נאמני המלך

מכוניות הפאר שחנו מחוץ לגדר הבית ברשפון בקושי רמזו על המתרחש בתוכו. בסופו של דבר, זה לא מחזה נדיר במושב היוקרתי בשרון. אבל מעבר לדלת הברזל של האחוזה, מאחורי רחבת הכניסה המוארת והמוקפדת, אחרי שעוברים את הבריכה המחוממת, הגינה המושקעת והאגם הקטן והמלאכותי, ממש מאחורי אורוות הסוסים, נמצא חדר הקריוקי של עו"ד יוסי כהן, בעל הבית והמארח.

סמוך לדלת הכניסה לחדר, ליד הפסנתר, עומד פסל גדול בדמותו של אלביס פרסלי מנגן בגיטרה. על הקיר ציורי ענק בצבעים לוהטים, ודמותו של אלביס, ישובה במכונית, מבצבצת גם מהקיר הנגדי. בפינות שני סוסי עץ גדולי מימדים.

כל הנוכחים בחדר כבר עברו את גיל 60, כולם בעלי משרות בכירות, עם חשבונות בנק מנופחים ומעגל חברים שמורכב מהאליטה של המדינה. כולם בעלי משפחות, רובם סבים לנכדים. אבל יש עוד פרט אחד שמחבר בין כולם: ההערצה העצומה למלך הרוקנרול.

כהן (69) הוא מעורכי הדין המוכרים בארץ, מתמחה במשפט אזרחי ומסחרי. איתו בחבורה גם שמואל פרנקל (68), מנכ"ל בית ההשקעות "אפסילון" ויו"ר מינהלת הליגה בכדורסל; אריה סבן, אחיו של חיים, נציג קבוצת סבן בישראל וחבר דירקטוריון פרטנר; שמשון (שון) שטרן (60 פלוס), "רופא השיניים של המפורסמים", שמפתח קריירת זמר בכינוי "Dr Sean"; והמוסיקאי קובי אשרת (71) ואשתו עדה. 

"כולנו מכירים כבר שנים, בכלל בלי קשר לאלביס", מספר אשרת. "עם הזמן גילינו שכולנו באותו עניין, וזה הפך לגימיק. פעם בחודש־חודשיים אנחנו נפגשים לערב קריוקי אצל יוסי, שרים את השירים של אלביס ומספרים עליו סיפורים. זה כאילו אנחנו באים לבית כנסת, ממש מין בית תפילה כזה".

כהן יושב על הרצפה ליד מכשיר הדי.וי.די, למרגלות הפלזמה הגדולה. מוציא ומכניס דיסקים עם גרסאות קריוקי משיריו של אלביס. מגביר את הווליום שבוקע מהרמקולים לעוצמות מקסימליות, מעביר מיקרופונים בין החברים ובוחר את השירים שכל אחד יבצע. לפני כמה שנים הקליט דיסק ששמו "יוסי כהן שר אלביס", ובו גרסאות קאבר שהוא שר ללהיטים של פרסלי.

העוזרת עוברת מדי פעם, ממלאת את השולחן בצלחות עם גבינות, נקניקים, לחמים, זיתים וחמוצים. בדרך כלל יש מגשי סושי על השולחן, הם אומרים, אבל הפעם המארח החליט לגוון קצת. "מי שמתבייש פה נשאר רעב", מפציר כהן באורחיו למלא צלחות. בקבוקי היין, שהוא מייצר בעצמו ביקב הביתי שלו, נשפכים בזה אחר זה לכוסות הנוכחים.

•   •   • 

אם אלביס היה בחיים, הוא היה חוגג ממש היום את יום הולדתו ה־81, וזה, כמובן, תירוץ מצוין למפגש. מסביב ייהום הסער, החדשות רודפות זו את זו, ולא פעם במהלך המפגש ניגש אחד מהם הצידה לקבל שיחה דחופה או מסמס בסמארטפון שלו. פרנקל, למשל, בא לכאן היישר מישיבה בהולה של מינהלת הליגה, שעתיים אחרי שמכבי ת"א הודיעה על פרישתה הדרמטית מהמינהלת. רק אלביס מצליח לשחרר אותו לכמה שעות מטרדות היומיום.

"התאהבתי באלביס בבר־מצווה", הוא מספר בהפוגה בין השירים. "קיבלתי קופסה כזאת עם פטיפון ושני תקליטים - אחד של הדודאים והשני של אלביס, זמר שבכלל לא הכרתי. שמתי את התקליט שלו, האלבום הראשון שלו, והשתגעתי. לא שמעתי קול כזה בחיים שלי, וזה עוד לפני שידעתי בכלל איך הוא נראה.

"אחר כך הייתי בורח עם חבר שלי בהפסקות מהגימנסיה, היינו לוקחים את האופניים ורוכבים לקולנוע, רואים סרט של אלביס וחוזרים לבית הספר. ראיתי שהבן אדם הוא אלף טונות של כישרון, ומאז אין יום שאני לא שומע שירים שלו".

"נדלקתי על אלביס עוד במצרים", אומר אריה סבן אחרי שהוא מסיים ביצוע סולו של אחד הלהיטים. "זה היה ב־1956, שנה לפני שעליתי עם המשפחה לישראל. ראיתי שם את הסרט הראשון שלו, 'Love Me Tender'. ואז, כשעליתי לארץ, לא היה לי כסף לקנות במכולת, אבל את הסינגלים שלו לפטיפון המזורגג הייתי קונה. 

"אתה יודע כמה מכות אני קיבלתי בגלל הסרטים של אלביס? באותן שנים היו בקולנוע מרכז הצגות בשעות 10, 12, 14, 16, 19:30 ו־21:30. אם היית קונה כרטיס, היית יכול להישאר לכל ההצגות. כדי להגיע לקופת הכרטיסים בהקרנת הסרט 'G.I Blues', קיבלתי מכות וגם נתתי מכות. בעברית קראו לסרט 'קפה אירופה', הוא יצא ב־1960.

"אני זוכר שנכנסתי לקולנוע ב־10 בבוקר ויצאתי משם ב־23:30. שבע הקרנות ראיתי, אחת אחרי השנייה. אם זה לא דפוק בראש, תגיד לי מה כן. תשמע, היה בזה קסם. הוא נראה כמו אל יווני.

"אלביס הוא הפרפורמר הגדול בהיסטוריה, בלי שום ספק. זמר ענק עם קול ענק. הוא האמן שהכי ריגש אותי כל השנים, וגם מי שגרם לי להכי הרבה רגעי הנאה. אני עדיין מרגיש כמו ילד כשאני שומע את השירים הישנים שלו, ואני לא יכול להפסיק לשמוע אותו".

פרנקל: "אני לא אשכח שיום אחד נסעתי לי ברחוב דיזנגוף, ופתאום מישהו מצפצף לי מאחור כמו משוגע. אני מסתכל ורואה שזה אריה. הוא צועק לי 'תעצור רגע בצד'. עצרתי, ואז הוא עוצר מאחוריי, יוצא מהאוטו בהתרגשות, בא אלי ואומר: 'יש לי תקליט מיוחד של אלביס'. הוא פותח את הבגאז' של הרכב, מוציא משם תקליט ואומר לי: 'אני רוצה לתת לך את זה'".

•   •   • 

מעיל העור של שטרן ושערו המלא והשחור, כמו גם קול הבריטון שלו ("כמעט שלוש אוקטבות"), עושים מייד אסוציאציה לפרסלי. "אני זוכר איך ישבנו עוד בבית הישן שלי", מספר יוסי כהן, "ופרנקל אמר לי יום אחד: 'יש אחד, רופא שיניים מג'נון, ששר טוב'. ואז זה בא לי עם תסרוקת של אלביס. ככה הכרתי את שמשון".

שטרן: "אלביס הוא גרעין יסוד, שהשפיע עלי בהרבה דרכים. אומרים שהקול שלי מזכיר אותו, אבל אני לא מנסה לחקות אותו. אני שר בדרך שלי. הוא קלאסיקה. כמעט כל זמר ספג ממנו השראות, החל מקליף ריצ'רד, דרך פרדי מרקורי ועד טום ג'ונס. העולם מתחלק למה שהיה עד אלביס ולמה שקרה אחריו".

ד"ר שון שטרן, רופא שיניים וזמר // צילום: מאיה באומל בירגר

שטרן למד בצעירותו פסנתר וגיטרה, אך בגיל 17 כבר היה עתודאי והחל את לימודי רפואת השיניים. בגיל מאוחר יחסית חזר לשירה, אחרי התנסות ארוכה במוסיקה קלאסית, "ואז רוזנת שוויצרית, שהיתה בצעירותה זמרת אופרה, שמעה עלי והתאהבה בקול שלי. היא הזמינה אותי להופיע בקונצרטים ברחבי אירופה, הופעתי עם תזמורות פילהרמוניות, ומשם זה התגלגל. אני גם כותב מוסיקה, מוציא שירים, והיום אני עושה דואטים עם זמרת אופרה ישראלית". 

איך זה מתחבר עם רפואת שיניים? "כמו שאפשר לשים לב, שני הדברים עוסקים בפה. חוץ מזה, אין שום קשר. אפשר למצוא הרבה מאוד אנשים בעולם הרפואה שאיכשהו מנסים לעסוק גם באמנות. כל אחד צריך את הרגעים האחרים שלו, שנותנים לו את הנחת. אחד מפרה את השני. השירה הפכה אותי לבן אדם יותר פתוח ויותר רגיש. אני שר מאוד רומנטי".

בשירים הקשים, המיקרופון נודד אל שטרן. "מי שבאמת שר פה טוב זה אני ומוזס, האחרים קצת מפריעים", הוא מחייך. "בעצם, גם יוסי שר טוב. אבל אנחנו עושים את זה בכיף. אווירה נחמדה של חבר'ה רציניים, כל אחד כאן הוא קוטל קנים בשטחו, וזה כיף".

•   •   • 

לפני כשנתיים חלה תפנית בעלילה. פרנקל שמע על הופעה של בחור צעיר, ששר אלביס בסינמה סיטי. "אמרו לי שנמכרו כל הכרטיסים, אבל בגלל שמשה אדרי (הבעלים של המתחם; נ"ו) הוא חבר שלי, קיבלתי ארבעה כרטיסים לשורה הראשונה. לקחתי את אריה ועוד זוג, ושם ראיתי את מוזס.

"הוא עלה לבמה, נתן הופעה של שעתיים ומשהו. בהדרן הוא שר את 'Always On My Mind' ואת 'My Way'. היה מדהים. למופע הבא כבר לקחתי את כל החבר'ה, והם הבינו שזה הכי קרוב לאלביס שיש בארץ".

כהן: "החיים שלנו מתחלקים לשניים - לפני שהכרנו את מוזס ואחרי שהכרנו את מוזס. אני לא יודע אם אלביס שר יפה כמוהו".

מוזס, או משה סימן טוב (40), הוא מה שנקרא בפשטות חקיין של אלביס, אם כי הוא סולד מההגדרה הזאת. "אנשים שואלים אותי, אז מה, אתה מגדל פאות לחיים ויש לך פוסטרים של אלביס ואלבומים, ואתה מהפנאטים שמטורפים עליו והוא כל עולמם? לא. זה רחוק ממני. נכנסתי לפרויקט הזה כמו שחקן הוליוודי שאמור לגלם דמות ביוגרפית היסטורית, והוא לומד אותה ונכנס לנעליה ועובד על המימיקות והאינטונציות והדיבור. כך בעצם למדתי את אלביס פרסלי. אני לא איזה חסיד הדוק.

"אלביס זה מישהו שתמיד התנגן אצלנו בבית. זה התחיל אצל הוריי, חילחל לאחי הבכור ומשם אלי. אם אתה חושב על האייקונים המוסיקליים הגדולים, שזוכים להכי הרבה חיקויים, אלה רק אלביס והחיפושיות".

פרנקל: "אגב, כשהביטלס הגיעו לסיבוב הופעות באמריקה, הם ביקשו לראות את אלביס. היה לו בית בלוס אנג'לס. הם באו אליו לשם, וכשנפגשו היתה מבוכה גדולה. לא ידעו איך לגשת אחד לשני. ואז אלביס הלך לפסנתר, נתן להם גיטרות, וכולם התחילו לשיר. לא היו שם צלמים או מקליטים, ולכן עד היום גם לא יודעים בדיוק מה הם שרו יחד". 

יוסי כהן שר אלביס עם מוזס סימן טוב. "אני לא יודע אם אלביס שר יפה כמוהו" // צילום: מאיה באומל בירגר

המופע של מוזס, "אלביס חוזר", שרץ כבר שנתיים, מביא לבמה 30 שנות יצירה של אלביס, שילוב של להיטים נבחרים, סיפורים בשילוב קטעי וידאו מסרטים, עשרה נגנים ותלבושות מתחלפות בהתאם לתקופה בחייו של מלך הרוקנרול. המנחה הוא גיל קופטש, שנכנס לנעליו של מני פאר ז"ל, שעשה זאת לפניו. הערב ב-22:00 הוא יופיע במשכן למוסיקה ואמנויות ברעננה.

אחרי שראו את המופע ארבע פעמים, פרנקל התקשר לסימן טוב, קישר אותו לאנשים הנכונים שיקדמו אותו, וגם הזמין אותו להצטרף למפגשים של החבורה. "ככה מצאתי את עצמי נכנס לתוך המועדון האינטימי הזה של סיגרים, יין תוצרת יקב כהן ומרתון שירי אלביס לתוך הלילה", אומר מוזס.

•   •   • 

העוזרת ממלאת מחדש את הצלחות שעל השולחן, ומוסיפה סיגרים ומאפרה. כהן מגביר את הווליום, והגברים מתאספים מול המסך הכחול ושרים יחד את אחד הלהיטים, לא שוכחים לשחזר גם את קולות הרקע המקוריים. לכולם, כמובן, יש בטלפונים הניידים רינגטון של אלביס.

בין השירים נזרקות לאוויר שאלות טריוויה. סבן נחשב למומחה הבית, וכשמישהו מאתגר בשאלה קשה, נרשמת התרגשות בחדר.

"למה, למרות הצלחתו העולמית, אלביס כמעט לא הופיע מחוץ לארה"ב?" שואל מוזס.

"כי לאמרגן שלו, קולונל פארקר, היתה בעיה עם הדרכון", עונים כהן ופרנקל.

"אריה לא ידע את זה! הייתם מאמינים?" צועק מוזס.

"אתה צריך להבין שיש פה גם תת־התמחויות", מסביר לו כהן. "אריה התעניין בדברים אחרים. הוא יכול להגיד לך איזה שירים אלביס שר בשנת 53' ובאיזו סימטה. הוא לא התעניין בצד המשפטי של הסיפור".

סבן: "אני חזק במוסיקה שלו. התקינו לי אפליקציה בטלפון שבה אני שומע תחנת רדיו שמשמיעה רק אלביס וגם טראקים אלטרנטיביים של שירים שמעולם לא שוחררו באופן רשמי".

מוזס: "מה שקרה זה שפארקר היה חשוד במעורבות ברצח במדינת הולדתו, הולנד, ואם הוא היה עוזב את ארה"ב, הוא לא היה יכול לשוב לשם. אלביס היה אדם חסר ביטחון, תכונה שרדפה אותו כל השנים. לכן שיתוף הפעולה הזה עם האמרגן שלו היה מאוד תלותי.

"אלביס אמר לעצמו: אם לא אהיה תלוי בפארקר, אפסיד את כל הנכסים שעשיתי לאורך הקריירה שלי. הוא היה עד כדי כך חסר ביטחון, שמדהים שאדם כזה הצליח לעשות כזאת פריצה בסצנת המוסיקה".

פרנקל: "איזו עצה נתן קולונל פארקר לאלביס ששינתה את חייו?"

סבן: "הוא נתן לו כמה עצות שהרסו לו את החיים".

פרנקל: "אלביס התאהב באן מרגרט בצילומי הסרט 'ויוה לאס וגאס', אז הוא בא לפארקר ואמר לו: 'אני רוצה להתחתן'. פארקר השיב לו: 'אל תעז להתחתן איתה, לא יכולים להיות בני זוג עם אותו מקצוע'".

•   •   • 

שלושה מהם גם זכו לראות את אלביס בשר ודם: סבן, שטרן ועדה אשרת. "זה היה בשנות השבעים", מתגאה עדה, "גרתי בפיניקס, אריזונה, והיינו נוסעים כל הזמן ללאס וגאס. הייתי בהופעה שלו שם, ממש לפני שהוא מת". 

גם שטרן ראה את הפלא מקרוב בלאס וגאס. "ההופעה שלו היתה אחד הדברים הכי מושלמים שראיתי בחיי. הוא היה הרבה יותר מזמר. הוא היה פרפורמר מדהים, שידע לשחק ולשלוט בקהל שלו בלי שום בעיה. אולי אני קצת משוחד, אבל בשבילי, לראות אותו מופיע, זה היה כמו להיות בתוך חלום".

עדה אשרת. לקח לה זמן להיכנס למועדון הסודי // צילום: מאיה באומל בירגר

באוגוסט 2007 טסה החבורה לטיול של שבוע בממפיס, טנסי, להשתתף באירועים לציון 30 שנה למותו של אלביס. היו שם סבן, פרנקל, שטרן, כהן ואשרת, ואיתם ד"ר אהרון מנס ואיש העסקים ג'ף פינק. הם ביקרו במוזיאון המוסיקה בעיר, צפו במרתון הופעות של חקייני אלביס וביקרו כמובן בגרייסלנד, האחוזה המיתולוגית שבה חי אלביס ובה נקבר.

סבן: "היינו בגרייסלנד, אתה יודע, לראות איפה הוא התגורר, לבקר בחדרים של האחוזה וכו', ובצירוף מקרים נדיר בדיוק אחי חיים מצלצל אלי. אנחנו מנהלים שיחת חולין כזאת, והוא שואל אותי איפה אני. אז אני אומר לו: 'פה בממפיס, בגרייסלנד, מסתובבים עם החברים'.

"ואז הוא אומר לי בעברית: 'אתה יודע מי יושבת כרגע מולי? הבת שלו! היא רוצה למכור את הנכסים, את גרייסלנד, את כל המרצ'נדייז וכל ההכנסות הנלוות'. שאלתי אותו: 'נו, וכמה היא רוצה על הכל?'"

פרנקל: "ליסה מארי רצתה 75 מיליון דולר. ואני גם זוכר מה חיים אמר לנו אחרי זה: 'לא קניתי כי אני אוהב לקנות בזול ולמכור ביוקר'. חבל שהוא לא קנה, כי אז היינו יכולים כולנו להיות חברים בבורד. חוץ מזה שאם היה קונה, היינו יכולים לעלות לקומה השנייה באחוזה, שם נמצא חדר השינה שלו, שבו הוא גם מת. למבקרים זה אסור".

סבן: "ואז היינו יכולים לראות איפה הוא ניקנק את כל הילדות".

אשרת: "אני דווקא עליתי למעלה".

סבן: "היית בחדר השינה? ראית איפה אלביס עשה את כל הבלאגן?!"

אשרת: "בחיי".

סבן: "וואי, אדיר. איך לא הייתי איתך שם? אה, התגנבת ולא קראת לי?"

פרנקל: "אלביס פרסלי הופיע כמעט 30 שנה, ובאמצע הקריירה שלו הוא גם הלך לצבא. הוא עשה 33 סרטים, הוציא 700 שירים, והיה כל הזמן בצמרת. אין זמר אחר שהרוויח בכל שנה 65 מיליון דולר. מאז מותו הוא הרוויח 4 מיליארד דולר. אין דברים כאלה. אין זמר שיכול להביא 200 אלף איש לממפיס לשבוע אירועים של 30 שנה למותו".

בטיול ההוא הם גם השיגו כרטיסים למופע המיוחד שנערך בממפיס סטדיום. "18 אלף איש, וכל אחד משלם 200-100 דולר כדי לראות בן אדם מת", אומר סבן. "בשורה התחתונה, זה בן אדם מת".

פרנקל: "קיבלנו מקום שלא רואים ממנו כלום. למרות שהאיצטדיון היה מלא, יוסי בר המזל מצא פתאום עשרה מקומות למטה. הוא אמר: 'נשב פה ויהיה בסדר'. התיישבנו, ואף אחד לא הקים אותנו. אחרי ההפסקה הבת של אלביס שרה איתו דואט. זאת אומרת, הוא הופיע על המסך והיא שרה איתו".

סבן: "צריך רק להסביר שהייחודיות של המופע היתה שהוציאו את הקול של אלביס מכל מיני הופעות, הקרינו אותו שר על מסך ענק, ועל הבמה היו הנגנים והמלווים הקוליים ששרו בלייב. בגלל הטכנולוגיה אלביס נשמע במופע הזה הכי טוב אי פעם.

"חמש שנים אחר כך טסנו לפאריס לראות שוב את המופע הזה. כבר אמרתי שאנחנו דפוקים בראש?"

באוגוסט 2017 יציינו 40 שנה למותו, והחברים כבר מתכוננים לנסוע שוב לממפיס. "הלכנו ל־30 שנה, הלכנו ל־35 שנה, נלך גם ל־40 שנה, וככה נמשיך עד שכבר לא נוכל ללכת", אומר סבן, והאחרים מהנהנים.

כהן: "ב־40 אנחנו נלך על קביים, וב־50 כבר נבוא בכיסאות גלגלים".

העוזרת מפנה את השולחן ומניחה עליו תותים, עוגות וקנקן תה חם. כהן ומוזס מבצעים דואט, וקובי אשרת לוקח לריקוד סלואו צמוד את אשתו עדה, לצלילי השירה של יוסי כהן.

"אני חולת אלביס, אבל במשך הרבה זמן הם לא הרשו לי להיכנס למועדון שלהם", היא מספרת. "כשהם נסעו לממפיס ואמרו 'בלי נשים', ממש נעלבתי. אמרתי לקובי: 'אבל אני אוהבת את אלביס יותר ממך, ואתה יודע את זה'. אבל מה לעשות, זה לא היה תלוי רק בו.

"עד שהם הכניסו אותי לקבוצה, זה בכלל לא היה פשוט. אבל היום הם כבר לא מסכימים שאני לא אבוא".

•   •   •                

למרות אינספור תיאוריות קונספירציה, אין כאן מישהו שחושב שאלביס עדיין חי, שמותו זויף, או שהוא מסתתר אי שם בעולם ונהנה מתנאי פרישה ואנונימיות. 

"בוא אני אפתור לך את זה בתשובה אחת", אומר שטרן, "כשהייתי בממפיס, באירועים לציון 20 שנה למותו, התיידדתי עם רופא, והוא הפגיש אותי עם חבר שלו - הפתולוג שניתח את אלביס. דיברתי עם הבן אדם שניתח את הגופה, אתה מבין? הוא אמר לי שאלביס מת, בלי שום שאלה".

סבן: "ממרום גילי תן לי לומר לך משהו. אנשים שרואים בו מלך העולם, מטבע הדברים, נוטים לחבר כל מיני סיפורים. גם אמרו על פול מקרטני שהוא מת. כדי שקונספירציה תצליח זה דורש שיהיו מעורבים בה כמה שפחות אנשים, אחרת הסיכויים שהיא תחזיק מעמד ולא תדלוף הם אפסיים.

"בשביל מוות של אלביס, וכדי שתהיה בארון גופה של מישהו אחר, היו צריכים להיות יותר מדי אנשים מעורבים כדי שזה יהיה אמיתי". 

אם אלביס היה חי, הוא היה יכול להמשיך להופיע כמו שארל אזנבור בן ה־91, לשפוט בתוכניות ריאליטי כמו טום ג'ונס בן ה־75, וגם להפוך לצמחוני, להתעסק בפתרון בעיות העולם, או להסתבך עם קטינות ולגמור בכלא. אבל אלביס ידע מתי לעזוב. אולי בגלל זה הוא היה ונשאר מלך הרוקנרול הבלתי מעורער.

nirw@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו