צומת השרון

דוד לנדאו ז"ל ניסה לפצח את חידת אריאל שרון והתחקה אחר המהפך בדעותיו של ראש הממשלה ה־11. בספרו "אריק", שתורגם עתה לעברית, לנדאו מתרשם ששרון המיר את דעתו ודתו הפוליטית, מכיוון שהאמין באמת ובתמים שהשינוי נחוץ; שהאיש, שבראשית דרכו "התברך", על פי לנדאו, "בחוסר עקביות וכזבנות", אולי "הציל בסוף דרכו את הציונות". שרון, על פי לנדאו, לא יזם את ההתנתקות מתוך אינטרס זר, או כדי לחלץ את עצמו מחקירה פלילית ("עומק העקירה כעומק החקירה", כפי שטען בזמנו צבי הנדל). הוא באמת האמין בה, מלכתחילה.

נקודת החולשה של הספר, עבור קוראים רבים כמוני, שהשקפותיהם בסוגיית ההתנחלויות הפוכה מזו של לנדאו - היא טינתו המופגנת של לנדאו למפעל יישוב הארץ בחבלי יהודה ושומרון וביטויי הסלידה המרובים ממנו, שהוא שוזר בספר לרוב. אלא שאם מתעלמים מתיאוריו את המתנחלים כגזלני אדמות, נשאים של אג'נדה דתית לאומנית מסוכנת, או תליינים הכורכים עניבת חנק על צווארה של מדינת ישראל, הביוגרפיה שלנדאו כתב על אריאל שרון היא ספר חובה ופוקח עיניים, לכל מי שמבקש להתחקות אחר חידת שרון.

כריכת הספר "אריק - חייו של אריאל שרון" (דביר)

גילוי נאות: לנדאו ז"ל, לשעבר עורכי ב"הארץ", היה טיפוס ציני להחריד אך אוהב אדם. הוא תיעב עמוקות את שרון הישן, "שר ההתנחלויות", והתמוגג מהשינוי שחל בו. על "הגלימה החדשה" של שרון נהג לומר בסרקסטיות, כי "במקום שבעלי תשובה עומדים - גם צדיקים גמורים אינם עומדים". התפיסה הזאת הוטמעה גם בספרו, ולמרות זאת מדובר בביוגרפיה מעולה ועתירת גילויים. מי שמתעניין בעובדות החשובות שחושף לנדאו העיתונאי החוקר, ומסוגל להתעלם מטינתו המובנית של המחבר לחלוצים בני דורנו, ייצא נשכר מקריאת ספרו.

שרון, כך למד לנדאו, "תיכנן או לפחות שקל מהלך התנתקות שאפתני מאוד", גם בתחומי הגדה, מהלך "שיסיג את ישראל אל קו גדר הביטחון שאותה הקים בהדרגה גם שם". עו"ד דב ויסגלס, מנהל לשכת שרון, שלנדאו ראיין אותו, מתאר את ההתנהלות של שרון, מהשינוי שחל בו ועד השבץ המוחי, שממנו לא קם, כ"סרט שיש בו הפסקת חשמל באמצע". עיבל גלעדי, לשעבר סגן ראש אגף התכנון בצה"ל, מאשר בביוגרפיה החדשה על שרון שהנסיגה אל הגדר, גם בתחומי יו"ש, היתה רק עניין של זמן. אפילו "זמביש", זאב חבר, הידיד הקרוב ביותר של שרון מבין המתנחלים, סבור ששרון אכן האמין בדרכו החדשה; שתוכניתו - טועה ומטעה ככל שהינה - היתה חפה ממניעים זרים. על פי ויסגלס, השינוי חל בשרון אחרי ש"השפעת המתנחלים הוסרה מעליו". לנדאו מתאר כיצד שרון החל להשתמש שוב ושוב במילה "כיבוש", צידד במדינה פלשתינית, ופיזר רמזים על אודות תוכניתו להתנתק חד־צדדית מהפלשתינים, תחילה בדרום, ואחר כך גם בגיזרת יו"ש. הוא לא הישלה איש, סבור לנדאו.

למרות שהביוגרפיה החדשה על שרון מציירת נרטיב של מנהיג אמיץ המסוגל להתנתק מעברו, היא אינה נמנעת מלהגיש לקורא גם את הנרטיב הנגדי. הספר מרחיב בתיאור החשדות הפליליים נגד רה"מ ובניו. הוא חושף שגם אפרים הלוי, ולא רק שר הביטחון דהיום משה יעלון, סבור כי באותם ימים "ראש הממשלה כבר לא היה סוכן חופשי". גם הלוי, לשעבר ראש המוסד, ובאותם ימים ראש המועצה לביטחון לאומי, חושד שהמהפך בעמדות שרון לא היה חף מאינטרסים זרים. הלוי אף מרעיש בגילוי של ממש: שרון - על פי הנכתב בספר - ויתר גם על ירושלים. 

"מפת הדרכים", הסביר הלוי ללנדאו, "דיברה על ריבונות משותפת בירושלים. היא קראה להגיע במו"מ להחלטה על מעמדה של ירושלים אשר תביא בחשבון את צורכיהם הפוליטיים והדתיים של שני הצדדים. זה היה ייהרג ובל יעבור מבחינת שרון", מעיד הלוי. לכן הלוי ציפה "שישראל של שרון תנהל מאבק עיקש בניסיון לשנות את תוואי מפת הדרכים", אבל, אומר ראש המוסד לשעבר, "שרון חתם על חלוקת ירושלים. למה הוא שינה את דעתו? למה הוא קיבל מסמך שהוא עצמו קרא לו "'אחד האיומים הגדולים ביותר על ישראל'?"

הלוי אומר שהתפנית של שרון מזכירה לו סיפור שקרא על הנשיא האמריקני ווילסון ויועצו הקרוב קולונל האוס, שהפך נשיא דה־פקטו: "שרון כבר לא נפגש עם אנשים שקודם היו קרובים אליו. הוא היה מוקף. הוא היה מכותר. הוא לא היה יכול לפנות לאנשים כאוות נפשו. ויסגלס שלט בו".

לנדאו לא הספיק לשוחח עם שרון, לפני ששקע בתרדמת // צילום: זיו קורן

לנדאו מביא בספרו ראיון שבו מגלה משה ארנס, שגם שרון, למרות שהכחיש זאת, היה שותף, לפחות בידיעה, למגעים שניהלה ממשלת נתניהו הראשונה (1998) לוויתורים נרחבים בגולן. הוא חושף מידע המאשש את מעורבות ערפאת בפיגועים ובאינתיפאדה השנייה: דיווח מודיעיני ששר הביטחון לשעבר שאול מופז זכר, על אודות פגישה של ערפאת עם ראשי מנגנוני הביטחון שלו ועם בכירים בחמאס. הראיס שואל במהלך פגישה זו: "למה ליהודים אין יותר קורבנות?" ואף רומז: "אתם יודעים מה לעשות". 

פרקי הספר הראשונים כתובים היטב, אך מחדשים פחות. הם משחזרים את דרכו של שרון כילד, כנער, כפוליטיקאי וכמפקד צבאי עטור תהילה ומלחמות, בעיקר במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת לבנון הראשונה.

יש בספר חיסרון בולט שלנדאו מודה בו - הוא לא הספיק לשוחח עם שרון לפני ששקע בתרדמת. אבל יש בו חיסרון בולט נוסף שלנדאו אינו מזכיר: אף לא אחד מ־87 האישים שלנדאו מונה ברשימת מרואייניו, אינו נמנה עם מחנה המתנחלים, בני בריתו הקרובים מאוד של שרון לאורך עשרות בשנים. אין ספק שספרו היה שלם עוד יותר, אם לנדאו היה מקשיב גם להם. 

 

"אריק: חייו של אריאל שרון" / דוד לנדאו, מאנגלית: גיא הרלינג; דביר, 480 עמ

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו