בשנתיים האחרונות, כולם מגלגלים לעצמם טורטיות ונכנעים אחד אחד לטרנד המקסיקני שהשתלט עלינו. כמו סומבררוס ביום שמש, נשלפו כאן החוצה מסעדות על טהרת המטבח הצבעוני ממרכז אמריקה, והישראלים המאוהבים באבוקדו התייצבו. האינפלציה הזאת הגיעה אחרי שנים ארוכות שבהן לא ידעו פה בדיוק מה ההבדל בין טאקו לבוריטו. // צילומים: רעות סהר
ב-1995 נפתחה צ'ימיצ'נגה המיתולוגית וגילתה לכולם מה אפשר לעשות, למשל, עם שעועית שחורה אבל זה עדיין לא היה נגיש לכולם. הבאנו מאמריקה כל כך הרבה דברים לתוך העולם הקולינרי הישראלי אבל דבר אחד לא הצליח לעבור במכס, המטבח המקסיקני. יעיד כל מי שחוזר מארה"ב - האוכל המקסיקני הוא בתרבות האמריקנית: הם רואים ספורט בטלוויזיה ומנשנשים נאצ'וס עם סלסה וגוואקמולה. הם לוקחים את הילדים שלהם לטאקו בל במקום למקדונלדס והם אוכלים ארוחת צהריים זריזה בצ'יפוטלה.
אבל כאן בישראל, במשך שנים ארוכות אי אפשר היה למצוא טורטיות בסופר, לא ידענו מה זה פחיטס, וקמח תירס היה משהו מהמטבח הרומני שעושים איתו ממליגה.
האוכל המקסיקני הוא כל כך פשוט, טעים ומתאים לאקלים שלנו, שקשה שלא לתהות למה לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע לפה. צ'ימינצ'נגה של אבי קונפורטי, שבמשך שנים בלטה יחידה בסצנה, עלתה באש כמו פה שנגס בפלפל חלפיניו, והיה נדמה שבכך גם נשרפה ההזדמנות עבורנו, חובבי המזון המונח בעיגול בצק, למסעדה מקסיקנית הולמת.
אז נכון לעכשיו, באזור תל אביב יש הצפה (מבורכת): הטאקרייה הפאסט-פודית, הגסטרו בר מסקל, לוס ברנינג טאקוס ההיפסטרית, mex&coהמשפחתית, צ'אנגוס הפלורנטינית, מקסיקלי מבית האחים ירזין שעוד מחכה להפוך לרשת, בר האימפריאל ובת זוגתו לה אוטרה, ועוד מקומות ומנות מקסיקניות, או כאלו מהמטבח המכונה טקס-מקס, זה שנוצר על הגבול שבין ארצות הברית למקסיקו ומשלב תבלינים ומרכיבים מהאוכל המנחם של דרום ארצות הברית לזה השמח של מקסיקו.
בניגוד לכל המסעדות האלו שנפתחו בשנתיים האחרונות פלוס מינוס, מסעדה אחת היתה שם כל הזמן, יותר מעשר שנים ליתר דיוק. כמו שמתאהבים פתאום, אחרי ידידות של שנים, בחבר הכי טוב שתמיד היה שם, ככה לא שמנו לב שמתחת לראדר כל הזמן הזה, בשקט בשקט, הגישו בפינת רחוב סואנת בתל אביב אוכל צבעוני ושמח, כמו שהוא צריך להיות.
טורטיות הום מייד
מקסיקנה, שניצבת במפגש הרחובות בן יהודה ובוגרשוב, מעוצבת באופן פשוט, נעים וצבעוני והמולת הרחוב נשארת בחוץ. התפריט גדול במיוחד ויש בו מבחר אדיר של מנות, ברובן מנות מוכרות ובחלקן גרסאות דומות של אותו המזון, רק בעטיפה אחרת, אבל ככה זה גם במקסיקו.
ראשית כל ולפני הכל, הבו לנו את המרגריטות, כי אין ביקור במסעדה מקסיקנית מבלי לבדוק את היצע האלכוהול הקפוא שלה. מרגריטה תות קפואה (39 ש"ח) היתה חביבה ולמרות צבעה האדום, החווירה לצד מרגריטה קוקוס (39 ש"ח) מדהימה במרקם סלאשי מושלם. אחד אפס לקוקוס.
בגזרת האוכל, התחלנו במנה שנקראת פלאוטס (34 ש"ח), טורטיות חיטה ממולאות במוצרלה, מגולגלות ואפויות ומוגשות עם סלסה בלנקה, דיפ מקסיקני שעשוי משמנת חמוצה ושום. את הטורטיות עושים במקום, ועושים אותן כמו שצריך, ככה שהבצק היה נהדר למרות המילוי המועט שהשאיר אותו מעט יבש. סלסה בלנקה זה רוטב נהדר וחבל שהוא לא מוגש בעוד מקומות.
טורטיות חיטה ממולאות במוצרלה, ומוגשות עם סלסה בלנקה. פלאוטס
הזמנו לראשונות גם סביצ'ה (39 ש"ח), דג בורי טרי שהושרה בטקילה, ונקצץ עם עגבניות, אבוקדו, בצל סגול וכוסברה. המנה הוגשה עם טוסטונים קטנים עשויים במקום, פריכים ומצוינים. כל מרכיבי הסבי'צה היו חתוכים גס מדי, ולמרות הכוסברה והבצל, מרכיבים דומיננטיים, חסר הרבה טעם במנה. למזלנו, בתחתית הכוס בה היא הוגשה, הצטבר לו רוב הרוטב החמצמץ והחמקמק ששיפר פלאים את טעם הבורי. היה כדאי לתת במטבח עוד איזה ערבוב לפני שזה הגיע לשולחן.
למרות המרכיבים הדומיננטיים, חסר הרבה טעם במנה. סביצ'ה בורי
הזמנו שלישיית טאקו (64 ש"ח), כל טאקו מסוג אחר. טאקו פסקדו הוא נתח דג מטוגן בבלילה, עם כרוב, אבוקדו, בצל סגול וגבינת פטה. זה הטאקו הפחות מוצלח. אולי זו העובדה שבתוך הטאקו מתאים יותר דג מפורק, ואולי זו כמות הגבינה הנדיבה מדי והטעמים שלא התחברו. בכל אופן הטאקו הזה לא המריא.
שני הטאקוס האחרים היו מצוינים - טאקו של עוף בצ'יפוטלה עם אבוקדו ועגבניות. עוף רך ומפורק, ומתיישב בתוך הטאקו בצורה מושלמת, משתלב מעולה עם האבוקדו ועם בצל שהוחמץ בתפוזים, סייד קיק מעניין.
הטאקו האחרון היה ברבקואה. באופן מסורתי במקסיקו מכינים ברבקואה מבשר בקר או כבש המבושל בישול ארוך בבור באדמה. במקסיקנה עושים ברבקואה לא רע בכלל - בשר איכותי שטעמו הטבעי מצוין ובבישול איטי ששומר על הרכות. על גבי פריחולס ואבוקדו עם קצת כוסברה מתקבל טאקו מהנה מאוד.
אי אפשר להגיע למקסיקו מבלי להזמין פחיטס קרנה (84 ש"ח), אז הלכנו על זה. לשולחן הגיעה, כמו במסעדות המקסיקניות בארה"ב, פלטה רותחת ועליה נתחי בקר עם בצל ופלפלים מהפלנצ'ה. הבשר היה מעולה, הרבה בזכות ההגשה על הפלטה הרותחת ששומרת על טמפרטורה טובה לאורך האכילה, והוא הוגש עם טורטיות תירס וחיטה עשויות במקום בסלסלה יפהפייה. הרעיון הוא פשוט, בעזרת הסלסה והאבוקדו שהוגשו גם הם לשולחן אתם מרכיבים לעצמכם טאקוס קטנים משלכם. סלסה חריפה גם היא, איך לא, תוצרת המקום, היתה תוספת מצוינת ואנחנו גלגלנו שם טאקוס אחד אחרי השני בהנאה גדולה, גם מהטעם וגם מהעיסוק.
פחיטס קרנה
לקינוח הזמנו מוס מונטוזומה (35 ש"ח). אנשי המאיה ידועים כמי שגילו את השוקולד ומונטוזומה, שליט אצטקי, הוא שם מצוין למנת שוקולד אבל המנה עצמה לא היתה מעניינת. פירורי הצ'יפוטלה שהובטחו לא הורגשו במוס וגם השילוב עם בננות מקורמלות שכנראה נצרבו בברנר (וחבל שלא באש חשופה או אפילו במחבת) לא עבד. לעומת זאת קראנץ' של שקדים ושוקולד שננעץ מלמעלה היה משגע והצליח להציל את המנה.
מוס מונטוזומה
אז נכון, כל הזמן הזה חיפשנו את המקסיקנית שתציל אותנו וכל הזמן היא היתה מתחת לאף שלנו. אז היא לא מושלמת, אבל היא לגמרי מהסוג שאפשר להתאהב בו, ויותר מזה- היא לגמרי מהסוג להביא את ההורים אליה. הם בהחלט ישמחו לגלגל לעצמם כמה טאקוס משלהם במסעדה מקסיקנית משפחתית ושמחה, כמו שמסעדה מקסיקנית צריכה להיות.
מקסיקנה
בוגרשוב 7 תל אביב
03-5279911
• בשבוע שעבר ביקרנו בפונדק דרכים שהתברר כמסעדה שווה
• מצאנו בזכרון יעקב מקום מושלם ליין ואוכל משובח
• נמאס מחביתה וסלט? ארוחת בוקר שיוצאת המקופסה
נפתח לכם התיאבון? עוד המון פינוקים ומתכונים - עכשיו במדור האוכל!
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו