הבן החורג עזב את הבית
"האמירות המפויסות לא יסתירו את הדם הרע במכבי ת"א. לאיש לא היה ספק שכץ ייאלץ לעזוב, מאחר שמעולם לא היה כנראה בן בית אמיתי. העובדה שהוא שוקל מעבר לקבוצה אחרת רק ממחישה זאת". מוטי דניאל על קץ מלחמת הבעלים
"איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים", כתב אהוד בנאי, וכולם אכן ידעו איך תיגמר השותפות במכבי תל אביב. היא נגמרה כפי שהיתה אמורה: בפרידה מרענן כץ. התהליך היה קשה כמו טיפול שורש, ולעיתים היה דומה יותר לעקירה ללא הרדמה.
החלפת המהלומות המילוליות בין בעלי המניות מתחלפת כעת בדברי פיוס ובמחמאות. לפתע, רענן הוא אוהד הצהובים שרק רצה בטובתם, הפרידה היא חברית והרמונית ובהיכל כבר מחכים לבן האובד עם זר פרחים ותשואות סוחפות. אלא שרענן וגם שותפיו לשעבר יודעים כי אין כאן יותר מניסיון כושל להשכיח את האמירות שנזרקו באחרונה. מקומו כבר לא ביד אליהו והוא ממש לא בן בית שם יותר. ספק אם אי פעם היה.
לא אכנס לשלל הסיפורים והכותרות שסיפק כץ בשבע השנים האחרונות, הגם שברור כי כמות ההתבטאויות שלו חרגה מכל דרכי ההתנהלות של ראשי המועדון לאורך השנים. מי שמגיע למכבי תל אביב בכלל, ומי שעומד בראש הפירמידה בפרט, יודע כי התפקיד גורר חשיפה תמידית לאור הזרקורים, אך הבעיה של כץ היתה שלרוב הוא משך יותר אש מאור.
היה ידוע לכל שאין ספק כותרות טוב ממנו ושתמיד הוא ינפק התבטאות פיקנטית. בתחילה זה היה שונה ונחמד, מרענן משהו. עם השנים זה הפך למטרד של ממש, עם מאבקי כוח שנפרשו על פני עמודי העיתון או ברחבי הרשת והפכו לשיחות גם בחדר ההלבשה.
היה ברור שמחזיקי המניות לא יוכלו להמשיך לנווט את הספינה הזו בצוותא. לא היתה כל שאלה גם לגבי האיש שייאלץ לפנות את מקומו. כץ היה האחרון שהצטרף, ולמרות שהוצג כשחקן עבר, שיש מי שיישבע על כך שאת גופיית מכבי הוא לבש רק בקבוצת הוותיקים. כך שלא היה לו באמת קשר מאגי לאגודה.
שמעון מזרחי, דייויד פדרמן ומשפחת רקנאטי היו שם ועודם מזה עשורים, הם מחוברים לחיי היום יום של הקבוצה ולא מנהלים אותה בשלט רחוק ודרך מיקרופונים. כל שנותר היה להתמקח על המחיר ולהשיג את הסכמתו של כץ לוותר על הצעצוע שקנה. שערו בנפשכם שפדרמן או רקנאטי היו עוזבים את המועדון, בסיטואציה כזו או אחרת: איש לא היה מעלה על דעתו את האפשרות שיעבירו את תמיכתם לקבוצה אחרת. אצל כץ זה מתקבל בטבעיות וזה ממחיש את ההבדל.
אם במרוצת השנים דיבר כץ על החזרת הסמלים הביתה ומינה את טל ברודי ודורון ג'מצ'י לנציגיו בדירקטוריון, יעידו צעדיו בתקופה האחרונה עד כמה היו 'תלוש' מדרך ההתנהלות של שותפיו: הוא מינה צוות אלמוני שכבש את הכותרות בין לילה, כאילו הוא מנהל את המועדון לפחות עשרים שנה. זה היה שבר בלתי ניתן לאיחוי. אחרי ניסיון אחרון להתחבא מאחורי אולטימטום ילדותי, כץ נאלץ לקבל גם את המחיר שהוצע לו. אגב, מחיר לא רע בכלל, בהתחשב בכך שזה עסק שממש אינו מניב רווחים לבעליו.
אם יש משהו טוב בהתנהלות האחרונה של מכבי הוא העיתוי. טוב שזה קרה בקיץ והרסיסים מהשברים לא נפלו לתוך חדר ההלבשה. ריב מתוקשר בין הבעלים יכול להיות הרסני בחודש ינואר. בחום יולי-אוגוסט? הרבה פחות.
פיני גרשון ושרון דרוקר הסתמכו על החריש העמוק שעשו בדוחות הסקאוטינג בעונה שעברה וסגרו את הסגל מוקדם וללא הפרעות. גם ללא כותרות מפוצצות סטייל קרלוס ארויו של השנה שעברה. שקט יהיה המצרך המבוקש במכבי בחודשים הקרובים, ואני מניח שאם ההתנהלות תהיה סבירה - המאמנים יקבלו אותו מההנהלה שבעת התקשורת.
כשהסגל סגור, השם החם בשוק חזר להיות מוני פנאן, והשאלה האם יחזור עתה כשכץ איננו. היסטורית, יש אמת בטענה שכץ החל במהלך ריחוקו מהקבוצה, אך צריך להיות תמים כדי לחשוב שהוא יכול היה לבדו להביא לעזיבתו של מוני. ברגע האמת, פנאן קיבל כתף קרה גם מנציגים אחרים בהנהלה. מזרחי לא נוהג למעוד בלשונו, אבל כשנשאל בשבוע שעבר לגבי חזרת המנהל הוא ענה: "קודם נטפל בבעיה הראשונית ואז נטפל בבבעיות האחרות". אם שמעון מגדיר את חזרת פנאן כבעיה, היו בטוחים שהוא יודע על מה הוא מדבר.
מעתה ואילך, שליטתו של פדרמן במכבי רק תלך ותגדל - כמו גם כוחו של רקנאטי. לטווח הארוך זה בריא יותר. האחריות תוטל על פחות אנשים, ההחלטות יתקבלו באופן מצומצם יותר. סביר להניח שגם לא נראה ברגע שאחרי הפסד במשחק אליפות חבר הנהלה שאומר שמעתה הוא יוביל ויחליט בשביל כולם. וזה כבר יהיה שינוי. אפילו מרענן.
