כשהוליווד פגשה את בגין

כששחקנית הקולנוע הנודעת אליזבת טיילור נכנסה ללשכת ראש הממשלה בירושלים, במהלך ביקורה בישראל בחודש ינואר 1983, היא עוררה התעניינות וסקרנות רבה. היא הגיעה באיחור של שעתיים, נאנקת מכאבי גב שפקדו אותה. רבים מהעובדים במשרד ראש הממשלה יצאו מחדריהם כדי לראות במו עיניהם את כוכבת הקולנוע הגדולה שכונתה "ילדת הפלא של הוליווד". עד אז צפו בה רק באולמות הקולנוע, בסרטים שבהם כיכבה, כגון: "מי מפחד מווירג'יניה וולף?", "חתולה על גג פח לוהט", "קוו ואדיס", "מקום תחת השמש", "ענק" ו"קליאופטרה".

ראש הממשלה מנחם בגין, שהיה ידוע במחוות הג'נטלמניות הפולניות, ניגש אל טיילור ונישק את ידה המושטת, אבל היא לא הסתפקה בכך וסימנה לו באצבעה שינשק אותה גם על לחייה. היא אמרה לבגין כי הגיעה מביקור בלבנון וכי יש בידיה מסר מנשיא לבנון אמין ג'ומאייל. 

במהלך השיחה שהתנהלה ביניהם באנגלית היא שאלה אותו, אם לפני שחתם על הסכם השלום עם נשיא מצרים דאז, אנואר סאדאת, קיבל אותות מהשמיים. בגין, שמצב רוחו באותם ימים היה קודר, משום שחודשיים קודם לכן נפטרה רעייתו האהובה עליזה, השיב לה בנימוס: "אני לא שומע קולות. אני יהודי פשוט שמשתדל לעשות מה שטוב לעם ישראל". 

בצאתה מלשכת ראש הממשלה, אמרה טיילור לעיתונאים שצבאו מסביב כי היא יצאה מאוכזבת מהפגישה, משום שבגין לא היה ידידותי כלפיה. לעומת זאת, בגין, כך נראה, התרשם לטובה מכוכבת הקולנוע, כי ימים ספורים לאחר מכן דיווח על פגישתם בישיבה של מרכז הליכוד.

טיילור לא היתה שחקנית הקולנוע היחידה שנפגשה עם בגין במהלך ביקורה בארץ. באותם ימים, לאחר שנחתם הסכם השלום בין ישראל ומצרים, חשו עשרות מהכוכבים הגדולים של הוליווד צורך להיפגש עם המנהיג היהודי הראשון שחתם על הסכם שלום עם המדינה הערבית הגדולה ביותר. 

בגין עם אליזבת טיילור // צילום: יהונתן שאול

"עד שבגין עלה לשלטון ב־1977 הוא לא זכה להיכרות רחבה עם הממסד היהודי־אמריקני והפדרציות היהודיות שהתעלמו ממנו כמעט לחלוטין בהשפעת מנהיגי הממשלות ששלטו בארץ. ראשי מפא"י ומפלגת העבודה הציגו את בגין כמחרחר מלחמה, שאיננו רוצה בקידום תהליך השלום", אומר הרצי מקוב, ראש מרכז בגין, "למעשה, רק ארגון הבונדס נהג להזמין אותו לארה"ב. לכן גם לא היתה לו במהלך כל השנים היכרות קרובה עם העולם הנוצץ של ארה"ב, לרבות כוכבי הוליווד".

 

יידיש עם דני קיי

עתה, לציון 24 שנים לפטירתו של מנחם בגין, החליט מרכז בגין בירושלים לחשוף בפני הציבור הרחב את המסמכים והתמונות הממחישים את הקשר החם וההדוק שנוצר בין ראש הממשלה לבין כוכבי הוליווד, שבאו להיפגש איתו לא רק לשיחת נימוסים אלא כדי לשוחח איתו על ההיסטוריה היהודית, ועל משמעות השלום לפיתוחה של ישראל וליחסי שכנות טובים עם מדינות ערב. 

הגב' יונה קלימוביצקי, שהיתה מנהלת לשכתו של בגין במשך עשר שנים, עד לפרישתו מכהונת ראש הממשלה ב־1983, מספרת כי "כשבגין נבחר, היהדות האמריקנית היתה בהלם מוחלט. ימים ספורים אחרי הבחירות, כשנכנסתי אליו לחדר, הוא אמר לי: 'אנחנו צריכים להביא שלום לעם ישראל'. הוא הגיע לתפקיד עם משנה סדורה, ולכן לא הופתעתי כשהנשיא סאדאת הגיע לביקור בישראל, בחודש נובמבר 1977, חמישה חודשים בלבד לאחר שבגין הושבע כראש הממשלה".

קלימוביצקי, שהחלה לעבוד עם בגין באוגוסט 1973, ארבע שנים לפני המהפך, עוד כשהיה יו"ר הליכוד וראש האופוזיציה, גדלה במשפחה קומוניסטית. "בבית שלנו התדמית של בגין היתה נוראית, אבל כשהתחלתי לעבוד איתו גיליתי בן אדם נפלא. ג'נטלמן אמיתי. תמיד עם חיוך על הפנים. מעולם לא שמעתי אותו מרים את הקול. היה לו חוש הומור יוצא מהכלל. תמיד כשהיה מציג אותי בפני האורחים נהג לומר: 'יונה'לה ואני עובדים יחד', ואף פעם לא אמר שאני עובדת אצלו. למדתי ממנו המון, בעיקר הכבוד שיש לתת לכל אדם".

אף שחלפו מאז יותר מ־40 שנה, היא זוכרת בבהירות רבה את המפגשים שקיים בגין עם כוכבי הוליווד. "היתה זו תקופה שונה מזו הקיימת כיום. אז לא היו תוכניות ריאליטי ולא היה סלפי. כל הכוכבים הגדולים של הוליווד היו בני הדור הראשון שאחרי מלחמת העולם השנייה. 

בגין עם וולטר מתאו // צילום: יהונתן שאול

"הם לא באו אל בגין רק כדי להצטלם בחברתו, אלא כדי לדבר איתו על פוליטיקה, על השלום ועל עתיד המזרח התיכון. כולם היו מעורבים אז בפוליטיקה. בגין סיפר להם על חשיבות השלום בעיני העם היהודי ועל הקשר הטוב שנוצר ביחסיו עם סאדאת. הם שתו בצמא את דבריו ולא הסתירו את ההתרגשות הגדולה שהיתה להם לפגוש אותו".

אחד המפגשים המרגשים הזכורים לה היה עם כוכב הקולנוע היהודי דני קיי, שהיה לא רק שחקן אלא גם קומיקאי וזמר בעל אלף פרצופים. קיי, שנולד בניו יורק בשם דוד דניאל קמינסקי, היה בנם של יהודים שהיגרו מאוקראינה. "דני קיי ידע קצת יידיש, אז הוא ובגין החליפו ביניהם כמה מילים במאמע לושן (לשון אם). הוא סיפר לבגין בדיחות ועשה כמה חיקויים, ובמסדרון של לשכת ראש הממשלה שמעו את רעמי הצחוק שהידהדו מהלשכה. 

"בגין אהב מאוד את חוש ההומור של דני קיי וראה את סרטיו. הוא התעניין בכל שיחה שקיים עם שחקן קולנוע ממוצא יהודי, לדעת מהיכן הגיעו הוריו לארה"ב. כך היה בפגישה שקיים עם השחקן קירק דאגלס, שבא לבקרו. דאגלס סיפר שנולד בניו יורק, שמו המקורי היה איסר דניאלוביץ' והוריו היגרו לארה"ב מבלארוס ב־1916. בשיחתם הם דיברו על הסרט 'הטל צל ענק', שבו גילם דאגלס את דמותו של האלוף דוד מרכוס (בסרט כיכבו גם ג'ון וויין, פרנק סינטרה, יול ברינר, מייקל דאגלס וחיים טופול). הסרט צולם ברובו בישראל.

"אגב, בנו של ראש הממשלה המנוח, ח"כ בני בגין, הוזמן בעת שהותו בארה"ב ב־1977 לאירוע שבו השתתף גם מייקל דאגלס (בנו של קירק דאגלס), ומנחה האירוע ציין כי נוכחים בו שני אנשים שגדלו בצילם של אישים דגולים, מנחם בגין וקירק דאגלס. העיר לו בגין: 'אני לא גדלתי בצילו של אף אחד, אלא לאורו של אבי מנחם בגין'". 

 

לנחם את ג'יין פונדה

 שני שחקני קולנוע יהודים וידועים אחרים שבאו לבקר את בגין היו וולטר מתאו וסמי דיוויס הבן. מתאו, שהוריו היגרו לארה"ב מרוסיה, היה קומיקאי שזכור מהסרטים "הזוג המוזר" ו"חידון בחרוזים". קלימוביצקי מספרת כי בגין הכיר היטב את הקומדיות שבהן השתתף ושמח מאוד להיפגש איתו. 

גם עם סמי דיוויס הבן, שחקן, זמר ורקדן שהתגייר, שמח בגין להיפגש. אחד הסיפורים על הסיבות לגיורו הוא שבעת שהיה מאושפז בבית חולים, סיפר לו ידידו, השחקן אדי קנטור, על הדמיון שהוא מוצא בין השחורים ליהודים. דיוויס מצא עניין מיוחד בספרו של פול ג'ונסון, "ההיסטוריה של היהודים", התגייר ואף סירב להופיע ביום כיפור. 

מכתב התנחומים לג'יין פונדה // צילום: יהונתן שאול

בגין הירבה לשוחח עם כוכבי הוליווד על סרטיהם, משום שהיה חובב סרטים מושבע. בשנים שהתגורר ברחוב רוזנבאום 1 בתל אביב, נהג ללכת עם רעייתו בכל מוצאי שבת לסרט קולנוע בהצגה שנייה. אנשים שהכירו אותו מקרוב באותן שנים, מספרים כי הוא ידע לצטט קטעים מהסרטים שבהם צפה. 

אחד ממכריו מספר כי "בגין התפעל מאוד מסרטיו של הנרי פונדה '12 המושבעים' ו'ענבי זעם'. הוא נהג לצטט קטעים מהסרט '12 המושבעים', שהופק ב־1957 ומגולל את סיפורו של חבר מושבעים המורכב מ־12 גברים הנדרשים להכריע בשאלת אשמתו או חפותו של נער היספני, הנאשם ברצח אביו. בגין התפעל בעיקר מיכולת המשחק של פונדה, שגילם את תפקידו של אדריכל בשם דיוויס, ונתן לנער סיכוי לאורך כל הסרט, נגד כל המוסכמות, ואמר כי 'היה לו משחק גאוני'".

ב־1982, כשהנרי פונדה הלך לעולמו, שלח בגין מכתב ניחומים לבתו השחקנית ג'יין פונדה: "אנא קבלי, חברה יקרה, בשם כל עם ישראל את ניחומינו הכנים על מותו של אביך. הנרי פונדה ייזכר כאחד מגדולי האמנים בשדה היצירה האנושית. אני מחשיב את תפקידו בסרט '12 המושבעים' כיצירת מופת על־זמנית ובלתי ניתנת להשוואה. אביך היה ידיד מסור לעם ישראל, ואת רשאית להיות גאה בכך שצעדת בעקבותיו, הן באמנות והן בחברותך לעמנו ולארצנו. שלך מכל הלב, מנחם בגין". פונדה השיבה: "מר בגין היקר, אני מעריכה את הסימפטיה. שלום, ג'יין פונדה".

קלימוביצקי מדגישה כי "בגין הבין היטב את החשיבות ההסברתית של הפגישות עם כוכבי הוליווד בעת ביקורם בישראל, ולמרות עומס הפגישות והישיבות הוא לא דחה שום פנייה של כוכב הוליוודי להיפגש איתו". כך הוא נפגש עם אחד מגדולי הקולנוע האמריקני, גרגורי פק, שאיתו גם דיבר לא מעט על פוליטיקה. פק סיפר בפגישתם כי הוצע לו להתמודד לנשיאות ארה"ב, ב־1972, מול שחקן קולנוע אחר, רונלד רייגן. באותה פגישה השתתף גם הזמר הנודע פרנק סינטרה, תומך גדול של ישראל והיהדות למרות היותו נוצרי קתולי. הוא נהג לענוד שרשרת עם מזוזה על צווארו וסייע בתרומות לישראל.

 

מכתב ממרלן דיטריך

 פגישה מיוחדת במינה היתה בין בגין לבין אלכס היילי, סופר ועיתונאי־חוקר אפרו־אמריקני, שראיין בין השאר את מרטין לותר קינג, המתאגרף מוחמד עלי ורבים אחרים. הוא גם כתב את הספר "שורשים", שמציג סאגה של משפחה אמריקנית, ושהיה מקור לסידרת טלוויזיה שזכתה להצלחה רבה והיתה מן הנצפות ביותר בעולם. 

היילי, שחקר בשלב מסוים את ההיסטוריה המשפחתית שלו, גילה כי הוא צאצא מדור שביעי לעבד בשם קונטה קינטה, לוחם אפריקני שנולד בגמביה בשנת 1750, ועומד במרכז הספר "שורשים". הספר זיכה את היילי בפרס פוליצר. בפגישה ביניהם העניק היילי לבגין את הספר, ובהקדשה כתב: "ממשפחת קונטה קינטה".

מכתב התשובה למרלן דיטריך // צילום: יהונתן שאול

גם כוכבי סידרת הטלוויזיה האמריקנית "דאלאס" נפגשו עם בגין בעת שביקרו בארץ במארס 1982. סידרת דרמה זו היתה באותה תקופה פופולרית בארץ וזכתה לשיעורי צפייה גבוהים מאוד בערוץ 1 (הערוץ היחיד ששידר אז). שחקני הסידרה, בראשות השחקן לארי הגמן, הביאו את סיפורה של משפחת יואינג, משפחה של חוואים ואילי נפט מטקסס, המתגוררים בחווה סמוך לעיר דאלאס. 

הם הביאו כשי לבגין את הכובע של הדמות המרכזית בסידרה, ג'יי.אר, ובעמודים הראשונים של העיתונים פורסמה תמונתו של בגין חובש את הכובע ושואל את הגמן: "אולי תספר לי מי ירה בג'יי.אר?" קלימוביצקי נזכרת כי "בגין כלל לא ראה את סידרת הטלוויזיה, אבל לקראת המפגש עם כוכביה הוא צפה בכמה מפרקיה, והשחקנים התפעלו מהבקיאות הרבה שגילה בפרטי הסידרה".

החלטתו של מנחם בגין לפרוש מתפקידו ב־1983, כשהודיע "אינני יכול עוד", עוררה הדים לא רק בארץ אלא בעולם כולו. מכתבים רבים הגיעו אליו מאישים בכל העולם, שהביעו הערכה רבה לפועלו למען השלום עם מצרים. בין המכתבים היו גם כאלה שריגשוהו מאוד. אחד מהם היה מכתבה של השחקנית והזמרת המהוללת מרלן דיטריך. בגין נהנה מאוד מסרטה "המלאך הכחול", שבו מילאה את תפקידה של "לולה" והעריך את מאבקה נגד הנאצים. 

מנהלת הלשכה יונה קלימוביצקי. "הכוכבים לא באו רק כדי להצטלם" // צילום: יהונתן שאול

דיטריך כתבה: "מר בגין היקר, ייתכן שתזהה את שמי כשתקרא את המכתב הזה. אני מכבדת את החלטתך מאחר שאני מבינה אותך טוב יותר ממרבית האנשים הזרים. מאז הטרגדיה הגדולה, מחשבותיי היו איתך והן עכשיו יותר מתמיד. במסירות, מרלן דיטריך".

יועצו של בגין, צבי הרי הורביץ, השיב לה בשמו של בגין: "גב' דיטריך היקרה, ראש הממשלה בגין ביקש ממני להודות לך עבור מכתבך מ־2 בספטמבר, ועבור מילותייך האדיבות והחמות. בשעה שמכתב זה יגיע לידייך הוא כבר יפרוש מפעילות, אך בוודאי לא מההיסטוריה. תפקידו במאבק העם היהודי לעצמאות, ריבונות וביטחון כבר חקוק בתולדות עמנו. הוא לקח עימו את החיבה וההערצה של מכירי תודה רבים וחברים מכל קצוות תבל".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו