אימפריות נופלות לאט: פרידה ממכבי נתניה

1. 1994/95. מכבי נתניה ירדה אחרי 30 שנה רצופות בליגה הראשונה. האימפריה של שנות ה-70 וה-80 נפלה ובמובן מסוים היא הייתה זקוקה לסטירה הזאת. הימים היו ימי שינוי בכדורגל הישראלי. ימי יעקב שחר, לוני הרציקוביץ' ורובי שפירא ז"ל. הבעלים הפרטיים הכניסו כסף גדול, הזרים נכנסו לליגה, הרחיבו את הפערים והגדירו מחדש מעמדות בכדורגל הישראלי. קבוצה שהתרפקה על זיכרונות העבר ולא עשתה צעד לעבר הקדמה סופה היה כתוב מראש.

אחרי האליפות האחרונה ב-1983, נתניה הייתה קבוצת מרכז טבלה ומעלה שנשענה על שרידי דור הזהב וכמה שחקני בית מוכשרים. ב-88' ו-89' אפילו נאבקה על האליפות, אבל בהמשך המציאות הכלכלית חייבה למכור את הכישרונות והליך הדעיכה האיטי יצא לדרך והואץ כשיצחק תשובה עזב את המועדון ב-93'. היו כמה כמעטים, כמה ניסים ואפילו עונה אחת טובה במרכז הטבלה, אבל הקבוצה הייתה זחוחה ומנותקת מהמציאות. בעיני האוהדים ומנהלי המועדון באותה תקופה, נתניה הייתה אותה אימפריה. בת אלמוות שלא יכולה לרדת.

אוסידון: "אני עוזב את מכבי נתניה"

עד המחזור האחרון (בו נתניה הייתה תלויה בעצמה, אבל הפסידה בבית למכבי הרצליה 1:0) אף אחד, מילדים תמימים ביציע, לאוהדים ותיקים, לשחקנים, המאמן הרביעי באותה עונה שמואל פרלמן ז"ל וההנהלה, לא האמין שהקבוצה תרד. זו הייתה קבוצה חלשה, לא מאוזנת, שספגה תבוסות והתקשתה לנצח. היו לה שחקני רכש מנותקים ומעט שחקני הכרעה. היא החליפה מאמנים, אבל הבעיה הכי גדולה שלה היה הניתוק, הזחיחות ותחושת ה"לי זה לא יקרה".

את זריקת המציאות קיבלה נתניה בליגה הארצית ואחרי שנכנסה להליך פירוק. האימפריה מתה. דור חדש של אוהדים נולד. אוהדי האכזבות.  ארבע שנים של מסעות בכפר שלם, כפר קנא, נצרת ונס ציונה הסתיימו ב-1999 כשיגאל תם רכש 30 אחוז ממניות המועדון והצטרף לצוות הניהול. לקחו את הקבוצה ובנו גלאקטיקוס. אורי מלמיליאן על הקווים, ערן שיינזינגר, גיא שרעבי, נועם שוהם, לאסלו צה והישאם זועבי החזירו את הצהובים לליגת העל החדשה עם הפסד אחד בלבד, אך בתום עונה קשה והתחרותית ביותר שידעה הליגה השנייה אי פעם שהוכרעה רק במחזור האחרון מול יריבות עיקשות כמו הפועל באר שבע והפועל אשקלון.

יצחק תשובה עם אשתו (יניב גונן)

2. 2003/4. אשר אלון הפך לבעל השליטה במכבי נתניה בשלהי 99' אחרי שלתשובה נמאס סופית ותם הסתבך בפרשת עופר נמרודי והפך עד מדינה. הקבוצה שרדה בליגת העל בעור שיניה והעבירה עוד שנתיים סולידיות במקום השביעי ואחת נהדרת במקום הרביעי. הימים היו ימי ליגת ה-12 הקטנה, הקשה, הצפופה והצמודה. הגדולות היו חזקות ויתר הקבוצות היו צריכות להתאמץ ולהשקיע כדי לשרוד. זו הייתה ליגה בה ההבדל בין הצלחה לירידה היה תלוי בפרטים קטנים כמו בחירת זרים.

אלון, מנהל כדורגל נהדר, עשה בנתניה מה שהוא עושה בהצלחה היום ברעננה. שלד של חומר מקומי, זרים טובים וניסיונות לעקוץ את השוק בהבאת ישראלים בכירים בסיטואציה שמאפשרת את צירופם בזול. בתחילת שנות ה-2000 שיחקו בנתניה איציק זוהר, אמיר שלח, גיא צרפתי וראובן עטר, אבל סדרה של החלטות מקצועיות רעות בקיץ 2003 הובילה לירידה. נתניה, שיכורה מהמקום הרביעי, ויתרה בקלות על שחקנים, נפלה בזרים, קיבלה החלטות איומות בינואר ונכנסה לסחרור.

עונה שכללה שלושה מאמנים שונים הסתיימה בירידה שהובילה לקרע בין הקהל לאלון. הירידה ההיא לא הייתה אסון, אלא סממן אופייני לתקופה. לנתניה היה שלד מספיק טוב כדי להתרומם והיא אכן חזרה אחרי עונה אחת כשהיא מתבססת שחקנים ששיחקו איתה בליגת העל בתוספת רכש איכותי בדמות אבי פרץ, גולן חרמון, איברהים עבדול ראזאק ואורן ניסים ונהנית מליגה לאומית חלשה ולא תחרותית. יחד עם זאת, הקרע בין הקהל לאלון לעולם לא התאחה.

אלון ראה את נתניה כמו שהיא, קבוצת מרכז טבלה סולידית שחיה בצנעה לפי יכולותיה הכלכליות. קבוצה כזו גם נופלת מדי פעם. אלא שגאוותן שהתרגל לחיות ברמה גבוהה לעולם לא יוכל לאמץ לחיקו את הצנע. וזו נתניה. מקום בו סיפורי העבר עדיין מהדהדים, שחקני העבר דומיננטיים ומזכירים את ההיסטוריה וגם אותם אוהדי אכזבות גדלו על אגדות שנות ה-70 או שזוכרים אותן במעורפל. מועדון שה-DNA דוחה מילים כמו "תחתית" ו"תקציב נמוך". 

אשר אלון (רדאד ג´בארה)

3. 2012/13. דניאל יאמר קנה את המועדון בקיץ 2006. אלון השתכנע למכור אחרי מחאת אוהדים ארוכה, שהגיעה לשיאה בהפגנה סוערת מחוץ לביתו, ולחץ מצד ראשת העיר מרים פיירברג איכר. יאמר (וראשת העיר) נתפס על ידי האוהדים כמושיע וכך גם התנהג. מטבעו, הוא איש חולה כוח. היו לו תכניות גרנדיוזיות (שרובן כללו את האצטדיון שאז בנייתו הייתה תקועה), אבל בימי השליטה והכסף של ארקדי גאידמק לכל הקבוצות הייתה תקרת זכוכית. יחד עם אייל ברקוביץ' ביצע מהפכה מקצועית שהפכה את נתניה לקבוצת צמרת. זה לא הספיק לאוהדים.

ב-2009 יאמר נטש עם בטן מלאה על כל העולם. לזכותו ייאמר שהשאיר מועדון בריא עם מחלקת נוער משוקמת ומתפקדת (אחרי שנאכלה במשך שנים על ידי בעלי היריבה העירונית, אריק איזיקוביץ' מבית"ר טוברוק). תחת הניהול של קובי בלדב וגיל לב, לנתניה היו מספיק נכסים למכור כדי להתקיים, אבל גם עתודה שעזרה לקבוצה להעביר שנתיים מוצלחות בשיפולי הצמרת. רק שתהליך כזה של מכירת שחקנים לצד גידול וטיפוח צעירים שיחליפו אותם לא יכול להחליף תיאום ציפיות. נתניה הייתה ונשארה קבוצה בסיכון גבוה, רק ששוב היא לא הייתה מסוגלת לראות בעצמה ככזאת.

יאמר (חגי ניזרי)

בקיץ 2012 שוב עשו בנתניה שלל טעויות. טל בנין החליף שחקנים שהיו מחוברים למועדון ולאוהדים בשחקני רכש מנותקים, אבל בעיקר כשל בהגדרת המטרות. עונה שהחלה בכישלון מהדהד במוקדמות הליגה האירופית, המשיכה רע, אבל התייצבה בהמשך. חמישה מחזורים לסיום העונה הסדירה, אחרי ניצחון 0:3 בבלומפילד על הפועל תל אביב, הצהובים היו רחוקים שבע נקודות מהקו האדום ושבע נקודות מהמקום המוביל לפלייאוף העליון. הם הסתכלו למעלה, איבדו ריכוז והתרסקו.

באותה עונה סבלה נתניה מכל מאפייני עונות הירידה הקודמות. זחיחות לא מובנת, ציפיות לא ריאליות, קבלת החלטות שגויה וחוסר יכולת להפנים ולעכל את המצב. נתניה לא הכירה בעצמה כקבוצת תחתית ולא שיחקה כמו אחת עד המחזורים האחרונים בפלייאוף התחתון. הירידה הייתה "מיותרת", אפילו לא צפויה, אבל עם זאת מתבקשת. ירידת ליגת מנקה מועדון, משחררת ממועקות עבר ומאפשרת בנייה מחדש. הכסף הגדול וההזיות של אלי שגב החזירו את נתניה תוך עונה אחת לליגת העל עם סגל נוצץ, אבל קטעו את התהליך. נתניה שוב שקעה בפנטזיות וברחה מהמציאות. שגב נעלם והשאיר מועדון מדמם. האנשים שבאו אחריו נעצו עמוק יותר את הסכין.

יוסי שבחון לפני אימורו לוקמן (משה חרמון)

4. יאללה קטמון. במהלך הישיבה הראשונה של צוות החשיבה שהקימו פיירברג איכר ומנכ"ל העירייה אבי בן חמו אמר אחד הנוכחים שמכבי נתניה צריכה כמה שנים רגועות בליגה הלאומית. להתבסס על נוער, לסיים כמה שנים ברווח, להתאזן ולסגור את הגירעונות ואז לחפש לעלות. כלכלית, המחשבה הזו נכונה. במציאות, אין לה סיכוי. נתניה לא בנויה לבינוניות. מהלך כזה יעלים את הקהל מהמגרשים ויהפוך את נתניה לקבוצה לא רלוונטית.

למעשה, מהלך כזה נוסה בעבר. באפריל 1996, לפני 20 שנה, רכשו יצחק לנד ז"ל, רוני שרטוב, מאיר אוזן, עופר רזמוביץ' ותשובה את הקבוצה מהמפרק ולמעשה הצילו אותה מירידה לליגה א' והיעלמות. אבל שנים של בינוניות בליגה השנייה רק הפכו את ההיעלמות לאיטית יותר. הקהל נטש ורק הפרויקט של מלמיליאן החזיר אותו חזרה. היסטוריית הירידות מלמדת שנתניה התרסקה בכל פעם שהגיעה לשוקת שבורה והתעלמה מהמציאות וחזרה בכל פעם שהיה לה כסף.

אם לא תנצח בשבת בקריית שמונה, נתניה תרד רשמית ללאומית בפעם הרביעית ב-21 השנים האחרונות. הפעם, המצב קשה יותר. מבט אל קבוצות שירדו בשנים האחרונות כמו קריית שמונה, מכבי פתח תקווה, בני יהודה, אשדוד ונתניה עצמה מגלה משוואה די פשוטה. קבוצה ששמרה על השלד, קבוצה עם מחלקת נוער טובה או קבוצה שהיו לה מספיק משאבים להעמיד סגל נכון עלתה בקלות. הליגה הלאומית חלשה מאוד ולכן המציאות בה היא שמי ש(באמת) רוצה לעלות ו(באמת) מוכן להשקיע, בסופו של דבר יעלה.

נתניה חוגגת (שי לוי)

למכבי נתניה אין כלום. היא מכרה את רוב נכסיה. מרבית שחקניה מושאלים או לא מחזיקים בחוזה לעונה הבאה וקבוצת הנוער שלה מדשדשת בתחתית. אין לה בעל בית, אין אף אחד שמתעניין בה, היא נטל על ראשת העיר, אנשי עסקים לא מוכנים להתקרב אליה והיא שקועה עמוק בבור כלכלי ומקצועי כאחד וזה עוד לפני שדיברנו על טראומת אחת הירידות המבישות בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. אם נתניה לא תמצא פטרון יציב שייקח אותה, היא תיעלם מהמפה ותישכח כמו חולצה ישנה בארון. פשוטו כמשמעו. זה יכול לקרות מיד או תוך כמה שנים, אבל התוצאה בלתי נמנעת. אל תטעו, גם הליך של פירוק ופתיחת העונה הבאה עם מינוס תשע הוא מכת מוות למועדון מוכה ונטול נכסים של ממש.  

אם פיירברג איכר, שושבינת הבאת דורון אוסידון שעדיין נהנית מתדמית של מושיעה בפוטנציה, לא תמצא אביר על סוס לבן שיהיה מוכן להישאר לטווח ארוך, הפתרון היחיד של נתניה הוא הקמת קבוצת אוהדים. הפועל קטמון, מכבי יפו ואפילו הפועל אוסישקין בכדורסל קמו ממצב של ייאוש. מוואקום. זה בדיוק המצב בנתניה. וזה אולי יישמע מצחיק, אבל במציאות הנתנייתית עדיפה קבוצה עם זהות ושמחת חיים בליגה ג' מקבוצת מרכז טבלה ומטה שמחוברת למכונת הנשמה בליגה הלאומית. DNA. דיברנו על זה. 

מרים פיירברג (חגי ניזרי)

מהלך כזה כבר היה על הפרק. האוהדים חשבו לקחת את הניהול בקיץ ואף קיבלו הבטחה מיוסי מאור שיכפיל כל סכום שיגייסו, אבל לא הצליחו לגייס סכום משמעותי. הקהל של נתניה מפולג. רובו הגדול התרחק מהמועדון והאלפים הבודדים שליוו את הקבוצה בשנים האחרונות באופן צמוד חלוקים בדעתם. כמו המועדון, גם הם מסרבים או עדיין לא מוכנים להכיר במציאות. סובלים מאותה פנטזיה שבסופו של דבר גרמה למחאות שהבריחו את תשובה, אלון, יאמר והרחיקו את בלדב ואחרים. בעולם האגדות, נתניה חוזרת תוך עונה לליגת העל מלווה בצבא צהוב. בעולם האמיתי, מכבי נתניה לא רק יורדת ליגה, היא גוססת. 

דמיינו את מכבי נתניה באולפן טלוויזיה בתכנית "חיים שכאלה". את המנחה עמוס אטינגר שואל: "מה מזכיר לך הקול הבא?". ואחד אחרי השני הם עולים. שחקני עבר, מאמני עבר, תשובה, אלון, יאמר, בלדב, שגב ואוסידון. היי, אפילו לותר מתיאוס עשה גיחה מגרמניה. וכולם צוחקים ומעלים חוויות. על המרקע רצים סרטונים של  אליפויות, שערים גדולים, חגיגות עלייה, עשרת אלפים במשחק העלייה באורווה, 20 אלף בגמר הגביע ברמת גן, ערצבים, ביובית, הקופסא. ואתה יושב בבית בדמעות. הבשורה הכי גרועה מהירידה הזו היא שנתניה איבדה הכול. שחקנים, כסף, אוהדים, זהות, כבוד עצמי וזכות קיום. למעשה, מכבי נתניה כבר לא קיימת - היא צריכה להיוולד מחדש.

אוהדי הפועל קטמון (אחמד מוררה)

5. קטנות לשבת:
בני יהודה - מכבי פ"ת: בשלוש השנים האחרונות בהן משוחקת הליגה בפורמט הנוכחי לא ירדה קבוצה עם 36 נקודות.
במשפט: שתי הקבוצות יהיו בליגת העל גם בעונה הבאה.

מכבי חיפה - בני סכנין: הירוקים לא הפסידו שלושה משחקי ליגה ברציפות מאז אוקטובר 2014 ולא הפסידו לסכנין בחמשת מפגשי הליגה האחרונים בין השתיים.
במשפט: ההכנות לחצי הגמר מתחילות עכשיו.

יוסי בניון (עמרי שטיין)

עירוני ק"ש - מכבי נתניה: המארחת לא כבשה 547 דקות, האורחת לא שמרה על שער נקי מאז ה-12 בדצמבר.
במשפט: תודו שזה קצת אירוני ששלומי דורה יוריד רשמית את נתניה.

הפועל ת"א - הפועל עכו: שבעת מפגשי הליגה האחרונים בין השתיים הוכרעו (3:4 לעכו). התיקו האחרון - מרץ 2013.
במשפט: מספר 99 בכוננות שיא. 

לנרי קהינדה בטירוף (רדאד ג´בארה)

6. המחזור בציוץ: