בצהרי יום שישי ישב השר לביטחון הפנים גלעד ארדן לבד ברכבו, סמוך לביתו שבגני יהודה, כשהחלו טפטופי המידע. ציוץ של עיתונאי, ש"ניזון ממקור בכיר מהשב"כ", ואחריו הדים מגורמי משטרה בשטח. בסוף הגיע האימות הסופי מאנשיו של ארדן: "המחבל מתל אביב", נשאת מלחם, חוסל. ארדן הזדרז לשחרר ראשון הודעה לציבור: "יידעו אויבינו שכל מי שפגע בנו, אנו נפגע בו". בכך שם נקודה בסופו של שבוע עמוס בביקורת, חששות, בהלה ועוד ביקורת.
למעשה, ידעתם כמה ימים שמלחם נמצא בוואדי ערה, ובסוף הוא נתפס מתחת לפנס, באזור מגוריו.
"זה לא מתחת לפנס. ובניגוד למה שפורסם, לא היה שלט עם שם המשפחה על הבית, אלא גרפיטי של הזדהות שרוסס אחרי הפיגוע. מדובר בכפר גדול, הוא דילג ממקום למקום, וזה ממש לא כזה ברור מאליו שיימצא דווקא שם.
"אני לא מגבה את המשטרה באופן אוטומטי. אבל מאוד חרה לי בשבוע הזה שבזמן שהכוחות קורעים את עצמם, לכולם יש דעה וביקורת. אני מוכן לקבל כל ביקורת, ואני הייתי הראשון שמתח ביקורת על המשטרה כשנכנסתי לתפקיד. אבל במקרה הזה היה מדובר באקט מבצעי מורכב. לרוב הציבור, ולחלק נכבד מאנשי התקשורת שחיוו דעה, אין מושג במורכבות וביכולת לפצח אירוע טרור כזה.
"הביקורת על המשטרה היא לא במקום גם בגלל שאת החקירה הוביל השב"כ, כי חומרים שנאספו על מלחם הבהירו שמדובר במחבל.
"המשטרה מובילה את הפעולות המבצעיות, את האבטחה של הציבור ואת הפעולות ההתקפיות. אבל את החקירה ואת קצב ההתקדמות מוביל וקובע שב"כ. אז בואו נשים דברים בפרופורציה. ושיהיה ברור שאני גם לא חושב שיש הצדקה לביקורת על השב"כ".
הכוננות והמתח באזור תל אביב נמשכו כמעט עד אמצע השבוע, כשהיה לכם ברור כבר ביום שישי שהמוקד הוא הצפון. התחושה היתה שהפעלתם לוחמה פסיכולוגית על חשבון השלווה של הציבור, ובמיוחד של התל־אביבים.
"בניגוד לכל טענות הצייצנים, שום דבר לא נעשה כדי 'לעבוד' על הציבור וליצור בהלה. הכל היה בהתאם לרמות הערכה שונות של המשטרה ושב"כ על סיכונים אפשריים. אף אחד לא שיחק משחקי לוחמה פסיכולוגית".
כולל ביום שישי האחרון בצהריים, כשלא היה ספק איפה הוא נמצא, ופתאום, רגעים לפני שהגיעו אליו, הועלתה הכוננות בגוש דן?
"כן, כולל ביום שישי בצהריים. זה נעשה ליתר ביטחון, אם מפספסים אותו, ולנוכח הסבירות שהוא עלול לסיים את חייו בפיגוע 'תמות נפשי עם פלשתים'".
וידלג לו בקלילות מוואדי ערה חזרה לתל אביב?
"כן, מה לעשות. ידעו שהיו לו כוונות לבצע עוד פיגוע. תשמעו, להתמודד עם מחבל זאת לא נוסחה כימית. אני לא הדובר של ארגוני הביטחון, ולא מחליף את האנשים המנוסים שנותנים את ההערכות האלה. על פי ניתוח המצב, וכדי למנוע כל אפשרות של טעות, הועלתה הכוננות בגוש דן. זאת היתה הערכת המודיעין. מה יותר חשוב, שלא תהיה בהלה בתל אביב או שלא יהיו עוד הלוויות?
"זה היה פיגוע מורכב, שנעשה בלוח זמנים מאוד מאוד קצר, ולכן היכולת להתחקות על עקבותיו של המחבל היתה פעולה מורכבת. אני לא מכיר אף אחד במשטרה או בשב"כ שלא רצה להגיע למחבל הכי מהר שאפשר".
הביקורת בציבור היתה על היכולת, לא על הרצון.
"לא יודע מי זה 'הציבור'. למיטב ידיעתי, הציבור הוא 8 מיליון אנשים, ואני שומע הרבה קולות אחרים שמעריכים ומשבחים את הפעולה המאוד נחושה. לא שמעתי אף מומחה שאמר שאפשר היה לנקוט עוד פעולות שלא ננקטו, ושהיו מקצרות את זמן ההגעה למחבל.
"תראו לי ראשי שב"כ לשעבר, מפכ"לים, ניצבים, אנשי ביטחון, שיבואו ויגידו שפרק הזמן ללכידת המחבל לא היה סביר. אם יבואו אנשים כאלה, אני בהחלט אקח בחשבון את מה שהם אומרים.
"הפקת לקחים תהיה בכל מקרה. כל אירוע עם תוצאות חמורות ועם הרג של שלושה אזרחים דורש הפקת לקחים. אבל אמירות בעלמא, 'למה לא גמרו את זה מהר יותר', מה אעשה איתן? מה חשוב לכם, האמת והמציאות או תדמיות ודיונים? זאת האמת, אני לא יכול לשנות אותה.
"ואני לא יכול להגיד אם החקירה היתה מהירה או לא, כשלא אני אחראי על הגוף שמופקד עליה. אני יודע ששב"כ אחראי לסיכול מוצלח של עשרות אלפי פיגועים בשנים האחרונות. והמשטרה, בעשרות ניסיונות הפיגוע בתקופה האחרונה, חיסלה או עצרה את המחבלים.
"היה עכשיו מקרה אחד, אחד בלבד, עם מאפיינים שונים לגמרי. פיגוע ירי, של אדם שירה עשרות כדורים, גם על יושבי הפאב וגם תוך התחמקות. צפיתי בסרטונים שמראים איך במהלך הריצה הוא מחליף מחסניות במיומנות. ומדובר באזרח ישראלי, אדם שעובד במרכז תל אביב, מכיר את ההתנהגות התל־אביבית, את הלבוש, משתמש בנשק חוקי.
"בדקתי מייד את מהירות התגובה של הכוחות. המשטרה הגיעה למקום תוך שתי דקות ו־42 שניות. כוחות ימ"מ הגיעו בתוך שש דקות. זה מדהים".
בדיון עם צמרת המשטרה. "המשטרה צריכה לסגל לעצמה נורמות טובות בהרבה של נוכחות ושירות. גם השוטר הזוטר חייב להיות סמל ודוגמה" // צילום: דורון גולן/ג'יני
למה לא איפשרתם לבנצי סאו, אדם שעד לפני רגע היה ממלא מקום המפכ"ל, להתראיין ביום הפיגוע?
"זה שקר שהופץ בכלי התקשורת. דוגמה לאגדות שמופצות בעידן הרשתות החברתיות. מישהו צייץ משהו, וזה הופך לעובדה. גם המציאו שהמפכ"ל הגיע לזירת הפיגוע ומייד עזב, בגלל השבת. אז בואו נבהיר. המפכ"ל הגיע לזירה ונשאר בחפ"ק לפחות עד למחרת בבוקר.
"אני הייתי בחפ"ק, ובשעות אחר הצהריים הגענו למסקנה שרצוי שייצא קצין בכיר לעדכן את הציבור. ביקשנו מבנצי לעשות זאת, והוא זה שביקש לא לצאת, מכיוון שהוקפץ לזירה על בגדים אזרחיים. הוא עצמו אמר שכדאי שמי שידבר עם הציבור יהיה לובש מדים, ולכן ביקש שייצא אל הציבור תנ"צ יהודה דהאן, מפקד מרחב ירקון. אלה העובדות".
פרסום התמונה של המחבל התעכב. אם הייתם משחררים אותה מהר יותר אולי ניתן היה ללכוד אותו בעזרת הציבור.
"עוד אגדת עם. הסרטונים עם תמונת המחבל שוחררו מייד. עד לרגע זה אין למשטרה תמונות יותר טובות ועדכניות שלו. בשעות הראשונות היו דילמות מי בדיוק מהאחים, בני המשפחה, ביצע את הפיגוע, ולכן היה עיכוב מסוים. הסוגיה הזאת הטרידה גם אותי, בדקתי אותה וקיבלתי תשובות שהניחו את דעתי, מאנשים שעם כל הכבוד, הובילו אלפי חקירות".
למה לא סגרתם מייד את הכניסות והיציאות לתל אביב?
"בואו נהיה מציאותיים והוגנים. ראשית, הדברים נבדקים. ימונה קצין שיבדוק את כל האירועים, ואני לא אתן שיעשו הנחות. שנית, סגרו את העיר, אבל אין מאה אחוז. זה לא שחור ולבן. יש למשטרה אפשרות לחסום את העיר לכלי רכב, אבל זה לוקח זמן ותלוי בכוח האדם של המשטרה.
"נכון, אנחנו מדברים על תל אביב, מרכז ולב המדינה. אבל כמעט כל הפיגועים לאחרונה היו באזור ירושלים, ולכן כל התחנות בארץ מתגברות את ירושלים במאות ואלפי שוטרים.
"הבעיות האלה לא נעלמות מעיניי. דרשתי וקיבלתי, לפני הצטרפותי לממשלה, תוספת של מיליארד שקלים למשרד לביטחון הפנים. מתוך זה, 300 מיליון שקלים מיועדים לתוספת כוח אדם למשטרה, פתיחת תחנות במגזר הערבי והוספת שוטרי מקוף בריכוזי אוכלוסייה. זה יהיה המבחן שלי בקדנציה בתפקיד".
אחרי הפיגוע הגדרת את המחבל כ"מאוד מתוחכם". הוא באמת ראוי לתואר הזה?
"כשמתראיינים בטלוויזיה לא לוקחים כל מילה ועושים ממנה אידיאולוגיה. לא, הוא לא מאוד מתוחכם, בסדר? אבל עצם זה שהוא לא בא עם הנייד שלו למקום הפיגוע, זה כבר שם אותו במקום יותר מתקדם. הרי אנחנו יודעים לאכן ניידים במהירות, וזה היה מקל מאוד על הכוחות.
"בסדר, לא מדובר בפרופסור לפיגועים. אבל הוא פעל בדרך יותר מתוחכמת ממחבלי הסכינאות. לא הפכתי אותו למחבל מ'מת לחיות'".
אמרת שגם ארה"ב לא תפסה את בן לאדן ביום אחד. אתה לא חושב שמדובר בהשוואה אומללה?
"זאת לא השוואה, זאת דוגמה. יש לי עשר דוגמאות אחרות. אולי הייתי צריך לציין את מקרה הנערים החטופים, שנדרשו שלושה חודשים וחצי כדי למצוא את רוצחיהם. או את הצלף מוושינגטון, שחיסל עשרה בני אדם ולקח כמעט שנה לתפוס אותו.
"ואולי אני צריך לחדול ממתן דוגמאות. כל הרעיון היה להגיד שאין נוסחה שאומרת: פיגוע שווה יום, יומיים או שלושה ימים עד לתפיסת המחבל".
ח"כ אחמד טיבי אמר שכשערבי רוצח ערבי בוואדי ערה, המדינה לא מגיבה באותו אופן.
"כמות כוח האדם המשטרתי שפועל מול היישובים הערביים למען אכיפת הכוח היא מועטה ביחס למשימות. שינוי המצב הזה נמצא בראש סדר העדיפויות שלי. יש מצוקת כוח אדם בפריפריה בכלל. למשל, הנוכחות המשטרתית בין דימונה לאילת היא מזערית, לאורך שנים. הם רוצים לבקש תגבור של שישה שוטרים לכל המרחב הזה, ומתביישים.
"לעומת זאת, כשהתחילו עבודות הרכבת הקלה בתל אביב, המשטרה דרשה וקיבלה 168 שוטרים לתגבור רק לטובת טיפול בנושא הזה. ואני מגבה את ההחלטה. אבל עכשיו החיזוק הראשוני צריך ללכת ליישובי הקצה.
"מבחינת המגזר הערבי, שיטור הוא הבסיס לכל. אי אפשר להשקיע בכלום בלי שיטור ראוי. בלי לטפל בפשיעה ובאלימות לא נוכל להשקיע בעסקים, בחינוך ובבריאות. אם בטייבה רוצחים מנהל בית ספר, לעולם לא תצליח שם מבחינה חברתית ואזרחית".
הבעיה היא שיטור חסר, או מאפיינים של חלקים מסוימים בציבור הערבי והבדואי? למשל, החזקת מאגרי אמל"ח והיעדר שיתוף פעולה עם הרשויות.
"גם וגם. לאומנות ערבית או דפוסים תרבותיים מסוימים מקשים ומביאים לפשיעה מוגברת. מבחינת אמל"ח, יש שם הכל. לבנות חבלה, רימונים, נשקים. אסור לשכוח שחלק נכבד מהאמל"ח מקורו בצה"ל - באובדן, גניבה ואפילו מכירה. אנחנו בעבודה מאסיבית מול צה"ל כדי לחקור את זה, כל שבוע יש עבודה בנושא.
"חלק מסוים מהנשק מגיע מהגבולות. יש פרצות לאורך כל הגבולות. זה משפיע וקשור לנושא השוהים הבלתי חוקיים. כל עוד מדינת ישראל לא מוקפת גדרות ואין בדיקה פרטנית של כל מי שנכנס משטחי הרשות, מה שהיה מייצר פקקי ענק וסבל אנושי, אי אפשר לסגור כל פינה. לכן הגשתי הצעת חוק, שאני מקווה שתשפר את ההרתעה בנושא ותטיל אחריות על כל המעסיקים, עד לקצה הקודקוד.
"בנושא האמל"ח, יש צביעות גדולה מצד חברי הכנסת הערבים. הם טוענים שהם מתחננים שנים שהמדינה תבוא לאסוף את הנשק הבלתי חוקי מהיישובים הערביים. מה זאת הטרמינולוגיה המגוחכת הזאת, 'לאסוף'? כאילו מדובר בסוכריות, שאנשים יזרקו מרצונם לתוך קונטיינרים גדולים שהמשטרה תציב במרכז הכפר. הנשקים מוסלקים, נדרשת עבודה מודיעינית, יש פוטנציאל לעימותים אלימים".
אתה מעביר מסר כאילו מדובר בגיס חמישי, לא באזרחי המדינה.
"בכלל לא. יש לי שיתוף פעולה פורה עם ראשי היישובים הערביים. אין לי מושג למה דווקא הח"כים הערבים חושבים שסדר היום שלהם צריך להיות לאומני ולא אזרחי. הם עושים עוול גדול לציבור שלהם.
"עובדתית, בגל הטרור האחרון המיקוד היה מזרח ירושלים. רק במקרים בודדים ביותר, אולי שלושה, היה מדובר במפגעים מקרב ערביי ישראל. נכון, צריך לטפל בתופעה של חוסר קבלת מדינת ישראל וריבונותה, שהיקפה לא גדול. כמו, למשל, במה שקשור לתנועה האיסלאמית או לתומכים בדאעש. בנושא האחרון, לא אחראי מצידי לתת הערכה למימדים, שאינם גדולים. אבל גם אם מדובר בעשרות או במאות, זה מאוד מדאיג".
איפה האחריות של המדינה כלפי הציבור הערבי?
"קודם כל, יש מחסור של שנים רבות בהשקעה בתשתיות, בחינוך. צריך לעשות הכל, ממש הכל, כדי לסגור את הפערים בין יישובים ערביים ליהודיים. אני לא אומר שצמצום פערים בהכרח ישים סוף לאלימות ולהתנגדות. הרבה פעמים ההזדהות עם ארגונים כמו דאעש ואחרים קשורה לפערים סוציו־אקונומיים, והרבה פעמים לא.
"אם נסתכל על מה שקורה בבריטניה ובאוסטרליה, נבין שבעולם המוסלמי, לצערנו, יש תופעות של פרשנות מעוותת לאיסלאם ולדיני השריעה, ובעזרת אמצעים טכנולוגיים חדישים ואפשרויות נרחבות להפצת הסתה, קמים אנשים - לא על רקע תסכול כלכלי ולאומי, אלא על רקע מלחמת דת - ומבצעים מעשי רצח נוראים.
"כשהולכים לתוכנית עם השקעות אדירות, כמו התוכנית שבמסגרתה הוקצו 900 מיליון שקלים למגזר הערבי, צריך בד בבד להבטיח בסיס של אכיפת חוק. אם נצליח להביא לכך שבכל היישובים הערביים תהיה תחנת משטרה בלב היישוב, יהיה הרבה יותר קל לצמצם את יתר הפערים. לדוגמה, במגזר הערבי נהרגים פי שניים ופי שלושה בתאונות דרכים, כי אין נוכחות משטרתית. את הדבר הזה אני חייב לתקן בקדנציה הזאת".
השוטרים לא מספיק מאומנים
נדמה שמה שארדן רוצה יותר מכל הוא שהשינוי הארגוני והתדמיתי של המשטרה יתרחש במשמרת שלו ויירשם על שמו. "המשימה העיקרית שלי היא שינוי התרבות הארגונית של המשטרה", הוא אומר. "גם השוטר הזוטר חייב להיות סמל ודוגמה במוסר, בערכים, בהתנהגות, בשיח, בשירות הציבור.
"כשראיינתי ניצבים, הם עצמם הודו שבמשטרת ישראל פשו נורמות של שקר. אבל הבעיות מתחילות ברמה הכי בסיסית. אפילו מבחינת השקעה במשמעת. אין בתחנות משטרה אדם במשרה מלאה שתפקידו דומה לזה של רס"ר בסיס בצה"ל. שבודק איך נראים הרכבים, איפה מחנים. שהשוטרים יידעו שיש עליהם בקרה ברמה יומיומית, ולא רק בקרה של מח"ש, שהיא בפן הפלילי ומרחיקת לכת.
"השוטרים לא מספיק מאומנים. במשטרה החירום הוא השיגרה, ולמרות זאת, ההדרכה והאימונים לא קיבלו מספיק תשומת לב.
במטבח בביתו. "אני מכיר המוני אנשים, אלפים. אבל חברים אמיתיים יש לי מעט, בעיקר חברי ילדות מגן חובה באשקלון" // צילום: יהושע יוסף
"המשטרה צריכה לסגל לעצמה נורמות טובות בהרבה של נוכחות שוויונית ושירות. היא לא יכולה להחליט עבור הציבור מה חשוב. ארגוני פשיעה הם חשובים, אבל את האזרח הישראלי מטרידים מפגעי רעש, אלימות ברשתות החברתיות ובריונות בכביש. האזרח מתוסכל, קודם כל, ממפגעים בשולי הכביש ומחסימות חניה. לכן כל מפקד תחנה הונחה על ידי המפכ"ל לבחון מה הציבור רואה כשלוש העבירות המרכזיות, ולפי זה תיבנה תוכנית העבודה של כל תחנה.
"נעשו גם שינויים מרחיקי לכת, תוך כדי תנועה. כניסה של כוחות המשטרה אל תוך הכפרים והשכונות במזרח ירושלים, כדי לבצע מעצרים בהיקפים חסרי תקדים. שינוי הוראות הפתיחה באש. שימוש במעצרים מינהליים. ניטור של רשתות חברתיות כדי לאתר מחבלים פוטנציאליים".
קידמת חוקים שמשחקים משחק בעייתי עם גבולות הדמוקרטיה ועם זכויות אזרח בסיסיות, כמו "חוק המישוש" וחוק ההזנה בכפייה.
"ללא ספק, יש פה התנגשות בין זכויות הכלל לזכויות הפרט. אבל אני מחויב בראש ובראשונה להגן על כלל הציבור. אני בחיים לא מחוקק חוק מבלי לבדוק מה קורה במדינות מערביות מתקדמות אחרות. ואני מגלה פעם אחר פעם שבמדינות האלו יש סמכויות הרבה יותר נרחבות למדינה ולרשויות האכיפה, למרות שהן לא מתקרבות אלינו מבחינת רמת האלימות.
"אני לא מבין על מה המהומה בנוגע לחוק המישוש, שנקרא בכלל 'חוק סמכויות לשם שמירה על ביטחון הציבור'. מפקד מחוז יוכל לקבוע זמן ואזור שבהם שוטרים יוכלו לבצע בדיקות מדגמיות, במקרה שיש סיכונים אפשריים. למשל, באזורי בילוי או באיצטדיוני כדורגל. למה יש בעיה שזה יקרה בישראל, אבל כשמפשיטים אנשים בשדות תעופה בארה"ב זה בסדר?"
בכמה שוטרים תיגברת את הכוחות מאז שנכנסת לתפקיד?
"זאת שאלה לא רלוונטית. כי לא בוחנים אחרי חצי שנה בתפקיד, כשבדרך יש תהליך של איתור ומינוי מפכ"ל. בואו נדבר עוד שנה וחצי. זה לא הוקוס פוקוס, ואני לא קוסם. לא במקרה תהליכים לא קרו שנים".
אבל מתישהו יהיו בחירות, ואת התשובות נצטרך לקבל משר אחר. אין לציבור את הפריבילגיה לחכות.
"ומה לעשות שכדי לקבל תקנים צריך לאשר תקציב מדינה, וזה קרה רק לפני חודש. מה לעשות, ממשלה לא עובדת מהר. בנוסף, רציתי להיאבק על העלאת שכר השוטרים. תמורת 6,700 שקלים, לעבודה של 24/7, בלי תוספות שכר על שעות נוספות, תגבורים, שבתות, לא יבואו שוטרים איכותיים. בהתחלה טיפלנו בשכר שוטרי ירושלים, שעובדים הכי קשה, ואחריו בשכר הנגדים, שהם כוח השיטור בשטח. שכר השוטרים הועלה ב־30 עד 50 אחוזים".
קשה לגייס כוח אדם למשטרה?
"מאוד. במיוחד בעקבות הפרשות השונות. אני מעריך שנדרשים פה סדרי גודל של עוד 3,000-2,000 איש, ואף למעלה מזה. וזה יקרה. חשוב לי מאוד שיגויסו שוטרים חרדים ושוטרים ערבים. היום רק שני אחוזים מהשוטרים הם מוסלמים, בזמן שבאוכלוסייה הם 20 אחוז. ברור שזה עיוות שדורש תיקון".
איך אתה מתרשם מהמפכ"ל החדש?
"אני מקווה שיוכיח את עצמו. בחודש וקצת שאנחנו עובדים ביחד התרשמתי מהיכולות שלו. אבל אנחנו לא יושבים כל היום ביחד, וקצת מוקדם מכדי להביע דעה נרחבת עליו".
למה הוא נמנע ממגע עם התקשורת?
"אני חושב שהעיתונאים חייבים להבין שנכנס לתפקיד אדם שלא בא מהמשטרה, אחרי 27 שנים בשב"כ, וצריך ללמוד ארגון של 30 אלף עובדים. אולי לעיתונאים קל ללמוד את זה. אבל מבחינתו, ובצדק, לפני שהוא מדבר עם התקשורת, כדאי, למען הרצינות, ללמוד את הארגון, כך שמה שייאמר יבוסס על הבנה מעמיקה. באמת, הוא צריך להשקיע עכשיו את הזמן שלו בראיונות לתקשורת?"
הוא פועל גם לאטום את הארגון ממגע עם התקשורת.
"הרצון שלו להפסיק את ההדלפות מהמשטרה טבעי ומתבקש. מדובר בארגון ביטחוני, המידע שיוצא ממנו אמור להיות מבוקר. אני חושב שדי ברור לכולם שהמשטרה היא גוף מחורר מבחינת הדלפות.
"אני קורא מדי פעם שכותבים על אלשיך שהוא עוד לא יצא ממרתפי השב"כ. לא ברור לי, האם יש למרתפי השב"כ קונוטציה שלילית? אני חושב שזה המקום שנועד להציל אותנו מפני פיגועים. זה ארגון שמציל כל יום חיים של אזרחי המדינה. הקשר עם הציבור צריך להיות מסודר, ולא פרוץ לחלוטין".
לא התנסיתי בסמים קלים
למה העדפת מפכ"ל שלא משורות המשטרה?
"בהתחלה חשבתי שצריך לקדם מישהו מבפנים, כדי לתת חיזוק לארגון. אבל כשהתחלתי להבין כמה בעיות יש לנו בתרבות הארגונית ובנורמות, הבנתי שסיכויי ההצלחה של אדם מבחוץ, שבא מתרבות ארגונית אחרת ולא חייב כלום לאף אחד בפנים, גבוהים בהרבה".
והבחירה הראשונה שלך היתה גל הירש.
"אני מאמין בגל הירש עד היום. התרשמתי מהאיכויות שלו כמפקד ומיכולת ההתאמה שלו לתפקיד. כשר אין לי כלי חקירה ובדיקה לגבי פרשיות כאלה ואחרות. ברגע שהבנתי מהיועץ המשפטי לממשלה וצוותו שאין להם הערכת זמן למשך הבדיקה עד לאישורו ושהוא יישאר תלוי באוויר, משכתי את ההמלצה.
"הוא טוען עד היום שלא דבק בו רבב, אבל המערכת הותירה את המצב מלא בסימני שאלה. זה לא כל כך הוגן, ומחייב את כולנו להפיק לקחים לגבי התהליך".
אתה שקט עם החזרתו של ניצב רוני ריטמן לתפקידו כמפקד יחידת להב 433?
"מה זה שקט? היתה טענה של אישה כלפי רוני ריטמן. זאת טענה שלא הועלתה בשנים האחרונות, אלא הועלתה כשנוצר סכסוך פנימי במשטרה. על פי בדיקת הראיות, הטענה שלה לא הצליחה להיתמך באיזושהי ראיה.
"לא יהיה שום ויתור במשטרה מבחינת הקפדה על נורמות והתנהלות תקינה. מצד שני, אי אפשר לייבש אנשים על המדף עד שהממונים עליהם יתייאשו מהם.
"ריטמן נוקה מההיבט הפלילי. בהיבט המשמעתי ישנה התיישנות. המפכ"ל בחן את אותן שאלות משמעתיות, ולגביהן הוא לא מצא, לטענתו, הוכחות שהיו חריגות מהנורמות ההתנהגותיות. ריטמן נמצא בשפיץ של אכיפת החוק, ואם היו נגדו הוכחות, הוא לא היה בתפקידו.
"אתם יודעים מה, לא כל סוג של חריגה או תקלה מחייב פיטורים אחרי 30 שנות עבודה. מה שבטוח הוא שאחרי מה שראינו בתקופה האחרונה במשטרה, הרף צריך להיות מאוד מחמיר עם הניצבים".
אפשר להיות רגועים שלא יצופו עוד עבירות מין וניצול מרות?
"אני מקווה. בסבב המינויים האחרון התבצעו הרבה מאוד בדיקות רציניות, מסוגים שונים, כדי שנדע שבאף אחד מהאנשים לא דבק רבב".
המפכ"ל לשעבר דנינו קרא לבחון מחדש את העמדה לגבי סמים קלים.
"הטריד אותי מה שהוא אמר. הוא כמפכ"ל היה מבצע המדיניות, ולא תפקידו לומר בפומבי דברים כאלה.
"אני גם לא מסכים עם הביטוי סמים קלים. מי שקורא ללגליזציה עושה לעצמו הנחות ומוותר על ניתוח ההשלכות של זה. גם אם זה עושה אותי לא פופולרי - אני נגד. יהיה קשה מאוד להסביר לבני נוער למה לאבא ואמא מותר לעשן סמים ולהם אסור. זה שיש כבר בעיה עם אלכוהול לא אומר שצריך לייצר בעיה נוספת.
"כיו"ר 'אל סם' לשעבר, ראיתי בעיניים שלי מה קורה לילדים ולבני נוער כשהם מתמכרים לסמים כאלה, ואיך הם גומרים את חייהם. אף אחד לא יכול לקחת אחריות על החומרים הסינתטיים שמערבבים בגראס ושמהם יכולים להידפק החיים למשתמשים.
"אני לא סגור לגמרי מבחינה החשיבה על הנושא. בכל מקרה, מבחינתי זה לא נמצא בראש סדר העדיפויות של המשטרה. תפיסת בגירים שמשתמשים שימוש עצמי במריחואנה היא לא בין עשר העבירות הראשונות שהמשטרה צריכה לטפל בהן. יש נושאים בוערים בהרבה".
אתה התנסית בסמים קלים?
"לא. אני לא עושה דברים לא חוקיים".
נוסף על היותך השר לביטחון הפנים אתה גם השר לנושאים אסטרטגיים, כשהדגש הוא מאבק בדה־לגיטימציה ובחרמות נגד ישראל. מהו ההישג הכי גדול שלך עד היום?
"כרגע זאת שאלה לא הוגנת ולא ריאלית. הובטח לי תקציב של 100 מיליון שקלים ותקנים של כעשרים עובדים. רק לפני חודש אושרו התקציב והתקנים, מיניתי מנכ"לית, את סימה וקנין, שהיתה הצנזורית הראשית, ואנחנו יוצאים לדרך.
"השקנו מיצג על מדינת ישראל, שיוצג בקרוב באיטליה, אנחנו מעורבים בהרבה מהלכים שנעשים בעולם ועניינם היחס לישראל. גם פה, המבחן שלי יהיה בעוד שנה מהיום. אנחנו נריץ פרויקטים של מיתוג חיובי לישראל, כי יש בורות גדולה בעולם לגבי מדינת ישראל וערכיה. הבאת משפיענים לישראל. אנחנו צריכים לפעול בקרב קהילות רבות בעולם שאין לנו קשר אליהם, כמו הקהילה ההיספאנית בארה"ב, איגודי עובדים באירופה, פרלמנטרים באירופה ועוד זירות שבהן המדינה לא פעלה מספיק, אם מחוסר תקציב ואם מחוסר תשומת לב".
פגישה עם סגן בורא עולם
הוא בן 45. מעונב, מחויט, תסרוקתו עשויה בקפידה, משדר ממלכתיות. לרגעים מעטים בלבד הוא משתחרר. למשל, כשהוא פותח את אחת המגירות בלשכתו הקטנה שבכנסת וחושף בגאווה את מצבור הממתקים המפואר שחבוי בה, ואז מתלבט אם לבחור בחטיפי שוקולד, בטבלאות שוקולד או שמא לשלוף קרמבו מהמגש השלם שממתין שם עבורו.
ביתר הזמן הוא מנהל שיחות בקול רועם ובגב זקוף, שומר על ערנות, מוודא שאינו מועד חלילה בלשונו, חרד לתדמיתו.
"גדלתי בבית מפד"לניקי באשקלון. להפוך לחבר כנסת היה משאת נפשי מילדות, מאז שאני זוכר את עצמי. תמיד היה לי מה להגיד, הייתי במועצת התלמידים והנחיתי את כל הטקסים בבית הספר היסודי. כולם אמרו לי שאני יודע לדבר, שאני וכחן ויש לי דעות. אבל לא חשבתי שיש לי סיכוי. אתם יודעים, משפחה מאשקלון. אבא מורה, אמא פסיכולוגית. מה לי ולזה.
"כשאבא שלי עשה הסבת מקצוע בגיל מאוחר ולמד משפטים בלילות, רציתי להצטרף אליו למשרד כעורך דין, לעשות כסף, כך שאולי בגיל 50 יהיה לי סיכוי להשתלב בפוליטיקה".
בצה"ל שירת כסרן בחיל השלישות, ואז פנה ללימודי משפטים. "עד הלימודים לתואר ראשון באוניברסיטת בר־אילן הקריירה שלי היתה בתחום המלצרות ולימוד ילדים לקרוא בתורה בבר מצווה. התחלתי למלצר באולם חתונות באשקלון, משם עברתי לעבוד במלון באילת, ואז לפיצה האט בתל אביב.
"אחרי זה כבר השתדרגתי לקייטרינג של השף רן שמואלי ולמסעדות 'התרווד הוורוד' של צחי בוקששתר ו'תפוח זהב' של אהרוני.
"בתחילת שנות התשעים, כשרבין היה ראש הממשלה, המחנה הלאומי היה מפורק. באו אלי חברים והציעו לי להקים מחדש את תא הליכוד בבר־אילן. התחלנו לארגן הפגנות נגד הסכמי אוסלו ולהיפגש עם פוליטיקאים.
"אריק שרון, שהיה מבחינתי סגנו של בורא עולם, ביקש להיפגש איתי. לפני הפגישה איתו לא ישנתי שבוע מרוב לחץ. בסוף הכנתי את עצמי ובאתי לפגישה איתו ענייני, לא כמעריץ של אריק מלך ישראל. היתה לנו פגישה מוצלחת, ובשנתיים שאחר כך היינו נפגשים פעם בחודשיים, יחד עם סטודנטים נוספים".
ב־1995 הפך ארדן לעוזרו הפרלמנטרי של שרון, ולאחר שבנימין נתניהו נבחר לראשות הממשלה, מונה ליועצו ולמנהל האגף לפניות הציבור במשרד רה"מ. הוא הפך לחבר כנסת בשנת 2003, בגיל 32. בגיל 38 הפך לראשונה לשר, וקיבל את המשרד לאיכות הסביבה. בדרך השלים תואר שני במדע המדינה באוניברסיטת תל אביב.
הוא נשוי לשלומית, עורכת דין במקצועה, ואב לארבעה - אוהד בן ה־11, עדי בת ה־10, עמית בן ה־6 ואראל, בן חמישה חודשים ("איכשהו יוצא תמיד שאנחנו מחליטים על השם בדרך לברית. אז בנסיעה בדרך למוהל עשינו משאל משפחתי בין השמות שעלו לגמר, ובחרנו באראל").
למרות שגדל בבית דתי ועשה את לימודי התיכון בישיבת נתיב מאיר, הסיר את הכיפה מראשו לפני למעלה מעשרים שנה. "הורדת הכיפה היתה תהליך ממושך, עד שהגעתי למצב שנכון עבורי. אני אדם מאמין, אני מקפיד על חגים וצומות, אבל לא שומר שבת. אנחנו שומרים כשרות, יש שני כיורים, בשר וחלב, כלים נפרדים.
"ב'נתיב מאיר' היה מי שאמר עלי שאם יש רמה דתית, אני בעשירון התחתון. לא הייתי מהלמדנים שיושבים וחורשים ומקפידים על כל מצווה, קלה כחמורה. וב'נתיב מאיר', מי שלא ממשיך לישיבת הסדר, כמוני, נחשב מראש לפחות טוב".
אחד מאחיך חזר בתשובה ונמנה עם חסידיו של הרב פינטו. הוא לומד ומלמד באחד מהמוסדות של פינטו. זה לא יצר לך קשיים או אי נעימויות?
"לא. שרים לא מעורבים בחקירות, ואין לי שום מהלכים בנושא. מעבר לזה, אני מעדיף לא להתייחס לנושא הקשרים המשפחתיים שלי".
אתה מצליח לנהל אורח חיים של אדם בן 45?
"משתדל מאוד, עד כמה שניתן. יש לי ילדים קטנים, ואני יוצא איתם לפארק בסופי שבוע ורוכב איתם על אופניים. אנחנו נוסעים איתם לאילת או לכנרת. אני עושה ספורט, רץ בגינה הציבורית ליד הבית וגולש, ולפעמים יוצא בערב לבלות עם אשתי".
ספרים?
"פעם הייתי קורא, אבל בשנים האחרונות, ככל שהעומס גובר ויש ילדים קטנים, אני מתחיל לקרוא ונרדם. עכשיו אני נרדם על 'האנלפביתית שידעה לספור', של יונס יונסון.
"אני לוקח איתי הביתה לסוף שבוע טונות של חומרי עבודה. בכל יום שישי אני יושב לעבוד החל מעשר בלילה עד אחת או שתיים. כנ"ל גם במוצאי שבת. לשלומית קשה, בטח. רוב הנטל נופל עליה, כשהיא בעצמה אישה עם קריירה".
מי החברים שלך בכנסת?
"אני מיודד מאוד עם יולי אדלשטיין, דודי אמסלם, שלי יחימוביץ', זהבה גלאון, בוז'י, בנט, איילת שקד וליברמן. אני מקווה שלא שכחתי אף אחד.
"אני מכיר המוני אנשים, אלפים. אבל חברים אמיתיים יש לי מעט, בעיקר חברי ילדות מגן חובה באשקלון. אופי העבודה שלי לא מאפשר לתחזק קשרים אישיים קרובים בכמויות גדולות".
הופתעת מפרשת סילבן, או ששמעת את השמועות בעבר?
"הופתעתי. כשהוא התמודד לנשיאות הנושא עלה, אבל הופתעתי מההיקף של הפרסומים הפעם".
איש ציבור צריך לפרוש במצב שבו יש עננה כזאת מעל ראשו?
"סילבן הסביר שהוא פורש בגלל הסבל שנגרם למשפחתו ושאין ממש בדברים. אני לא יכול להעריך אם החלטתו נכונה או לא, כשאני לא מכיר את הפרטים".
אורן חזן מביך אותך?
"כשאתה במפלגה גדולה, עם תהליכים דמוקרטיים, התוצאה היא סופרמרקט, ואתה צריך לכבד את החלטת הבוחרים. לגבי אורן חזן היו פרסומים שאין ספק שהם מביכים. הוא התייחס אליהם והסביר אותם. מעבר לזה, אני לא מעוניין להתייחס".
היעד שלך הוא ראשות הממשלה?
"כל דבר בעיתו. אין אדם שלא רוצה להתקדם בתחום שבו הוא רוצה להשפיע. אז בוודאי שעמדת ראש הממשלה היא המשפיעה ביותר. כשראש הממשלה נתניהו, שאני תומך בו, יסיים יום אחד את דרכו, אני אגבש את החלטתי. בוודאי שאני רוצה עמדה כזאת שתאפשר לי להתמודד".
naamal@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו