בחירתו הגורלית של הטייס דניאל שפינבאור ז"ל

דלתות מסתובבות הוא אחד מהסרטים המפורסמים בעולם. הסרט עוקב אחר חייה של הלן, שבדיוק פוטרה ממקום העבודה שלה וממהרת לתפוס את הרכבת התחתית בלונדון. פה, הסרט מתפצל לשניים. בעולם אחד היא מספיקה לעלות על הרכבת ובעולם השני, לא. מכאן הסרט מתפצל לשניים מה היה קורה אם כל אחד מהתרחישים היה מתקיים.

לא מעט פעמים בחיינו אנחנו חושבים - מה היה קורה אם היינו בוחרים בדרך כזאת ולא בדרך אחרת? בכלל, החיים מלאי בחירות, ורגע לפני שכל אחד מאיתנו בוחר בדרך מסוימת בחיים הוא לבטח חושב - מה יכול לקרות אם...

לפני המדים של צה"ל, היו המדים האדומים-לבנים
זה לבטח מה שעבר בראשו של דניאל שפינבאור, שהחליט לשים את קריירת הכדורגל המבטיחה שציפתה לו בצד, לטובת קורס טייס והחלום להיות טייס, חלום שלבטח לא חשב שיהפוך קטלני כל כך למשפחה שלו, אחרי שנהרג ב- 26.7.2010 בהתרסקות מסוק היסעור בהרי רומניה.

עוד לפני שקיבל שפינבאור את דרגת סגן אלוף ולפני שהמדים שלבש הפכו למדי צה"ל, הם היו בצבעים אחרים לגמרי, עם ספרה מאחור בצבעי האדום-לבן, מדי קבוצת הנוער של הפועל תל אביב. שפינבאור עלה בגיל שש מאורוגוואי וכיאה לעולה חדש מדרום אמריקה אהב מאוד כדורגל, עד כדי כך ששיחק כל חייו.

התקופה שבה עלה ארצה היתה תקופת תור הזהב של מכבי נתניה דווקא, עוד בימי שפיגלר, עודד וגדי מכנס ועוד רבים וטובים, מה שגרם לעולה החדש מאורוגוואי לאהוד את הקבוצה מעיר היהלומים. אלא שבגיל 12 נפל דבר. הוא התקבל למחלקת הילדים של הפועל תל אביב, הפך לאוהד שרוף של האדומים ושם נחשב להבטחה גדולה כששיחק כמגן שמאלי והפך לקפטן של קבוצת הנוער.

דניאל שפינבאור במדי הפועל תל אביב (באדיבות המשפחה)

בדיוק באותה השנה, הנהלת המועדון החליטה להציע לו חוזה בקבוצה הבוגרת. במקביל, החל שפינבאור בתהליכי הגיוס לצבא, כשהחלום הגדול היה להפוך לטייס, מה שאכן קרה כשהוא קיבל זימון לקורס הטיס. אחרי התלבטויות גדולות יחד עם המשפחה, הוא בחר לשים את הכדורגל בצד והחליט שהוא רוצה להיות טייס. שפינבאור עבר את הקורס בהצלחה והחל את הקריירה הצבאית הגדולה והמוצלחת שלו. 

אלא שהאהבה לאדומים אף פעם לא נגמרה וכך גם גידל את שלושת הילדים שלו, עמית, רועי ויונתן, שעד היום, חיים ונושמים את הפועל תל אביב: "לאבא, בתור איש צבא, לא היה הרבה זמן ללכת למשחקים, למרות שהוא היה אוהד שרוף של הפועל. אבל כשהיה מתאפשר לנו, היינו הולכים יחד", מספר הבן רועי על אביו. המשחק האחרון בו המשפחה הייתה יחד היה משחק גמר הגביע של הפועל מול בני יהודה. זו היתה שנה מושלמת מבחינת הכדורגל. הפועל זכתה בדאבל ונבחרת אורוגוואי הגיעה לחצי גמר המונדיאל. זאת בעצם הפעם האחרונה שכל משפחת שפינבאור המורחבת נפגשה, ברבע גמר המונדיאל נגד גאנה. 

"הוא אמר לנו שזו שנה שלא נשכח, לא תיארנו לעצמנו למה"
המחזור האחרון באותה עונה, כשהפועל יצאה לטדי ומכבי חיפה אירחה את בני יהודה, ייחקק לעד בזיכרון של רועי: "החלטנו שנראה יחד את משחק האליפות בבית, שמנו את המשחק של הפועל בטדי ובטלוויזיה השנייה שמנו את המשחק של מכבי חיפה. מרוב הלחץ ראינו את המשחק של חיפה, היינו עצבניים מדי על הפועל. שער הניצחון של זהבי? אני חושב שמרוב אושר קצת קשה לי לזכור במדויק את אותם הרגעים, אבל זאת הייתה הרגשה עילאית שלא הרגשתי הרבה מאוד זמן. אחרי הדאבל אבא אמר לנו שזאת שנה שאנחנו לא נשכח, רק שהוא בטוח לא חשב שלא נשכח אותה בגלל הנסיבות שאנחנו לא שוכחים".

את ה-26 ביולי רועי והמשפחה לא ישכחו. כמה ימים לפני כן הכול היה נראה מושלם. המשפחה עברה למושב קדרון שצמוד לבסיס תל נוף. הקרטונים עדיין לא נפרקו, ביום ראשון טס דניאל לטיסת אימון ברומניה. בשעה 13:15 של אותו היום, המריאו שני מסוקים מבסיס חיל האוויר הרומני לכיוון הרי הקרפטים. מזג האוויר והערפל באזור הקשו על הטיסה ושעה וחצי לאחר ההמראה, בגובה של 6,200 רגל, פנו שני המסוקים אל עבר ההר שמולם.

דניאל שפינבאור במדי חיל האוויר (צילום משפחתי)

במטרה שלא להתנגש אחד בשני, ביקש הטייס המוביל ממשנהו לסטות מעט שמאלה כשהוא עצמו יפנה ימינה, כל זאת כששני המסוקים שרויים בתוך ערפל כבד. עקב תנאי מזג האוויר לא ראה מסוק המשנה שמשמאלו נמצא חלק מההר וכאשר פנה שמאלה התנגש בו ועלה באש. "זה היה שוק טוטאלי, קשה להסביר את זה בכלל. זה בא פשוט משום מקום". 

רועי מספר על אביו: "הוא תמיד אהב כדורגל. כאיש צבא הוא לא היה יותר מדי בבית, אבל בשבתות הוא תמיד רצה להיות איתנו. רוב הזמן גרנו בבסיסים של חיל האוויר. אני זוכר אותנו בשבתות משחקים כדורגל בבסיס, אני הייתי בשער ואבא והאחים שלי היו בועטים לי. רוב השיחות שלנו היו על הפועל, על הכדורגל. כששאלנו אותו על הקריירה שלו בנוער של הפועל הוא תמיד היה צנוע ואמר שכל הקבוצה הייתה טובה, לא רק הוא". 

המשפחה של דניאל. אדומים מלידה (צילום משפחתי)

שנתיים אחרי מותו קיבל דניאל צל"ש ממפקד חיל האוויר על תפקודו במהלך מלחמת לבנון השנייה, אז הנחית את מסוק היסעור שלו עם כח צה"ל לביצוע "משימה חשאית בעלת ערך מבצעי רב משמעות", כך על פי הודעת דובר צה"ל. שפינבאור המריא למשימת חילוץ והמתין באוויר לאישור מפקד הכוח בקרקע שהיה נתון תחת ירי כבד. הוא הבין כי האור עומד לעלות ואז הכוח הקרקעי ייחשף לחלוטין, לכן בקור רוח ובניגוד לתכניות המבצע החליט להורות לכוח לנוע עם המסוק לאזור, כאשר אש הנ"מ התקרבה. למרות זאת, הוא הצליח להעלות את הצוות הקרקעי ואת הפצועים שהיו בשטח ולהחזירם לארץ. אגב, באותו האירוע נהרג סגן אלוף עמנואל מורנו. 

רועי עצמו, היום בן 18, רצה לסגור מעגל כאשר עבר את הגיבוש והמבחנים לקורס הטיס. אחרי תקופה מסוימת הוא נשר והיום משרת בחיל התותחנים. "תמיד רציתי להיות טייס, עוד לפני התאונה. לאחריה היה רצון חזק יותר להמשיך את הדרך של אבא, אבל זה לא צלח. כיבדתי את זה וכנראה שטייס אני לא אהיה, אבל לפחות אני יודע שעשיתי הכול כדי להמשיך את הדרך שלו".  

דניאל שפינבאור הותיר אחריו אישה ושלושה בנים, בן 43 במותו, יהי זכרו ברוך