ, ביחס לטורקיה ולמזרח הרחוק. אבל מה שמייקר במיוחד את היצור כאן זה הכמויות הקטנות. אנחנו בית אופנה מקומי, ומעצבים כ-350 פריטים בשנה. בערך כל יום דגם חדש. הפיתוח אינטנסיבי ובלתי פוסק ועוסקים בו כ-12 עובדים בסטודיו שלי מדי יום - זה מאד יקר. כאשר הדגם מוכן מייצרים ממנו רק כ-300 חתיכות, כך שכל חתיכה 'סופגת' סכום ניכר של הפיתוח היקר".
ממה מורכב עלות הפריט שאתם מייצרים בארץ?
"40% מהעלות מרכיב הבד, גזירה ותפירה עוד 50%, וה-10% הנותרים הם אביזרים, הובלה, ביקורת טיב ואחסון".
המותג מייצר גם בחו"ל – סריגים ומכנסי ג'ינס מייצרים בסין, "בגלל האיכויות המתקדמות של היצור שם. גם פריטים הדורשים מיומנות מחויטת או עבודת יד אנו מייצרים בחו"ל. את כל השאר - 65% מהתוצרת, אנו מייצרים בארץ".
יין: אל תסתכל בבקבוק – אלא במוצריו המשלימים
ממה מושפעת עלות בקבוק יין? על פי אתר היינות Vinepair תלוי במספר גורמים: מיקום – האם מדובר בשטח בשכירות נמוכה או גבוהה, האם המיקום בעל שם או אזור שכיח. על כל אלו יש להוסיף מפיץ – שמכפיל בדרך כלל פי שניים את המחיר בעת ההפצה לחנויות, ואלו מכפילות בכ-1.5 מהמחיר שקנו את הסחורה.
אחד ההבדלים הגדולים בעלויות הוא בין יקבים המייצרים ייצור המוני לבין יקבי בוטיק, שלא מעט מהם קיימים בארץ. יקב בן חיים הוא יקב בוטיק משפחתי ברמת השרון, המגדל את הענבים בעצמו בגליל העליון. שיטת הגידול תוכננה כשתילה צפופה המניבה מעט פרי בכל עץ וזאת בכדי שכמות המינרלים הרבה תחולק במעט פירות וכך מובטחת רמת איכות ענבים גבוהה. בנוסף, התהליך כולו הוא ידני ולא במכונות – כמו ביקבים הגדולים. "השיטות האלו הן שיטות יקרות אך מבטיחות איכות", מסבירה מנהלת השיווק קרן בן חיים. "גורמים נוספים שמייקרים את עלות היצור הן עלויות נדל"ן הקרקעות בישראל שאינן זולות, דבר המשפיע על תחזוקת המבנים של היקבים ואדמות הכרמים".
לדברי בן חיים, מה שמייקר יותר מכל את העלות הם המוצרים המשלימים. "בישראל לא ניתן למצוא מפעלים המייצרים את כל החומרים סביב יצור היין. בקבוקים, פקקים, חביות, מיכלים, מכונות דפוס, נייר התוויות. אין ספק שהיבוא שלהם מחו"ל מייקר את היצור בארץ".
קוסמטיקה: משלמים על המחקר, ועל השכירות
מותג הקוסמטיקה סרינה קיי (Saryna Key) קיים בשוק 12 שנה. מוצרי השיער שלהם מבוססים על שמנים טבעיים, והפכו ללהיט בארץ ובעולם. השאלה המתבקשת עבור מותג שהפך לבינלאומי היא מדוע הם עדיין מייצרים בארץ? "לפני הכל, אנחנו באמת ובתמים אוהבים את המדינה, אוהבים את האנשים ויודעים שהם הכי טובים ומוכשרים", מסביר מייק סבג, מנכ"ל ובעלים.
יקר יותר לייצר בישראל?
"זה תלוי. לייצר בכל מדינה שנחשבת למדינה מפותחת ומערבית עם נתוני תעסוקה גבוהים עולה פחות או יותר אותו דבר. לעומת זאת, במדינות שבהם שכר העבודה הוא נמוך עם תעסוקה חלשה מאוד והשלטונות בנוסף מקדמים ומעודדים משקיעים לפתוח מפעלים מקומיים אז שם בהחלט יהיה יותר זול לייצר. אז ביחס למדינות השכנות, למזרח אירופה ולאסיה, העלויות אכן יקרות. זה נובע בעיקר מעלויות מחקר ופיתוח, כח אדם, שכירות, מיסים ועוד. אני יכול לומר שלייצר בארץ עולה לנו בין 25% ל-35% יותר ממה שהיה עולה לייצר במדינה מתפתחת או מדינת עולם שלישי כלשהי".
חשבתם לקצץ בעלויות ולעבור לייצר בחו"ל?
"לא בשלב זה. ב-12 שנות פעילות החברה, תחום הקוסמטיקה בארץ עבר מהפכה ונהנה מתהילה בינלאומית של חדשנות טכנולוגית - ממש כמו ענף החקלאות, התעשייה הביטחונית, הייטק ומחקר בכלל. נראה שבשנים האחרונות שוק מוצרי הקוסמטיקה הבינלאומי מסתכל על התעשייה הישראלית כמקור הכי חם בעולם לרעיונות חדשים".
יודעים מה הסיפור הבא שלנו? כתבו אלינו money@mako.co.il