לגברת חגית בן אהרון הנכבדה,
את מגדירה את עצמך כ"מזרחית תמימה", אבל לצערי את ממש לא תמימה בסגנונך המשתלח והירוד כלפי, מבלי שיהיה לך כל מושג על הרקע האישי שלי. חבל.
ולגופו של עניין:
דרעי הוא לא גבאי בבית הכנסת לעדת הקווקזים. הוא שר בממשלת ישראל ומרים את אצבעו גם כדי לשלוח אנשים למוות, וביניהם מאות אלפי חיילים שאינם נמנים על ש"ס. ש"ס אינה אגודה להצלת נפגעי השיטפונות בנגב. היא מפלגה עם שרים, מנכלי"ם ועוד בעלי משרות רבים, עם השפעה רבה על הציבור הישראלי כולו. לכן, זו לא רק זכותי, אלא גם חובתי כאזרח, לבקר את המפלגה הזו ואת האיש הלא ראוי העומד בראשה, המשפיעים על גורלם של כולנו.
מה שמקומם במאמרים כשלך ושל דומייך, היא תפיסת העולם של שחור-לבן שאת שבויה בו. בעולמך קיימים רק מזרחיים, שהם הטובים, התמימים והנעשקים, ולעומתם האשכנזים, שהם הגזענים, הרשעים והאפסים. זה עולמך, אותו מעצב ומשמר דרעי, האיש המושחת שאת מעריצה ללא כל סייג. אין חברה ומגזר בישראל, כל כך לא ביקורתיים, כמו החברה שאת חיה בה.
אז קצת היסטוריה. עיקר העלייה של המזרחים למדינת ישראל, הייתה בשנות החמישים של המאה הקודמת. המדינה כבר נוסדה. מייסדיה, בדם יזע ודמעות, היו האשכנזים. הם באו מארצות אירופה ומאמריקה, בהביאם עמם את התרבות המערבית. הם היו שופטים, רופאים, מדענים, סופרים, טייסים, הוגי דעות, אנשי הון ותעשייה. מאות אלפי עולי המזרח, הם יוצאי התרבות הערבית. הם לא היו רופאים, לא היו מדענים, לא טייסים ולא קומפוזיטורים. המזרחים הרופאים, הגרו לצרפת ואיטליה. מה לעשות?
החברה האשכנזית קיבלה אותם באהבה. הם חילקו את פת לחמם, כפשוטו, כדי לאפשר לעולים מהמזרח קיום הוגן. אלו היו שנות הצנע. ודאי שנעשו טעויות. אך לא היה קל למדינה בשלבי הקמה, מוקפת באויבים, בנטל צבאי קשה ובכלכלה שרק בראשית התפתחותה, לשאת בעול קליטתם של מאות אלפי עולי המזרח.
האשכנזים הם אלו שהקימו את כל מוסדות המדינה. הצבא. בתי החולים. הטכנולוגיה. התעשייה האווירית. הכור האטומי. האוניברסיטאות. בתי המשפט. הם גם היו רוב מוחלט באלפי הנהרגים והנספים על הקמת המדינה. הם, האשכנזים הטפילים, נשאו במשך כמאה שנה בעולה של התנועה הציונית והחלומות שהביאו בסופו של תהליך קשה, מתיש ורווי דם להקמת המדינה. תקראי על כך בספרות ההיסטורית.
המזרחים היו אז מיעוט בין התושבים האשכנזים של המדינה. השתלבותם של המזרחים בחברה הישראלית המתגבשת לא הייתה יכולה להיות קלה, בהתחשב בפערים התרבותיים הגדולים בינה ובין החברה המערבית. כאנשים דתיים, אנחנו יודעים שמעלתו של אדם אינה נמדדת חלילה בתרבות שממנה בה או בתוארו האקדמאי. אלא רק במידותיו, ביראת השמים ובקיום המצוות. אך מנקודת המבט של ההשתלבות במדינה ובהנהלתה, הרקע של המזרחים הצריך השתלבות בהשקעה לא קלה.
עם חלוף כשישים שנה, הצליחה החברה הישראלית ליצור כור היתוך, שכחזון לעוד דור או שניים, נושא את בשורת סגירת הפער המוחלטת בין האשכנזים למזרחים. זה לא יכול היה להיות בשנים ספורות. דור העתיד של המזרחים, לא ייפול במאומה מהאשכנזים. הסיבה העיקרית לכך היא, השתלבותם ההולכת וגוברת של הצעירים המזרחיים בלימודים מתקדמים. כך זה במגזר החילוני. וכך זה במגזר הציוני דתי. הם גם מתחתנים ביניהם כמעט ללא הגבלה. זה עוד לא הסתיים, אבל זה בהחלט בדרך לשם.
המגזר היחידי בעולם כולו, שהבעיה המזרחית רק מחריפה בו והולכת, רק מעמיקה עם השנים ומעצבת בו תודעה גוברת של רגשות נחיתות ושנאה עיוורת ומעוותת כלפי האשכנזים, הוא ש"ס. נושא הדגל של העמקת ההפליה של המזרחים החרדים ושל הנחיתות שלהם, הוא לא אחר מאשר דרעי, המנצל זאת בציניות לאחיזתו הבלעדית והמכשפת בחברה זו, ושאותו את כל כך מעריצה. זה כל מה שרציתי לומר במאמרי.