חברת נצב"א, שבשליטת
קובי מימון ו
חיים צוף, פגעה בצורה קשה בחברת התחנה המרכזית החדשה לתל אביב, כאשר פעלה בניגוד אינטרסים בעסקות בהיקף של 230 מיליון שקל. כך טוען (יום ב', 15.2.16) כונס הנכסים הרשמי, פרופ'
דוד האן.
נצב"א היא בעלת השליטה בתמח"ת, אותה רכשה תמורת 320 מיליון שקל, מתוכם ביקשה לקזז חובות נטענים של התמח"ת בסך 250 מיליון שקל. נאמני התמח"ת, עו"ד
יוסי בנקל ורו"ח חיים קמיל, קבעו שיש להשעות בשלב זה תביעת חוב זו, ואילו הכנ"ר סבור שיש לדחות לחלוטין את התביעה הנוגעת ל-50 מיליון שקל מתוך אותו סכום. את היתרה, הוא אומר, יש לדרג כחוב נדחה - כך שסיכויי פרעונו יהיו אפסיים.
לדעת הכנ"ר, באמצעות עו"ד גלי עטרון, נצבא התנהלה תוך הפרת החובות של בעל שליטה, תוך שהיא מנטרלת את דירקטוריון התמח"ת ומקבלת במקומו החלטות שהיטיבו איתה והרעו עם התמח"ת. הכנ"ר מציין, כי נצב"א הייתה בעלת שליטה ונושה מובטחת יחידה בכל נכסי המתח"ת, אשר התנהלה במימון דק משמעותי ומתמשך. כך נוצר עיוות עסקי חריף, אשר עשוי להצדיק את ביטול תוקף השעבודים והשעיית החובות כלפיה למעמד של נשייה לא-מובטחת, ואף למטה מזה.
כבעלת השליטה, טוען הכנ"ר, ידעה נצב"א, כי הסיכוי להשיא ערך כלשהו למניותיה בתמח"ת הוא קלוש, וכן כי מעמד של נושה רגיל (לא מובטח) בחברה הוא מסוכן ולכן לא הסתפקה בו. לאור זאת, היא נקטה בפעולות שיבטיחו שכל נכסי התמח"ת ישועבדו לטובתה כנושה מובטחת בלעדית, ובכך הציבה עצמה נצבא בראש התור של הנושים.
במצב דברים זה נוצר חשש, כי לנצב"א שוב לא יהיה שום עניין בגורל החובות שממתינים להיפרע אחריה והיא תדאג לאינטרסים שלה כנושה מובטחת בלבד. כפי שעולה מהראיות בתיק, חשש זה אכן התממש, נאמר בעמדת הכנ"ר שהוגשה לבית המשפט המחוזי מרכז. נצב"א נטשה את הספינה הטובעת של התמח"ת ונמלטה אל חוף המבטחים היחיד: נשייה מובטחת.
המהלך הראשי שהביא את נצבא לנשייה מובטחת יחידה בחברה היה רכישת חוב התמח"ת כלפי בנק דיסקונט, שעמד על 190 מיליון שקל, תמורת 140 מיליון שקל בלבד. הכנ"ר סבר, כי מהלך זה בוצע תוך הפרה של מספר חובות של נצב"א, לרבות חובות הגילוי ותום הלב.
"נצב"א לא פעלה לקידום אינטרסים כפולים הן של החברה והן שלה עצמה. ממילא מדובר באינטרסים סותרים, שכן כל שיפור בתנאים עבור הלווה החברה, היה פוגע במלווה (המיועדת) נצב"א עצמה. לכן, היא פעלה אך ורק לקידום האינטרסים האישיים שלה, תוך הפקרת האינטרסים של החברה, ומבלי שנותר מאן דהוא שידאג להם", אומר הכנ"ר.
כן סבר הכנ"ר, כי נצבא ניצלה הזדמנות עסקית של החברה כאשר החליטה לקחת לעצמה את סכום ה"ניכיון" בסך 50 מיליון שקל במקום לזקוף אותו להקטנת חוב התמח"ת. מדובר בהלוואה שנתנה נצב"א לתמח"ת לצורך פרעון מוקדם של איגרות החוב שהנפיקה. בעסקה זו הייתה נצב"א נתונה בניגוד עניינים חריף, הוא טוען.
